(האתר שלי)
, 08:33 22/2/2005:
הצורך, הדרישה העלומה משהו אך הברורה לגמרי, לשנות את דרך האמונה שלך באל כדי שביתך תתקבל לבית ספר ראוי, הכעיסה אותי.
כאילו ישנה דרך אחת ואין בילתה.
ואני הקטנה והחילונית חושבת, שהאל שמח על כל דרך שמוצאים מאמיניו להאמין ולקיים אותו...
ואולי בגלל זה , אני מרגישה כל כך רחוקה מהדתיים הללו, שעליהם את כותבת, וקרובה לכאלה שאת חלק מהם.
(האתר שלי)
, 08:43 22/2/2005:
הצורך לשלוח את הבת שלי לבי"ס הכי טוב שאפשר בנסיות הקיימות מובן?
ואם, לצורך השתלבותה התקינה באותו בי"ס (או על מנת שהיא תתקבל לאותו בי"ס), אני נדרשת לערוך כמה שינויים באורח חיי? האם לוותר על ביה"ס הזה ולשלוח אותה לאופציה גרועה ביותר, רק למען האידאולוגיה של הליכה במכנסיים וללא כיסוי ראש?
אני לא מתריסה, אני שואלת בכנות, מכיוון שזו שאלה שהתלבטתי בה רבות לאחרונה. עד כמה החתירה שלי לאושר ולרווחה של הבת שלי מחייבת אותי לוותר?
(האתר שלי)
, 08:48 22/2/2005:
ראשית , הצורך לשלוח אותה לבית הספר הטוב ביותר בנסיבות הקיימות מובן מאליו והוא ללא עוררין.
וגם הצורך, הדרישה לאפשר לה להשתלב שם באופן שיקל עליה להתקבל בחברה וללמוד שם ברור לגמרי.
מה שמפריע לי, וזה לא באשר אליך, אלא באשר לחברה, לבית הספר, היא חוסר המוכנות שלהם לקבל מישהו שבא מבית שבו אופן הגישה לאל היא שונה מאשר הגישה הרווחת אצלם.
הוויתור על המכנסיים הוא החלק הקל שבעניין, ההבנה שמישהו מתייחס לאופן ודרך האמונה שלך באל כפחותה מאשר דרכו שלו, היא הכואבת והמפריעה לי כאן.
(האתר שלי)
, 08:57 22/2/2005:
אני דווקא מבינה את הדרישה שלהם.
אחת הסיבות שאני לא שולחת את הבת שלי לבי"ס ממ"ד הוא מכיוון שבי"ס ממ"ד לא מסנן את הילדים שהוא מקבל אליו. מרבית התלמידית באותו בי"ס באים מבתים חילוניים ולא מהבתים החילוניים האיכותיים.
אני מבינה את הצורך שלהם להגן על הבי"ס שלהם מ"מסתננים" שאינם חושבים כמוהם. הם הקימו את הבי"ס הזה כדי לשמור שהילדים שלהם יגדלו ויחונכו בדיוק באותה מסגרת שקיימת בבית. מבחינתם אין מקום לצורת חינוך או למסגרת דתית אחרת.
לכאורה החינוך הממלכתי - דתית אמור לתת לשכמותי פתרון. רק שבמקום מגורי הוא לא נותן פתרון מתאים (ומבחינתי זו לא שאלה של אמונה, אלא שאלה של איכות אנושית).
מקובל עלי שאם אני רוצה לשלוח את הבת שלי לאותו בי"ס עלי ליישר קו.
והפטרונות לגבי האופן הנכון של שמירת דת - מוכרת וידועה. למדתי להתרחק מויכוחים מסוג זה. לעולם לא תצליחי להויא את המטיף ממיש שמגדיר עצמו כדתי "חזק" (חרדי או חרדי לאומי). זו אחת הרעות החולות של המגזר הדתי. יש בי חשד שההטפה הזו באה להסתיר על משהו. (-:
אווה
, 09:06 22/2/2005:
מבינה את הדילמה שלך, בתור בוגרת ממ"ד (שעכשיו לגמרי בחוץ) רבים מהממ"דים באמת לא איכותיים מספיק. אני מבינה שבית ספר אליטיסטי עם קו קונסרבטיבי הוא לא אופציה? את גם צריכה להיות עם היד על הדופק לגבי איך בתך מרגישה בבי"הס החדש. אני לא חושבת ששינוי דרסטי באורח חייכם ישפיע על מידת השתלבותה. האם את לא חוששת שהיא תצא קיצונית מדי בתפיסת עולמה הדתית (כמו הנשים שאת מתארת?).
(האתר שלי)
, 09:10 22/2/2005:
1. הלוואי והיתה אופציה אלטיסטית קונסרבטיבית, אבל אין כזו.
2. לא ממש מפריע לי שהיא תהיה קיצונית. גם אני הייתי כזו והתמתנתי. וגם אם היא לא תתמתן, אני אכבד כל בחירה שלה, כל עוד יהיה לה טוב עם זה.
(האתר שלי)
, 09:20 22/2/2005:
אני קוראת פה כמה זמן, בד"כ בשקט. שלום. (-:
רציתי להגיד שאני מאד מבינה את הרצון והשאיפה להכניס את הילדה לבי"ס טוב. אפשר לשאול רגע - במה הוא טוב? יש לו גננות טובות שאת מעריכה? תוכנית הלימודים עשירה?
אני חושבת שחריגות מוגדרת על ידי הכלל, זאת אומרת, שאת לא "חריגה" אלא רק ביחס למי שאליו את משווה את עצמך. ממה שהבנתי (מקווה שנכון) ההקפדה על המצוות לא נתפסת בעיניך כיותר "נכונה" או כאילו הם חזקי הנפש ובעלי רצון הברזל, שמתנהגים "כמו שצריך", אלא נתפסת כדרך שונה לקיים את המצוות.
אני קצת חוששת שעבור בתך, ההקפדה הזאת עשויה להיחוות כמו "האשמה", שמה שיש לה לא לגמרי "בסדר".
ושיש פער בין הבית והחוץ.
מקווה שהדברים יסתדרו בצורה חלקה...
(האתר שלי)
, 09:29 22/2/2005:
בגלל הרצון להמנע מהפער בין הבית לבין החוץ, אני מנסה לסגור פערים.
אני לא תופסת "אותם" (הדתיים האחרים) כ"חזקים יותר". ככה הם רוצים לחוות את הדת שלהם, ושיבושם להם. אני לא מעוניינת לקיים את המצוות שלי בכזו דקדקנות. לא מתוך חולשה, אלא מתוך בחירה באורח חיים אחר.
הנקודה היא שברחוב אני רואה די הרבה דתיים כמוני, אבל כשאני נכנסת לתוך קהילה דתית, אני נתקלת בגישה אחרת. האם הקהילתיות היא זו שתורמת ל"התזחקות הדתית הזו" או שאלה שאני רואה ברחוב הם מיעוט כמוני?
מבחינת הבי"ס - היתרון העיקרי שלו הוא בחומר האנושי. ילדים מבתים טובים. אני גם מוצאת יתרון בעובדה שיש בו רק בנות. לא יודעת אם את נמצאת פה מספיק בשביל לדעת שלבת שלי יש שיתוק מוחין קל, דבר שגורם לה לצליעה בולטת. מבחינתי איכות לימודית ותוכניות לימודים הופכות למישניות. מה שחשוב לי זה שלא ידחפו אותה שלא יציקו לה, שלא ירדו עליה, שיקבלו אותה.
חינוך תורני מכוון עצמו לעשית חסד וטוב וקבלת השונה (פיזית, לא דתית (-: ). אני חושבת שזו המסגרת שבה לבת שלי יהיה הכי נח.
(האתר שלי)
, 09:49 22/2/2005:
מבחינת הקהילה: אני בטוחה שהקהילתיות וה"צפיפות" מגבירה את הלחץ להיות "יותר בסדר מבסדר". בתור קיבוצניקית לשעבר אני מזדהה (-:
אני לא דתיה אבל יש לי זיקה (מאד פנימית, בכלל לא מתבטאת במעשה היומיומי) ליהדות ולמסורת. מאד מעריכה ומזדהה עם הגישה שלך שהדקדוק בקטנטנות עשוי להיות התפל ולא העיקר.
לגבי בית הספר, אולי כדאי לבדוק שבאמת יש שם קבלת השונה, שזה לא סתם סלוגן. ואם היא אמיתית היה ניתן להניח שאז יקבלו גם את השוני התורני, במובן של לא יגנו את זה. שאת לא יוצרת לה סוג נוסף של חריגות, שעלולה להיות מלווה גם ברגשי אשמה של "אני לא מספיק בסדר".
מקווה שלא מכבידה עליך, נראה לי שאני לא עוזרת כל כך....
(האתר שלי)
, 10:05 22/2/2005:
חריגות פיזית היא מידי ה’ - אין מה לעשות נגד זה, ולכן עלינו לקבל זאת.
חריגות דתית היא מידי אדם - ויש אפשרות (וצורך) לתקן.
אני מניחה שזה ההבדל בקבלת השונה בחברה הדתית.
אני מעריכה את הדברים שלך. רוב הנקודות שהעלית דנתי בהן ביני לבין עצמי (ובעלי). בכל מקרה זו לא חתונה קתולית. אם נראה שזה לא הולך כפי שחשבנו אני אוציא אותה ואעביר אותה לממ"ד אחר (זה שאינו באזור הרישום שלנו).
(האתר שלי)
, 10:21 22/2/2005:
החידוד של ההבדל בחריגויות מדייק לי למה חשבתי שהיא עלולה להרגיש אשמה קצת, אם אתם לא ממלאים את המצוות, כמו שנהוג בגן ואצל אחרים. (יש לי בת חובה בעצמי, וזה כל כך ככה גם אצלנו רק בתחומים שונים, אני משוכנעת שזה גם חלק מהגיל הזה). אולי מה שכדאי זה לשים לב ולהדגיש עוד יותר את ה"אני מאמין" שלך, ולתת לה הרגשה שיש לה גב. ושזה רציונל ולא "חולשה", הדרך שבה בחרתם לקיים את המצוות. בגלל זה יש לי קצת בעיה עם המונח "התחזקות".
וכמו שאת אומרת, ההחלטות הן בסיס לשינויים.. אם יהיה צריך.
מצאתי שהגן ואיך שמרגישים בו, תלוי בעיקר בגננת ובהרכב הילדים. אצלנו יצא שעברנו מגן פרטי יוקרתי ומושקע לגן בב"יס שהוא כ"כ יותר נפלא, מעשיר, משקיע, תומך, והילדה מתחברת הרבה יותר לילדים החדשים...
מקווה שכך יתמזל גם לכם. ואת תדעי לראות...
אמיר
, 09:24 22/2/2005:
מה לגבי חוסר ההבנה של הבת שלך לשינוי הפתאומי באורח החיים של אמה? המסר הכפול לא בדיוק עוזר לה להבין מהי דרך החיים שאת באמת מאמינה בה, אולי שווה לחיות נכון (כפי שאת חושבת) לשלוח אותה לממ’ד רגיל ולהשקיע יותר בחינוך בבית כפי שאת חושבת שצריך באמת?
(האתר שלי)
, 09:32 22/2/2005:
אני לא עושה את זה בפתאומיות, זה כיוון שאנחנו הולכים אליו בכל השנה האחרונה. בקטנה. אני מניחה שעיקר ה"התחזקות" יבוא לאחר שהילדה תתחיל ללמוד בבי"ס.
אין לי גם בעיה להסביר לילדה שחלק מהשינויים נובע מדרישות של ביה"ס. היא מודעת לכך ששנה הבאה היא תלך לבי"ס יותר דתי (כך הגדרתי זאת בפניה).
כפי שכתבתי לסלשה בתגובה למעלה - הממ"ד שאנו נמצאים באזור הרישום שלו אינו בא בחשבון מבחינתי. וכדי להכנס לממ"ד אחר (שאנו לא באזור הרישום שלו) אני נדרשת לשמיניות באוויר והמון מזל.
יהונתן
, 10:13 22/2/2005:
את בטוחה שבאמת כל כך חשוב להם, בתורני, שתשני את דרכייך ?
יש שני סוגים של בתי ספר חרדים:כאלו שנזהרים מכל משמר שלא לקבל ילדים לבתים "מקולקלים" וכאלו, שלהיפך, רואים בכך הזדמנות לגאול נשמות טהורות מעולם הניצוצות.
(האתר שלי)
, 10:19 22/2/2005:
אני מסכימה עם דעתו של אמיר, קודם כל. תהיי נאמנה לעצמך ולחינוך שאת רוצה לתת ולא למה שאחרים מכתיבים לך. אישית, אני רוצה להעניק לילדי את הדרך שאני מאמינה והולכת בה.
לא נעים לי להגיד אבל התאורים שלך על הפורום גרמו לי רצון להקיא. (כן, איפה הסובלנות!). במיוחד העניין הזה עם כיסוי הראש - לישון או לא.
לא כל כך הבנתי את האמירה שלך:
"ולא נגעו בגבר אחר למעט הבעל בימים בהם האישה מותרת לו". אשמח להסבר.
אני מזמן לא מעמידה מולי את השאלה מי הרוב - הם או אני. זה ממש לא איכפת לי. במקום שאני חיה בו - אני הרוב, כך שהשאלה לא נוגעת בחיים שלנו. כנראה במקום שאת גרה בו - את לא הרוב ומכאן מתחילות התהיות.
מעבר לכך, ביתי תלך בשנה הבאה לאולפנת צפירה וזה לא דרש ממני כלום בשינוי החיים שלי. ברור שהגעתי לשם עם חצאית אבל זה בגלל כבוד המקום.
היום, כל בתי הספר הדתיים שאני מכירה נקראים "תורנים". גם כאן בשוהם - והרבה אמהות מגיעות לשם עם מכנסיים ומצפצפות על כולם - בימי הורים, מסיבות וכד’.
בהתחלה כיבדתי כמו שאני רגילה מפ"ת אבל כשראיתי את הנורמה התחלתי גם אני להגיע איך שאני.
(האתר שלי)
, 10:42 22/2/2005:
הסבר פשוט מאוד:
גבר מושיט לך יד ללחיצה - את לוחצת או לא?
לי ברור שאני לוחצת את היד. בפורומים האלה מדובר במעשה שלא יעשה.
משהו סטיל הביקורת של הרב בניזרי על מועצת יש"ע, שלדעתו המאבק שלהם יכשל מכיוון שהדוברת לשהם לחצה ליאיר לפיד את היד.
לזה התכוונתי.
(האתר שלי)
, 10:44 22/2/2005:
השינוי מלכתחילה כוון להיות חיצוני. הביקור בפורומים הינו בבחינת "דע את האוייב".
ובכל זאת בכל הנוגע לחינוך הילדים, יש כמה דברים שעלי להקפיד עליהם אחרת אשגע להם את השכל. אני לא יכולה לשלוח את הילדה לבי"ס תורני מבלי להתחיל להקפיד בבית שתברך על כל דבר שנכנס לה לפה - לדוגמא.
חנה
, 13:31 22/2/2005:
אני חושבת שאני נמצאת לגמרי איתך מבחינה אידיאולוגית. אין לי עדיין את דילמות האלה מכיוון שהבייבי עוד קטן.
אבל- כשעברתי עם משפחתי לפני תיכון ההורים רצו שהילדים ילכו לבי"ס יותר תורני. הבי"ס לא דרש מההורים שום דבר, אבל לאסיפות הורים אמא שלי היתה "מתלבשת" (כיסוי ראש וחצאית). במחינת הפער האידיאולוגי בין הבית לבית הספר אני חושבת שהאחים רק הרוויחו.
ולכן מסקנתי היא: אני מבינה שינויים לצורך קבלה לבי"ס, אבל אני לא חושבת שצריך לפחד מפער בין הבית לביה"ס- ולמרות הדואליות יכולים לצאת לגמרי בסדר.
(האתר שלי)
, 13:56 22/2/2005:
אני יודעת שאפשר לצאת בסדר, כי אני למדתי באולפנה שהחינוך בה היה דתי בהרבה מהחינוך בבית.
בכל זאת היו דברים שהפריעו לי, כמו חוסר היכולת להזמין אלי הביתה חברות מביה"ס, מכיוון שהיה לי ברור שהבית שלי שונה לחלוטין משלהם. אולי החמרתי עם עצמי לשווא (הרי כולנו מתביישים בהורים בשלב זה או אחר), אבל אני זוכרת שבאותה תקופה זה הפריע לי.
מאסטר מיינד
, 14:36 22/2/2005:
אני מוצא את הפוסט הזה די מזעזע.
אם יש משהו שמרחיק ילדים מן ההורים שלהם זו ההכרה שההורים מתנהגים בצביעות, אחד בפה ואחד בלב.
כמובן שלא תראי את זה בכתה א’ - מה שיהיה חשוב לבתך בשנים הראשונות הוא באמת העובדה שההורים שלה נראים כמו כל ההורים (כאשר היא אינה מודעת לכך שהרוב הגדול של ההורים הם דווקא סינים והודים). ואולם כל זה יחזור אליכם כמו בומרנג בגיל ההתבגרות, ובין אם בתכם תבחר בדרך החרד"לית וימינה או בדרך המסורתית ושמאלה - היא תבוז לכם ותתרחק מכם.
מאסטר מיינד
, 15:48 22/2/2005:
אני בהחלט מבין את תגובתך.
הרציונאל שלך הוא: כל חיי לא התייחסתי לדת ברצינות התהומית שבה מתיחסים אליה אחרים. במידה רבה שיחקתי משחק, כדי להשאר בחברה שנוח לי איתה. מה כבר יכול לקרות אם "אהדק" את המשחק שלי ואשחק את החרד"לית?
הטעות כאן היא בכך שאת פותחת פער גדול מאוד בין אמונותיך הפנימיות ובין התנהגותך עלפי חוץ, ואת מציבה את הבת שלך עוד הרחק משם, בעמדה שגם דמותך החיצונית תיראה בה מפוקפקת.
עד כה שיחקת רק בפני קהל חיצוני, כזה שאינו רואה אותך בד’ אמותיך, והתפקיד עצמו לא היה תובעני כל כך. את עצמך , כאשר קראת את התפקיד שאת עומדת לקבל על עצמך התחלת להטיל ספק בכישוריך הדרמטיים לבצע אותו כהלכה, ואת עומדת לשחק בפני הקהל התובעני ביותר.
מה המשמעות של "ראיתי מקרים הפוכים"? מקרים שבהם מתבגר שגילה את צביעות הוריו מפתח יכולות משופרות לחיות בדרך חיים שאינו מאמין בה? תרשי לי לפקפק.
(האתר שלי)
, 07:19 23/2/2005:
מקרים הפוכים = מקרים בהם הילד נשלח לחינוך השונה מאורח החיים בבית, ומערכת היחסים בינו לבין הוריו נשארה מצויינת.
אני מסכימה עם ניתוח שלך בחלק הראשון של תגובתך האחרונה. עדיין אני חושבת שבסופו של דבר הבת שלי תבין שאני פועלת מתוך ראית טובתה ורווחתה.
, 15:38 22/2/2005:
למעשה הבעיה שלך היא כזו:
כדי להגן על הילדה (הנכה) את רוצה לרשום אותה לבית ספר של החינוך העצמאי, את מאמינה שאצלם יתיחסו לנכה יפה כי כך אומרת היהדות והם הרי "סופר יהודים".
יש כבר עכשיו פעמוני אזעקה שמצלצלים בקול רם: בית הספר אוכף על משפחות התלמידים אורח חיים שאינו מקובל עליך ועלול להפוך את הילדה למרגלת אחריכם.
מצד שני אינך מודעת לחוק שילוב הנכים בבתי הספר המחייב לשלב נכים בכיתות רגילות ואף מכשיר את מנהלי בתי הספר והמורים לסיע בשילוב הנכה. בכיתה של בני ישנו ילד אוטיסט המשולב בפעילות הכיתה כאשר צמודה לו סייעת.
במקום לקוות שבית ספר אולי יתאים מה דעתך להכנס לשיחה עם מנהלת ביה"ס הממלכתי בישובכם על הנושא?
הרי ברור לך שרמת הלימודים בבית ספר תורני שואפת לאפס?
, 15:43 22/2/2005:
דווקא ילד נכה צריך לדאוג שיקבל חינוך מעולה על מנת שיכול ללמוד מקצוע שאינו דורש כוח פיזי. במילים אחרות לא מספיק שהילדה נכה, צריך גם לשלול ממנה השכלה?
באיזה בית ספר יגדלו הסיכויים שתלך לאוניברסיטה/טכניון ?
(האתר שלי)
, 07:15 23/2/2005:
קודם כל לא מדובר בחינוך העצמאי החרדי. מדובר בבי"ס תורני שמלמד גם לימודי חול וברמה די גבוה. אחותי למדה בבי"ס כזה וכיום היאל ומדת לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה.
חוג השילוב מתייחס ליחס של הנהלת בי"ס כלפי הילד הנכה. החוק הזה כמעט ולא מייושם, מסיבות תקציביות.
בכל מקרה החוק הזה לא מתייחס לערימת ילדים פראי אדם בכיתות ה-ו שהתחביב שלהם זה לדחוף ילדים בכיתה א’ ולרדת על ילדה יפה ונכה.
אני שבה ואומרת שבבי"ס המדובר יש חומר אנושי זוועתי. ואני לא אומרת את זה משמועות, אלא מידיעה אישית. רוב הדתיים באזור שלנו (סרוגים) בורחים מהבי"ס כל עוד נפשם בם.
, 13:33 23/2/2005:
1. את מביאה דוגמה מבית ספר אחר בו למדה אחותך ולא מביה"ס הספציפי שלך, ידוע לך שתלמידי בתי הספר התורניים בארץ נכשלים בבחינות המיצ"ב השנה קיבלו חוקרי משרד החינוך רשות להוציא אותם מהסטיסטיקה ועקב כך זינקו הישגי התלמידים בישראל ממקום 40 למקום 19 בעולם.
2. אם נסכם את החששות שלך - "לערימת ילדים פראי אדם בכיתות ה-ו שהתחביב שלהם זה לדחוף ילדים בכיתה א’ ולרדת על ילדה יפה ונכה." את צודקת לגבי בית הספר הממלכתי דתי הספציפי.
3. אבל מנסיוני האישי עם שלושה ילדים במערכת החינוך הממלכתית חוק השילוב מופעל, הנושא התקציבי עליו דיברת הוא הצמדת סייעת לילדים חריגים במקרה שלך אין צורך בסייעת בתי הספר הממלכתיים מקבלים קורסים והעשרות בנושא ולכן הם יכולים לשלב ילד עם מוגבלות פיזית ולהפוך אותה למקור של כוח, להוציא את הטוב מהילדים.
4. הבעיה בבית הספר החרדי - היא ההתיחסות המערכתית של חרדים לנכה, את יודעת יפה מאוד שלנכה משדכים איזה גבר מסכן שלא התחתן. איזה סיכוי יש בעולם לאדם מוגבל פיזית במתבגר במערכת שלא נותנת לו סיכוי לפרוח? האם הילדה צריכה רחמים?
(האתר שלי)
, 07:29 24/2/2005:
ביה"ס שאחותי למדה בו הוא בדיוק אותו בי"ס אליו אני מתכוונת לשלוח את הבת שלי.
לא מדובר בבי"ס חרדי (וגם לא בחברה חרדית) אלא בבי"ס פרטי דתי לאומי, אבל מאלה שיש להם נטיה ליכוון החרדי-לאומי. אני לשם השוואה שייכת לזרם הסרוג, שבעבר כונה "מזרחי" והיום מכונה דתיים לייט. בפועל מבחינה אידאולוגית אני שייכת לזרם הקונסרבטיבי, אבל מכיוון שאין להם מסגרת חברתית / קהילתית מסודר בארץ, ומכיוון שבעלי אינו מחזיק באידאולוגיה דומה, אנחנו מנהלים בית לפי כללי האורתודוכסיה המקובלים.
רדרל (האתר שלי)
, 20:49 22/2/2005:
בהיותי גרה בקיבוץ חילוני לא אוכל לספר על שאר המגזר, אבל כן עליי:
לי תמיד היה ברור שאלך עם כיסוי ראש ושיער פזור מתחתיו, וזה מה שאני עושה.
מצד שני היה לי תמיד ברור שאני לא אלך עם מכנסיים ומצאתי את עצמי עושה את זה בקיבוץ לא פעם.
גם אני שוכחת לא פעם ברכות ותפילות למרות כוונות טובות, ולא, גם אני לא שומרת נידה במידה שתיארת פה, וגם אני על גלולות, ועוד לפני ילד בכלל.
ממבט אקראי בבר-אילן יש הרבה שם שהולכות עם כיסוי ראש + מכנסיים, מתוך שתי הגיסות הדתיות שלי אחת לוקחת גלולות והשניה לא, בקיצור - נראה לי שאת לא חריגה יותר מהם, וסביר להניח שבגלל שהיה במקום רוב של חושבי דיעה מסויימת הם "הבריחו" משם בעלי דיעות דתיות אחרות וכך נוצר ייצוג מעוות משהו.
(האתר שלי)
, 07:21 23/2/2005:
יכול להיות שזה מה שקרה. מי שמנסה לכתוב דעה שונה בפורום ב"כיפה" (לדוגמא) נתקל בכמה מטיפים ששופכים עליו שלל פסוקים והלכות. את לא ממש יכולה להתווכח עם אדם שזורק לך ציטטות בכל משפט שני. התגובה האמיתית היא: "נכון אתה צודק, אבל לא בא לי לקיים את המצווה הזו". תגובה כזו בדר"כ בכלל מפוצצת את הוריד של אותו מטיף.
, 08:37 24/2/2005:
תמוהה בעיני נזילות ההשקפה שלך... כאילו מדונר בהחלפת תסרוקת. הנה היום את קונסרבטיבית "בהשקפתך" ומחר את חרדלי"ת - כי כך מתאים לך. אתם יודעים, הילד....
אם יש לך עמוד שידרה אמוני, אורח חיים שאת בטוחה בו מה משמעות הזיגזגים האלה? את עומדת להפוך את עורך? להצטרף לקהילת הצבועים? הרי אינך מקבלת באמת את אורח החיים השמרני של החרדלי"ם?
ובכן, אני מכיר היטב את נועם בפ"ת וגם את שאר בתי הספר הממ"ד בעיר. יש לי ילדים פה ושם.
א י נ י מ ו צ א ש ו ם י ת ר ו ן ב נ ו ע ם, ל ה י פ ך !
כל משחקי הרבנות האלה.. הרב לזה והרב להוא.. כל מי שזז שם מכונה רב. כל הצניעות המעושה של המורות, המסרים הצדקניים של הצוות. בסופו של דבר בבית אין לילדים שום ערך מוסף על פני החינוך הממ"ד. ילדי שלומדים בבי"ס אחר - בשולחן השבת יודעים יותר על פרשת השבוע. בנועם הם לומדים "דברים גדולים"... כבר גמרא והלכות וכו’.. אבל, קיבינימט, משהו על פרשת שבוע בשולחן שבת... זה לא! "הרב" סיפר על זה ועל ההוא - לזה לא הגיעו...
עצתי לך - אל תצטרפי לקהילות הצבועים. זה
(האתר שלי)
, 07:12 27/2/2005:
אני לא ממש משנה השקפה, אני רק מסיטה את אורח החיים שלי כך שיתאים יותר לאורח החיים המקובל בבי"ס.
כפי שציינתי בפוסט הפער בין אורח החיים שלי לאורח החיים החרד"לי הוא גדול מדי, ואין שום סיכוי שאוכל (או ארצה) לסגור אותו עד הסוף. כל מה שאני רוצה זה רק לצמצם את הפער הזה בקצת.
אני חושבת שאני חיבת לתת לבת שלי את המסגרת החינוכית הטובה ביותר, ויחד עם זאת לא לגרום לה להרגיש שיש פער גדול בין החינוך הניתן בבי"ס לחינוך הניתן בבית.
zoe
, 09:55 24/2/2005:
אני מכירה את בית ספר נועם בבפ"ת. לדעתי הם לא כל כך קיצוניים(לישון עם כיסוי ראש וכו’...). יש לי חברה ששולחת את הבנות שלה לשם והיא שמה כיסוי ראש רק כשהיא מגיעה לבית הספר ולא שינתה את כל אורחות חייה. גם גיסתי שולחת את הבנות שלה לנועם. היא אמנם מכסה את ראשה אבל היא לא קיצונית ומוגדרת כדתית לאומית.
אמנם, כבר שמעתי מחברות בפ"ת שזה נחשב לבית ספר מתחסד וצבוע...
שולה שמרלינג (האתר שלי)
, 16:55 24/2/2005:
תגידי, נינה, אין בית ספר שנחשב לטוב במיוחד ואת יכולה לרשום אותה אליו? משהו כמו בי"ס לטבע או אומנויות בו החומר האנושי לא מפריש מיץ זבל ומאידך את תרגישי טוב במה שאת מאמינה?
מורטישה
, 15:21 3/3/2005:
נינה - נדמה לי שאני כמוך. שומרת שבת, כשרות. הבנזוג הולך לבית כנסת כל שישי ולפעמים גם בשבת בבוקר... אבל הולך עם כיפה. הגדול הולך לגן ממ"ד. אני עם מכנסיים (גם ברמודה...) ובלי כיסוי ראש....
איך זה שאין בית ספר נורמלי בסביבה שלכם?? משום מה הסקתי שאת גרה בירושלים...
הדרישות כאן זה באמת אבסורד - אשכרה חרדים...
קשה, קשה הבחירה בהכי טוב לילד שלך...
העצה שלי: תלכי לפי הרגש שלך, לא השכל!
בקשר להגדרה שלי... אני לא אוהבת לומר שאני דתיה כי זה לא כ"כ פייר לאנשים דתיים... אני אומרת שאני מסורתית שומרת שבת וכשרות - באופן מוחלט. הבנזוג יותר חזק ממני (מתעלף כל פעם כשהוא שומע אותי מגדירה את הסטטוס הדתי שלי...).
נכון להיום, אני מגיעה לבית כנסת לקריאת מגילת אסתר בלבד - מאז הילדים אין מצב לראש השנה או יום כיפור... למרות שעכשיו במושב (לא נוסעים כאן בשבת) - זה עתיד להשתנות...
המושב שאני גרה בו, אגב - הוא שומר שבת למרות שיש בו גם תושבים חילונים, הוא לא מקבל חילונים...
אבל רוב התושבים כמוני - מכנסיים בלי כיסוי ראש, אז זה ממש לא מעיק.
פוטנציאל מבוזבז
תגובות לקטע: התחברות מחודשת לדת הוספת תגובה חדשה
הצורך, הדרישה העלומה משהו אך הברורה לגמרי, לשנות את דרך האמונה שלך באל כדי שביתך תתקבל לבית ספר ראוי, הכעיסה אותי.
כאילו ישנה דרך אחת ואין בילתה.
ואני הקטנה והחילונית חושבת, שהאל שמח על כל דרך שמוצאים מאמיניו להאמין ולקיים אותו...
ואולי בגלל זה , אני מרגישה כל כך רחוקה מהדתיים הללו, שעליהם את כותבת, וקרובה לכאלה שאת חלק מהם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הצורך לשלוח את הבת שלי לבי"ס הכי טוב שאפשר בנסיות הקיימות מובן?
ואם, לצורך השתלבותה התקינה באותו בי"ס (או על מנת שהיא תתקבל לאותו בי"ס), אני נדרשת לערוך כמה שינויים באורח חיי? האם לוותר על ביה"ס הזה ולשלוח אותה לאופציה גרועה ביותר, רק למען האידאולוגיה של הליכה במכנסיים וללא כיסוי ראש?
אני לא מתריסה, אני שואלת בכנות, מכיוון שזו שאלה שהתלבטתי בה רבות לאחרונה. עד כמה החתירה שלי לאושר ולרווחה של הבת שלי מחייבת אותי לוותר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראשית , הצורך לשלוח אותה לבית הספר הטוב ביותר בנסיבות הקיימות מובן מאליו והוא ללא עוררין.
וגם הצורך, הדרישה לאפשר לה להשתלב שם באופן שיקל עליה להתקבל בחברה וללמוד שם ברור לגמרי.
מה שמפריע לי, וזה לא באשר אליך, אלא באשר לחברה, לבית הספר, היא חוסר המוכנות שלהם לקבל מישהו שבא מבית שבו אופן הגישה לאל היא שונה מאשר הגישה הרווחת אצלם.
הוויתור על המכנסיים הוא החלק הקל שבעניין, ההבנה שמישהו מתייחס לאופן ודרך האמונה שלך באל כפחותה מאשר דרכו שלו, היא הכואבת והמפריעה לי כאן.
אני מקווה שהייתי ברורה יותר הפעם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני דווקא מבינה את הדרישה שלהם.
אחת הסיבות שאני לא שולחת את הבת שלי לבי"ס ממ"ד הוא מכיוון שבי"ס ממ"ד לא מסנן את הילדים שהוא מקבל אליו. מרבית התלמידית באותו בי"ס באים מבתים חילוניים ולא מהבתים החילוניים האיכותיים.
אני מבינה את הצורך שלהם להגן על הבי"ס שלהם מ"מסתננים" שאינם חושבים כמוהם. הם הקימו את הבי"ס הזה כדי לשמור שהילדים שלהם יגדלו ויחונכו בדיוק באותה מסגרת שקיימת בבית. מבחינתם אין מקום לצורת חינוך או למסגרת דתית אחרת.
לכאורה החינוך הממלכתי - דתית אמור לתת לשכמותי פתרון. רק שבמקום מגורי הוא לא נותן פתרון מתאים (ומבחינתי זו לא שאלה של אמונה, אלא שאלה של איכות אנושית).
מקובל עלי שאם אני רוצה לשלוח את הבת שלי לאותו בי"ס עלי ליישר קו.
והפטרונות לגבי האופן הנכון של שמירת דת - מוכרת וידועה. למדתי להתרחק מויכוחים מסוג זה. לעולם לא תצליחי להויא את המטיף ממיש שמגדיר עצמו כדתי "חזק" (חרדי או חרדי לאומי). זו אחת הרעות החולות של המגזר הדתי. יש בי חשד שההטפה הזו באה להסתיר על משהו. (-:
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מבינה את הדילמה שלך, בתור בוגרת ממ"ד (שעכשיו לגמרי בחוץ) רבים מהממ"דים באמת לא איכותיים מספיק. אני מבינה שבית ספר אליטיסטי עם קו קונסרבטיבי הוא לא אופציה? את גם צריכה להיות עם היד על הדופק לגבי איך בתך מרגישה בבי"הס החדש. אני לא חושבת ששינוי דרסטי באורח חייכם ישפיע על מידת השתלבותה. האם את לא חוששת שהיא תצא קיצונית מדי בתפיסת עולמה הדתית (כמו הנשים שאת מתארת?).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
1. הלוואי והיתה אופציה אלטיסטית קונסרבטיבית, אבל אין כזו.
2. לא ממש מפריע לי שהיא תהיה קיצונית. גם אני הייתי כזו והתמתנתי. וגם אם היא לא תתמתן, אני אכבד כל בחירה שלה, כל עוד יהיה לה טוב עם זה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני קוראת פה כמה זמן, בד"כ בשקט. שלום. (-:
רציתי להגיד שאני מאד מבינה את הרצון והשאיפה להכניס את הילדה לבי"ס טוב. אפשר לשאול רגע - במה הוא טוב? יש לו גננות טובות שאת מעריכה? תוכנית הלימודים עשירה?
אני חושבת שחריגות מוגדרת על ידי הכלל, זאת אומרת, שאת לא "חריגה" אלא רק ביחס למי שאליו את משווה את עצמך. ממה שהבנתי (מקווה שנכון) ההקפדה על המצוות לא נתפסת בעיניך כיותר "נכונה" או כאילו הם חזקי הנפש ובעלי רצון הברזל, שמתנהגים "כמו שצריך", אלא נתפסת כדרך שונה לקיים את המצוות.
אני קצת חוששת שעבור בתך, ההקפדה הזאת עשויה להיחוות כמו "האשמה", שמה שיש לה לא לגמרי "בסדר".
ושיש פער בין הבית והחוץ.
מקווה שהדברים יסתדרו בצורה חלקה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בגלל הרצון להמנע מהפער בין הבית לבין החוץ, אני מנסה לסגור פערים.
אני לא תופסת "אותם" (הדתיים האחרים) כ"חזקים יותר". ככה הם רוצים לחוות את הדת שלהם, ושיבושם להם. אני לא מעוניינת לקיים את המצוות שלי בכזו דקדקנות. לא מתוך חולשה, אלא מתוך בחירה באורח חיים אחר.
הנקודה היא שברחוב אני רואה די הרבה דתיים כמוני, אבל כשאני נכנסת לתוך קהילה דתית, אני נתקלת בגישה אחרת. האם הקהילתיות היא זו שתורמת ל"התזחקות הדתית הזו" או שאלה שאני רואה ברחוב הם מיעוט כמוני?
מבחינת הבי"ס - היתרון העיקרי שלו הוא בחומר האנושי. ילדים מבתים טובים. אני גם מוצאת יתרון בעובדה שיש בו רק בנות. לא יודעת אם את נמצאת פה מספיק בשביל לדעת שלבת שלי יש שיתוק מוחין קל, דבר שגורם לה לצליעה בולטת. מבחינתי איכות לימודית ותוכניות לימודים הופכות למישניות. מה שחשוב לי זה שלא ידחפו אותה שלא יציקו לה, שלא ירדו עליה, שיקבלו אותה.
חינוך תורני מכוון עצמו לעשית חסד וטוב וקבלת השונה (פיזית, לא דתית (-: ). אני חושבת שזו המסגרת שבה לבת שלי יהיה הכי נח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מבחינת הקהילה: אני בטוחה שהקהילתיות וה"צפיפות" מגבירה את הלחץ להיות "יותר בסדר מבסדר". בתור קיבוצניקית לשעבר אני מזדהה (-:
אני לא דתיה אבל יש לי זיקה (מאד פנימית, בכלל לא מתבטאת במעשה היומיומי) ליהדות ולמסורת. מאד מעריכה ומזדהה עם הגישה שלך שהדקדוק בקטנטנות עשוי להיות התפל ולא העיקר.
לגבי בית הספר, אולי כדאי לבדוק שבאמת יש שם קבלת השונה, שזה לא סתם סלוגן. ואם היא אמיתית היה ניתן להניח שאז יקבלו גם את השוני התורני, במובן של לא יגנו את זה. שאת לא יוצרת לה סוג נוסף של חריגות, שעלולה להיות מלווה גם ברגשי אשמה של "אני לא מספיק בסדר".
מקווה שלא מכבידה עליך, נראה לי שאני לא עוזרת כל כך....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חריגות פיזית היא מידי ה’ - אין מה לעשות נגד זה, ולכן עלינו לקבל זאת.
חריגות דתית היא מידי אדם - ויש אפשרות (וצורך) לתקן.
אני מניחה שזה ההבדל בקבלת השונה בחברה הדתית.
אני מעריכה את הדברים שלך. רוב הנקודות שהעלית דנתי בהן ביני לבין עצמי (ובעלי). בכל מקרה זו לא חתונה קתולית. אם נראה שזה לא הולך כפי שחשבנו אני אוציא אותה ואעביר אותה לממ"ד אחר (זה שאינו באזור הרישום שלנו).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
החידוד של ההבדל בחריגויות מדייק לי למה חשבתי שהיא עלולה להרגיש אשמה קצת, אם אתם לא ממלאים את המצוות, כמו שנהוג בגן ואצל אחרים. (יש לי בת חובה בעצמי, וזה כל כך ככה גם אצלנו רק בתחומים שונים, אני משוכנעת שזה גם חלק מהגיל הזה). אולי מה שכדאי זה לשים לב ולהדגיש עוד יותר את ה"אני מאמין" שלך, ולתת לה הרגשה שיש לה גב. ושזה רציונל ולא "חולשה", הדרך שבה בחרתם לקיים את המצוות. בגלל זה יש לי קצת בעיה עם המונח "התחזקות".
וכמו שאת אומרת, ההחלטות הן בסיס לשינויים.. אם יהיה צריך.
מצאתי שהגן ואיך שמרגישים בו, תלוי בעיקר בגננת ובהרכב הילדים. אצלנו יצא שעברנו מגן פרטי יוקרתי ומושקע לגן בב"יס שהוא כ"כ יותר נפלא, מעשיר, משקיע, תומך, והילדה מתחברת הרבה יותר לילדים החדשים...
מקווה שכך יתמזל גם לכם. ואת תדעי לראות...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה לגבי חוסר ההבנה של הבת שלך לשינוי הפתאומי באורח החיים של אמה? המסר הכפול לא בדיוק עוזר לה להבין מהי דרך החיים שאת באמת מאמינה בה, אולי שווה לחיות נכון (כפי שאת חושבת) לשלוח אותה לממ’ד רגיל ולהשקיע יותר בחינוך בבית כפי שאת חושבת שצריך באמת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא עושה את זה בפתאומיות, זה כיוון שאנחנו הולכים אליו בכל השנה האחרונה. בקטנה. אני מניחה שעיקר ה"התחזקות" יבוא לאחר שהילדה תתחיל ללמוד בבי"ס.
אין לי גם בעיה להסביר לילדה שחלק מהשינויים נובע מדרישות של ביה"ס. היא מודעת לכך ששנה הבאה היא תלך לבי"ס יותר דתי (כך הגדרתי זאת בפניה).
כפי שכתבתי לסלשה בתגובה למעלה - הממ"ד שאנו נמצאים באזור הרישום שלו אינו בא בחשבון מבחינתי. וכדי להכנס לממ"ד אחר (שאנו לא באזור הרישום שלו) אני נדרשת לשמיניות באוויר והמון מזל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את בטוחה שבאמת כל כך חשוב להם, בתורני, שתשני את דרכייך ?
יש שני סוגים של בתי ספר חרדים:כאלו שנזהרים מכל משמר שלא לקבל ילדים לבתים "מקולקלים" וכאלו, שלהיפך, רואים בכך הזדמנות לגאול נשמות טהורות מעולם הניצוצות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הבנתי שהם מחתימים אמהות על התחייבות ללכת עם חצאית. אני מניחה שזה אומר הכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מסכימה עם דעתו של אמיר, קודם כל. תהיי נאמנה לעצמך ולחינוך שאת רוצה לתת ולא למה שאחרים מכתיבים לך. אישית, אני רוצה להעניק לילדי את הדרך שאני מאמינה והולכת בה.
לא נעים לי להגיד אבל התאורים שלך על הפורום גרמו לי רצון להקיא. (כן, איפה הסובלנות!). במיוחד העניין הזה עם כיסוי הראש - לישון או לא.
לא כל כך הבנתי את האמירה שלך:
"ולא נגעו בגבר אחר למעט הבעל בימים בהם האישה מותרת לו". אשמח להסבר.
אני מזמן לא מעמידה מולי את השאלה מי הרוב - הם או אני. זה ממש לא איכפת לי. במקום שאני חיה בו - אני הרוב, כך שהשאלה לא נוגעת בחיים שלנו. כנראה במקום שאת גרה בו - את לא הרוב ומכאן מתחילות התהיות.
מעבר לכך, ביתי תלך בשנה הבאה לאולפנת צפירה וזה לא דרש ממני כלום בשינוי החיים שלי. ברור שהגעתי לשם עם חצאית אבל זה בגלל כבוד המקום.
היום, כל בתי הספר הדתיים שאני מכירה נקראים "תורנים". גם כאן בשוהם - והרבה אמהות מגיעות לשם עם מכנסיים ומצפצפות על כולם - בימי הורים, מסיבות וכד’.
בהתחלה כיבדתי כמו שאני רגילה מפ"ת אבל כשראיתי את הנורמה התחלתי גם אני להגיע איך שאני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הסבר פשוט מאוד:
גבר מושיט לך יד ללחיצה - את לוחצת או לא?
לי ברור שאני לוחצת את היד. בפורומים האלה מדובר במעשה שלא יעשה.
משהו סטיל הביקורת של הרב בניזרי על מועצת יש"ע, שלדעתו המאבק שלהם יכשל מכיוון שהדוברת לשהם לחצה ליאיר לפיד את היד.
לזה התכוונתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואגב, אם את מפ"ת אולי תביני על מה אני מדברת. הבי"ס אליו אני מתכוונת לשלוח את הבת שלי הוא "נועם".
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ודבר אחרון:
לפעמים צריך באמת לנהוג עפ"י האמירה "ברומא התנהג כרומאי", אך לא מדובר כאן בשינוי פנימי, אלא חיצוני בלבד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
השינוי מלכתחילה כוון להיות חיצוני. הביקור בפורומים הינו בבחינת "דע את האוייב".
ובכל זאת בכל הנוגע לחינוך הילדים, יש כמה דברים שעלי להקפיד עליהם אחרת אשגע להם את השכל. אני לא יכולה לשלוח את הילדה לבי"ס תורני מבלי להתחיל להקפיד בבית שתברך על כל דבר שנכנס לה לפה - לדוגמא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שאני נמצאת לגמרי איתך מבחינה אידיאולוגית. אין לי עדיין את דילמות האלה מכיוון שהבייבי עוד קטן.
אבל- כשעברתי עם משפחתי לפני תיכון ההורים רצו שהילדים ילכו לבי"ס יותר תורני. הבי"ס לא דרש מההורים שום דבר, אבל לאסיפות הורים אמא שלי היתה "מתלבשת" (כיסוי ראש וחצאית). במחינת הפער האידיאולוגי בין הבית לבית הספר אני חושבת שהאחים רק הרוויחו.
ולכן מסקנתי היא: אני מבינה שינויים לצורך קבלה לבי"ס, אבל אני לא חושבת שצריך לפחד מפער בין הבית לביה"ס- ולמרות הדואליות יכולים לצאת לגמרי בסדר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני יודעת שאפשר לצאת בסדר, כי אני למדתי באולפנה שהחינוך בה היה דתי בהרבה מהחינוך בבית.
בכל זאת היו דברים שהפריעו לי, כמו חוסר היכולת להזמין אלי הביתה חברות מביה"ס, מכיוון שהיה לי ברור שהבית שלי שונה לחלוטין משלהם. אולי החמרתי עם עצמי לשווא (הרי כולנו מתביישים בהורים בשלב זה או אחר), אבל אני זוכרת שבאותה תקופה זה הפריע לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מוצא את הפוסט הזה די מזעזע.
אם יש משהו שמרחיק ילדים מן ההורים שלהם זו ההכרה שההורים מתנהגים בצביעות, אחד בפה ואחד בלב.
כמובן שלא תראי את זה בכתה א’ - מה שיהיה חשוב לבתך בשנים הראשונות הוא באמת העובדה שההורים שלה נראים כמו כל ההורים (כאשר היא אינה מודעת לכך שהרוב הגדול של ההורים הם דווקא סינים והודים). ואולם כל זה יחזור אליכם כמו בומרנג בגיל ההתבגרות, ובין אם בתכם תבחר בדרך החרד"לית וימינה או בדרך המסורתית ושמאלה - היא תבוז לכם ותתרחק מכם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה נחרץ מדי.
אני גם לא בטוחה שאתה צודק. ראיתי מקרים הפוכים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני בהחלט מבין את תגובתך.
הרציונאל שלך הוא: כל חיי לא התייחסתי לדת ברצינות התהומית שבה מתיחסים אליה אחרים. במידה רבה שיחקתי משחק, כדי להשאר בחברה שנוח לי איתה. מה כבר יכול לקרות אם "אהדק" את המשחק שלי ואשחק את החרד"לית?
הטעות כאן היא בכך שאת פותחת פער גדול מאוד בין אמונותיך הפנימיות ובין התנהגותך עלפי חוץ, ואת מציבה את הבת שלך עוד הרחק משם, בעמדה שגם דמותך החיצונית תיראה בה מפוקפקת.
עד כה שיחקת רק בפני קהל חיצוני, כזה שאינו רואה אותך בד’ אמותיך, והתפקיד עצמו לא היה תובעני כל כך. את עצמך , כאשר קראת את התפקיד שאת עומדת לקבל על עצמך התחלת להטיל ספק בכישוריך הדרמטיים לבצע אותו כהלכה, ואת עומדת לשחק בפני הקהל התובעני ביותר.
מה המשמעות של "ראיתי מקרים הפוכים"? מקרים שבהם מתבגר שגילה את צביעות הוריו מפתח יכולות משופרות לחיות בדרך חיים שאינו מאמין בה? תרשי לי לפקפק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מקרים הפוכים = מקרים בהם הילד נשלח לחינוך השונה מאורח החיים בבית, ומערכת היחסים בינו לבין הוריו נשארה מצויינת.
אני מסכימה עם ניתוח שלך בחלק הראשון של תגובתך האחרונה. עדיין אני חושבת שבסופו של דבר הבת שלי תבין שאני פועלת מתוך ראית טובתה ורווחתה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למעשה הבעיה שלך היא כזו:
כדי להגן על הילדה (הנכה) את רוצה לרשום אותה לבית ספר של החינוך העצמאי, את מאמינה שאצלם יתיחסו לנכה יפה כי כך אומרת היהדות והם הרי "סופר יהודים".
יש כבר עכשיו פעמוני אזעקה שמצלצלים בקול רם: בית הספר אוכף על משפחות התלמידים אורח חיים שאינו מקובל עליך ועלול להפוך את הילדה למרגלת אחריכם.
מצד שני אינך מודעת לחוק שילוב הנכים בבתי הספר המחייב לשלב נכים בכיתות רגילות ואף מכשיר את מנהלי בתי הספר והמורים לסיע בשילוב הנכה. בכיתה של בני ישנו ילד אוטיסט המשולב בפעילות הכיתה כאשר צמודה לו סייעת.
במקום לקוות שבית ספר אולי יתאים מה דעתך להכנס לשיחה עם מנהלת ביה"ס הממלכתי בישובכם על הנושא?
הרי ברור לך שרמת הלימודים בבית ספר תורני שואפת לאפס?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
דווקא ילד נכה צריך לדאוג שיקבל חינוך מעולה על מנת שיכול ללמוד מקצוע שאינו דורש כוח פיזי. במילים אחרות לא מספיק שהילדה נכה, צריך גם לשלול ממנה השכלה?
באיזה בית ספר יגדלו הסיכויים שתלך לאוניברסיטה/טכניון ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קודם כל לא מדובר בחינוך העצמאי החרדי. מדובר בבי"ס תורני שמלמד גם לימודי חול וברמה די גבוה. אחותי למדה בבי"ס כזה וכיום היאל ומדת לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה.
חוג השילוב מתייחס ליחס של הנהלת בי"ס כלפי הילד הנכה. החוק הזה כמעט ולא מייושם, מסיבות תקציביות.
בכל מקרה החוק הזה לא מתייחס לערימת ילדים פראי אדם בכיתות ה-ו שהתחביב שלהם זה לדחוף ילדים בכיתה א’ ולרדת על ילדה יפה ונכה.
אני שבה ואומרת שבבי"ס המדובר יש חומר אנושי זוועתי. ואני לא אומרת את זה משמועות, אלא מידיעה אישית. רוב הדתיים באזור שלנו (סרוגים) בורחים מהבי"ס כל עוד נפשם בם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
1. את מביאה דוגמה מבית ספר אחר בו למדה אחותך ולא מביה"ס הספציפי שלך, ידוע לך שתלמידי בתי הספר התורניים בארץ נכשלים בבחינות המיצ"ב השנה קיבלו חוקרי משרד החינוך רשות להוציא אותם מהסטיסטיקה ועקב כך זינקו הישגי התלמידים בישראל ממקום 40 למקום 19 בעולם.
2. אם נסכם את החששות שלך - "לערימת ילדים פראי אדם בכיתות ה-ו שהתחביב שלהם זה לדחוף ילדים בכיתה א’ ולרדת על ילדה יפה ונכה." את צודקת לגבי בית הספר הממלכתי דתי הספציפי.
3. אבל מנסיוני האישי עם שלושה ילדים במערכת החינוך הממלכתית חוק השילוב מופעל, הנושא התקציבי עליו דיברת הוא הצמדת סייעת לילדים חריגים במקרה שלך אין צורך בסייעת בתי הספר הממלכתיים מקבלים קורסים והעשרות בנושא ולכן הם יכולים לשלב ילד עם מוגבלות פיזית ולהפוך אותה למקור של כוח, להוציא את הטוב מהילדים.
4. הבעיה בבית הספר החרדי - היא ההתיחסות המערכתית של חרדים לנכה, את יודעת יפה מאוד שלנכה משדכים איזה גבר מסכן שלא התחתן. איזה סיכוי יש בעולם לאדם מוגבל פיזית במתבגר במערכת שלא נותנת לו סיכוי לפרוח? האם הילדה צריכה רחמים?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ביה"ס שאחותי למדה בו הוא בדיוק אותו בי"ס אליו אני מתכוונת לשלוח את הבת שלי.
לא מדובר בבי"ס חרדי (וגם לא בחברה חרדית) אלא בבי"ס פרטי דתי לאומי, אבל מאלה שיש להם נטיה ליכוון החרדי-לאומי. אני לשם השוואה שייכת לזרם הסרוג, שבעבר כונה "מזרחי" והיום מכונה דתיים לייט. בפועל מבחינה אידאולוגית אני שייכת לזרם הקונסרבטיבי, אבל מכיוון שאין להם מסגרת חברתית / קהילתית מסודר בארץ, ומכיוון שבעלי אינו מחזיק באידאולוגיה דומה, אנחנו מנהלים בית לפי כללי האורתודוכסיה המקובלים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בהיותי גרה בקיבוץ חילוני לא אוכל לספר על שאר המגזר, אבל כן עליי:
לי תמיד היה ברור שאלך עם כיסוי ראש ושיער פזור מתחתיו, וזה מה שאני עושה.
מצד שני היה לי תמיד ברור שאני לא אלך עם מכנסיים ומצאתי את עצמי עושה את זה בקיבוץ לא פעם.
גם אני שוכחת לא פעם ברכות ותפילות למרות כוונות טובות, ולא, גם אני לא שומרת נידה במידה שתיארת פה, וגם אני על גלולות, ועוד לפני ילד בכלל.
ממבט אקראי בבר-אילן יש הרבה שם שהולכות עם כיסוי ראש + מכנסיים, מתוך שתי הגיסות הדתיות שלי אחת לוקחת גלולות והשניה לא, בקיצור - נראה לי שאת לא חריגה יותר מהם, וסביר להניח שבגלל שהיה במקום רוב של חושבי דיעה מסויימת הם "הבריחו" משם בעלי דיעות דתיות אחרות וכך נוצר ייצוג מעוות משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יכול להיות שזה מה שקרה. מי שמנסה לכתוב דעה שונה בפורום ב"כיפה" (לדוגמא) נתקל בכמה מטיפים ששופכים עליו שלל פסוקים והלכות. את לא ממש יכולה להתווכח עם אדם שזורק לך ציטטות בכל משפט שני. התגובה האמיתית היא: "נכון אתה צודק, אבל לא בא לי לקיים את המצווה הזו". תגובה כזו בדר"כ בכלל מפוצצת את הוריד של אותו מטיף.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מוכרח "להרגיע" אותך קצת, יש פער עצום בין איך שהקהילה הזו דנה בנושאים האלו בינה לבין עצמה, ובן איך שהיא נוגהת באמת.
(הנשים הדנות בחובת כיסוי הראש במיטה, לא בטוח שהן מקפידות אפילו על כיסוי מלא ותמיד, בביתן)
(בטוח שלא)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה.
אבל לשם מה ההתהדרות בחומרות כאלה, במדיום אנונימי כמו אינטרנט?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמוהה בעיני נזילות ההשקפה שלך... כאילו מדונר בהחלפת תסרוקת. הנה היום את קונסרבטיבית "בהשקפתך" ומחר את חרדלי"ת - כי כך מתאים לך. אתם יודעים, הילד....
אם יש לך עמוד שידרה אמוני, אורח חיים שאת בטוחה בו מה משמעות הזיגזגים האלה? את עומדת להפוך את עורך? להצטרף לקהילת הצבועים? הרי אינך מקבלת באמת את אורח החיים השמרני של החרדלי"ם?
ובכן, אני מכיר היטב את נועם בפ"ת וגם את שאר בתי הספר הממ"ד בעיר. יש לי ילדים פה ושם.
א י נ י מ ו צ א ש ו ם י ת ר ו ן ב נ ו ע ם, ל ה י פ ך !
כל משחקי הרבנות האלה.. הרב לזה והרב להוא.. כל מי שזז שם מכונה רב. כל הצניעות המעושה של המורות, המסרים הצדקניים של הצוות. בסופו של דבר בבית אין לילדים שום ערך מוסף על פני החינוך הממ"ד. ילדי שלומדים בבי"ס אחר - בשולחן השבת יודעים יותר על פרשת השבוע. בנועם הם לומדים "דברים גדולים"... כבר גמרא והלכות וכו’.. אבל, קיבינימט, משהו על פרשת שבוע בשולחן שבת... זה לא! "הרב" סיפר על זה ועל ההוא - לזה לא הגיעו...
עצתי לך - אל תצטרפי לקהילות הצבועים. זה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא ממש משנה השקפה, אני רק מסיטה את אורח החיים שלי כך שיתאים יותר לאורח החיים המקובל בבי"ס.
כפי שציינתי בפוסט הפער בין אורח החיים שלי לאורח החיים החרד"לי הוא גדול מדי, ואין שום סיכוי שאוכל (או ארצה) לסגור אותו עד הסוף. כל מה שאני רוצה זה רק לצמצם את הפער הזה בקצת.
אני חושבת שאני חיבת לתת לבת שלי את המסגרת החינוכית הטובה ביותר, ויחד עם זאת לא לגרום לה להרגיש שיש פער גדול בין החינוך הניתן בבי"ס לחינוך הניתן בבית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עצתי לך - אל תצטרפי לקהילות הצבועים. זה לא חינוכי!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מכירה את בית ספר נועם בבפ"ת. לדעתי הם לא כל כך קיצוניים(לישון עם כיסוי ראש וכו’...). יש לי חברה ששולחת את הבנות שלה לשם והיא שמה כיסוי ראש רק כשהיא מגיעה לבית הספר ולא שינתה את כל אורחות חייה. גם גיסתי שולחת את הבנות שלה לנועם. היא אמנם מכסה את ראשה אבל היא לא קיצונית ומוגדרת כדתית לאומית.
אמנם, כבר שמעתי מחברות בפ"ת שזה נחשב לבית ספר מתחסד וצבוע...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, אבל אני לא גרה בפ"ת.
אין לי בעיה עם בי"ס מתחסד וצבוע, כל עוד הילדים בבי"ס הם ילדים מחונכים שבאים מבית טוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תגידי, נינה, אין בית ספר שנחשב לטוב במיוחד ואת יכולה לרשום אותה אליו? משהו כמו בי"ס לטבע או אומנויות בו החומר האנושי לא מפריש מיץ זבל ומאידך את תרגישי טוב במה שאת מאמינה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא. הלוואי והיה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נינה - נדמה לי שאני כמוך. שומרת שבת, כשרות. הבנזוג הולך לבית כנסת כל שישי ולפעמים גם בשבת בבוקר... אבל הולך עם כיפה. הגדול הולך לגן ממ"ד. אני עם מכנסיים (גם ברמודה...) ובלי כיסוי ראש....
איך זה שאין בית ספר נורמלי בסביבה שלכם?? משום מה הסקתי שאת גרה בירושלים...
הדרישות כאן זה באמת אבסורד - אשכרה חרדים...
קשה, קשה הבחירה בהכי טוב לילד שלך...
העצה שלי: תלכי לפי הרגש שלך, לא השכל!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן. זה נשמע שבאמת אנחנו דומות. סתם מסקרנות: איך את מגדירה את עצמך?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ועוד משהו קטן.
יש מצב שתשלחי לי מייל. הכתובת שלך לא מופיעה בתגובה וגם לא בבלוג שלך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המייל שלי: [email protected]
בקשר להגדרה שלי... אני לא אוהבת לומר שאני דתיה כי זה לא כ"כ פייר לאנשים דתיים... אני אומרת שאני מסורתית שומרת שבת וכשרות - באופן מוחלט. הבנזוג יותר חזק ממני (מתעלף כל פעם כשהוא שומע אותי מגדירה את הסטטוס הדתי שלי...).
נכון להיום, אני מגיעה לבית כנסת לקריאת מגילת אסתר בלבד - מאז הילדים אין מצב לראש השנה או יום כיפור... למרות שעכשיו במושב (לא נוסעים כאן בשבת) - זה עתיד להשתנות...
המושב שאני גרה בו, אגב - הוא שומר שבת למרות שיש בו גם תושבים חילונים, הוא לא מקבל חילונים...
אבל רוב התושבים כמוני - מכנסיים בלי כיסוי ראש, אז זה ממש לא מעיק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נינה - שלחת לי משהו למייל אבל קיבלתי אותו לגמרי בג’יבריש... ניסיתי לעשות לו
unencoding בטירוף אך ללא הועיל.....
מה עושים????
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: