את כבר מכירה אותי (אני מניחה)
ויודעת שאם יש משהו שאני טובה בו זה מכתבים מרגשים וכל מיני חארות.
אבל מכתב פרידה אחרי כל-כך הרבה זמן..
זה חדש לי. אז אני מקווה שיצא טוב
בכל אופן, אני על זמן קצוב כאן שככה..
אמא מצד אחד מיליון אנשים מצד שני באיסיקיו
נפרדים.
את יודעת איך זה
ואני רק רוצה שיתנו לי 5 דק' שקט בשביל לכתוב לך את זה
כי כרגע, לכתוב לך מכתב פרידה הגון זה כל מה שמעניין אותי.
אני אתחיל מההתחלה.
את מכירה את הסיפור שלי יותר טוב מכולם.
יותר טוב מהאנשים שנמצאים בתוך הסיפור שלי יום יום וגורמים לו להיות כזה.
פעם, היה לי רע. לא איתך, לפנייך.
סבלתי. כי הכאיבו לי
ואז את באת, ולרגע היה בסדר.
השלמתי את כל מה שהפסדתי.
נכון שזה היה דרך המחשב ויש אנשים שחושבים שזה בלתי אפשרי
ושקשרים דרך האינטרנט מזויפים ובלה בלה
אבל אני יודעת מה הרגשתי. הייתי מאושרת וזה היה בגללך.
יותר נכון בזכותך.
ואז לך היה רע.
אני עדיין תוהה אם בגללי.
רציתי לעזור לך אבל אפילו לא ידעתי במה.
עד היום אין לי מושג אם בכל הזמן הזה, איפהשהוא, מתישהוא, הצלחתי אפילו קצת לעזור.
אני לא יודעת אם החיים שלך היו טובים יותר או פחות אם היית פוגשת אותי
אני רק רוצה להאמין ששיניתי משהו בחיים שלך וזה היה לטובה.
כי ככה אני אדע שגם אם אני עוזבת, וגם אם יקרה משו ואני לא אראה אותך יותר
לא תוכלי לשכוח אותי, כי תמיד תזכרי.
אני יודעת שאני לא אשכח.
אני יודעת שאני אחשוב עלייך תמיד.
אני יודעת שאת לא מאמינה לי.
אני גם יודעת שאת לרגע לא מתארת לעצמך רק כמה אני אוהבת אותך.
אני בעצמי לא מאמינה לפעמים איך אחרי כ"כ הרבה זמן, זה בכלל לא עובר
היית ואת עדיין, אחד האנשים הכי משמעותיים בשבילי.
ואני יודעת את זה כי הרחקתי את אמא, סגרתי את המסנג'ר, כיביתי את האיסיקיו
כיביתי את כולם בשביל שיהיה לי שקט בשבילך.
כי לא משנה כמה השתננו, או התרחקנו, והחלפנו את האנשים שמסביבנו
לא משנה באיזה אינטנסיביות אנחנו מבלים עם אנשים אחרים.
כשמגיע הרגע הזה שבו אני צריכה להיפרד ממך.
כולם הולכים לעזאזל.
את הכי חשובה.
ועכשיו נפרדים בצורה רישמית
לשנה.
ומי יודע מה יהיה אח"כ.
אז, אני אוהבת אותך ילדונת שלי.
ואת יודעת איך אני אסיים.
תשמרי על עצמך. בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
