יהונתן: האמת שגם אותי.
פלוצקר: מפתיע אותי שאתה אוהב אופרה.
יהונתן: סיפור עצוב, שיר נפלא.
ביאטריצ’ה: בבניין הסוכנות בקומה חמישית, יושב זלמן שושי, עכשיו הוא פקיד, הוא שותה מהתה ומקליד. לילה טוב.
dickhead: אני עושה את אותו דבר, כל פעם מחדש, בתקווה שזה יצליח ותמיד מתאכזבת מהפתק
ברדק: היי. אתה מקסים
יהונתן: בדיוק ההפך, והלוואי והיית אחת מני רבים. אז העולם היה מקום מוכשר יותר לחיות בו. ורעות, תודה לך. שמח שעוררתי בך זכרונות, מקווה שטובים או לפחות חשובים.
ביאטריצ’ה: היי, ראיתי שאני אחד מני רבים. אתה נפלא, תודה.
רעות: אני חושבת שהחסרתי פעימה. זה נושא קרוב. מעלה זכרונות. כתבת את זה מדהים. תודה לך.
הדף הקודם