, 19:53 20/6/2010:
ישוב טלה אל חיק האם ישכב בדיר וירדם והכבשה תשק אותו והיא תקרא אותו בשם. [מילים לאה גולדברג, ביצוע של אריק סיני, למרות שהביצוע הכי טוב הוא של מאור כהן. מאור כהן הוא טרובדור מודרני מינימליסטי]
אני מתנדנדת בין הקטבים של הרצון הלאֵה להניח את ראשי באיזהשהוא חיק, ורק לישון, לישון, לישון, ובין התזזית האלימה שמסומנת "איפה לעזאזל כל החלקים של הטרמפולינה?"
, 19:55 20/6/2010:
היה יום נורא, באמת. מאז סוף השבוע שום דבר לא הולך לי, ועכשיו גם גיליתי שהשרתי את כרטיס האשראי שלי איפהשהוא בדרך מיום שישי ועד לכאן (הכתיב מכוון, בזמן האחרון אני פזורה כל כך, מה הייתי עושה לולא הראש היה מחובר היטב...)
, 19:58 20/6/2010:
שלחתי היום את כל הטפסים (ההם מהצנצנת), לתפוצת כל העולם שם בפקולטה, כדי שיראיינו אותי כבר, במיוחד לאור העובדה שאני ממילא מגיעה לבאר שבע ביום חמישי, כי דווקא שם נערך השנה הכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה (שבאמת לא הסתכלתי עדיין בתכניה שלו כדי להחליט מה מעניין ומה לא. ובאמת שזו כבר הפעם השלישית שאני כותבת את זה במקום להסתכל שניה בתכניה). נעניתי בשלילה מחוייכת: טוב שפניתי, אבל הם עורכים ימי ראיונות מרוכזים. אני חוששת שבין המועדמדים המרוכזים אני אהיה פחות מרשימה. מצד שני, זה לא קצת-קצת משכנע? זה שאני באה מרצוני לכנס הזה? אני במבוכה מסוימת.
, 20:00 20/6/2010:
ודווקא עכשיו לאבד את כרטיס האשראי? בדיוק כשזה סוף עונת הנקודות? וכשהגיע הזמן להצטייד לקראת- והלקראת הזה מרגיש כל כך גדול עלי, בכלל עוד לא פניתי אליו באופן רשמי, עוד צריך לקנות ערכת הרשמה ולגלות באיזה בנק הזוי (הדואר?) ניתן לשלם את דמי הלימוד, וגם את זה לבטח ניתן היה לעשות באמצעות הנקודות, יובטיופאנילאבאמתיודעתאיךזההולךמאט.
, 20:06 20/6/2010:
מאז שקו הסיום של שירותי הגיע סוף סוף לשדה הראיה שלי, אני הרבה פחות דופקת חשבון, ומגלה שיפה לי ככה: בכל צהריים אני מרימה טלפון לאיזה מהחמודים של הבסיס, קוראת להם לבוא לאכול איתי. לא תמיד זה מצליח, אבל הבוקר כשאחד מהם התלווה אלי בזמן ששתיתי את הקפה, ובניגוד להרגלי (במתבוסס והמתמוסס) הקפדתי על הפרדה נאותה ונתתי לו רק "כיף" כשנפרדנו ואז פניתי בחזרה אל גרם המדרגות, הוא תפס בחולצתי ומשך אותי אחורה לחיבוק.
(חיוך מקנן לי בבסיס הגרון כשאני נזכרת בזה מקום מעניין לחיוך לשכון בו).
, 20:08 20/6/2010:
ומזג האוויר הזה! במדים חם, מיוזע וסינתטי. לפחות את ההבעה אני כבר לא מגהצת. כשהגעתי הביתה פשטתי מיד את כל השכבות הלגיטימיות, וגם כמה שלא. אולי אני רוצה לגור ללא שותפים ולו בעבור הזכות ללכת עירומה בביתי?
, 20:13 20/6/2010:
(יש בי חשד שהפוסט הזה נכתב כדי שאשמע את עצמי משיבה לעצמי את מצב הרוח) בפעם השלישית זה כבר בטוח
תוך כדי חיפוש אחר הביצוע של מאור כהן מצאתי מאגר שירים מוצלח על היוטיוב, אבל גם מתוכם אני מושה דווקא את אלה שמביאים אותי לידי דמעות: דוגית נוסעת, מפרשיה שניים. חבל שאתם לא יכולים לראות ושאני קצת אוזלת מילים מלתאר את המיצג ההוא מהגלריה של התיאטרון החזותי בירושלים.
זו היתה תיבת עץ סגורה צבועה שחור בחדר חשוך, שבתוכה מנורה מסתובבת, שהטילה מבפנים אור בכל פעם על דופן אחרת, ועל הדופן שהיתה מופנית לצופים היו חורים קדוחים, שבחלוף על פניהן האור יצרו מתווה נקודות של סירה קטנה. דוגית.
מִרְצֶדֶת
תגובות לקטע: טוב, הוספת תגובה חדשה
אני יודעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ישוב טלה אל חיק האם
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תשק אותו
והיא תקרא אותו בשם.
[מילים לאה גולדברג, ביצוע של אריק סיני,
למרות שהביצוע הכי טוב הוא של מאור כהן.
מאור כהן הוא טרובדור מודרני מינימליסטי]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(שכחתי, יחד עם השיר)
אני מתנדנדת בין הקטבים של הרצון הלאֵה להניח את ראשי באיזהשהוא חיק,
ורק לישון, לישון, לישון,
ובין התזזית האלימה שמסומנת "איפה לעזאזל כל החלקים של הטרמפולינה?"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היה יום נורא, באמת.
מאז סוף השבוע שום דבר לא הולך לי,
ועכשיו גם גיליתי שהשרתי את כרטיס האשראי שלי
איפהשהוא בדרך מיום שישי ועד לכאן
(הכתיב מכוון, בזמן האחרון אני פזורה כל כך,
מה הייתי עושה לולא הראש היה מחובר היטב...)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שלחתי היום את כל הטפסים (ההם מהצנצנת), לתפוצת כל העולם שם בפקולטה,
כדי שיראיינו אותי כבר, במיוחד לאור העובדה שאני ממילא מגיעה לבאר שבע ביום חמישי,
כי דווקא שם נערך השנה הכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה
(שבאמת לא הסתכלתי עדיין בתכניה שלו כדי להחליט מה מעניין ומה לא. ובאמת שזו כבר הפעם השלישית שאני כותבת את זה במקום להסתכל שניה בתכניה).
נעניתי בשלילה מחוייכת: טוב שפניתי, אבל הם עורכים ימי ראיונות מרוכזים.
אני חוששת שבין המועדמדים המרוכזים אני אהיה פחות מרשימה.
מצד שני, זה לא קצת-קצת משכנע? זה שאני באה מרצוני לכנס הזה?
אני במבוכה מסוימת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ודווקא עכשיו לאבד את כרטיס האשראי?
בדיוק כשזה סוף עונת הנקודות?
וכשהגיע הזמן להצטייד לקראת-
והלקראת הזה מרגיש כל כך גדול עלי,
בכלל עוד לא פניתי אליו באופן רשמי, עוד צריך לקנות ערכת הרשמה
ולגלות באיזה בנק הזוי (הדואר?) ניתן לשלם את דמי הלימוד,
וגם את זה לבטח ניתן היה לעשות באמצעות הנקודות, יובטיופאנילאבאמתיודעתאיךזההולךמאט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאז שקו הסיום של שירותי הגיע סוף סוף לשדה הראיה שלי,
אני הרבה פחות דופקת חשבון, ומגלה שיפה לי ככה:
בכל צהריים אני מרימה טלפון לאיזה מהחמודים של הבסיס,
קוראת להם לבוא לאכול איתי.
לא תמיד זה מצליח,
אבל הבוקר כשאחד מהם התלווה אלי בזמן ששתיתי את הקפה,
ובניגוד להרגלי (במתבוסס והמתמוסס) הקפדתי על הפרדה נאותה
ונתתי לו רק "כיף" כשנפרדנו ואז פניתי בחזרה אל גרם המדרגות,
הוא תפס בחולצתי
ומשך אותי אחורה לחיבוק.
(חיוך מקנן לי בבסיס הגרון כשאני נזכרת בזה
מקום מעניין לחיוך לשכון בו).
(כן, גם בפעם השלישית).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ומזג האוויר הזה! במדים חם, מיוזע וסינתטי.
לפחות את ההבעה אני כבר לא מגהצת.
כשהגעתי הביתה פשטתי מיד את כל השכבות הלגיטימיות, וגם כמה שלא.
אולי אני רוצה לגור ללא שותפים ולו בעבור הזכות ללכת עירומה בביתי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(יש בי חשד שהפוסט הזה נכתב כדי שאשמע את עצמי משיבה לעצמי את מצב הרוח) בפעם השלישית זה כבר בטוח
תוך כדי חיפוש אחר הביצוע של מאור כהן מצאתי מאגר שירים מוצלח על היוטיוב, אבל גם מתוכם אני מושה דווקא את אלה שמביאים אותי לידי דמעות:
דוגית נוסעת, מפרשיה שניים.
חבל שאתם לא יכולים לראות ושאני קצת אוזלת מילים מלתאר את המיצג ההוא מהגלריה של התיאטרון החזותי בירושלים.
זו היתה תיבת עץ סגורה צבועה שחור בחדר חשוך,
שבתוכה מנורה מסתובבת, שהטילה מבפנים אור בכל פעם על דופן אחרת,
ועל הדופן שהיתה מופנית לצופים היו חורים קדוחים,
שבחלוף על פניהן האור יצרו מתווה נקודות של סירה קטנה. דוגית.
קראו לו, למיצג, "בדיוק כשרציתי לבכות".
(בדיוק.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
WTF ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כתבתי אותו אה-לה-מודולאר,
כדי שאם משהו יימחק אז זה יהיה בקטנה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דוגית נוסעת, פאק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוי, מסכנה וחמודה ומסכנונת קטנה
מה עבר עליך היום?
לכי לישון ומחר יום חדש
(על כל הבנאליה)
כבדים מדי האילנות היום, כנראה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
השתפר מצב הרוח,
אבל הפתיל עודנו קצר מאוד מאוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: