חשבתי פעם ככה, שאם לא מרגישים ולא נפגעים אתה מת, ואז נמאס לי, באמת נמאס,
ועכשיו אני סתם מבולבלת, ולא יודעת אם אני רוצה להרגיש, וכמה, אבל אף אחד לא שואל אותי.
, 18:47 7/4/2005:
אני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת. צריך לפעמים את המושיות הזאתי, אני חושבת שעל מנת להתחבר עם מישהו באופן יותר אמיתי או משהו כזה. אבל מה אני מבינה. גם אני ככה בדיוק.
קצה (האתר שלי)
, 19:04 7/4/2005:
אני רק יודעת, שאם צריך אותה ואם לא, היא כאן, וזה לא משנה כמה אני אנסה להכחיש את זה.
ואת, נדמלי שאת מסתדרת לא רע, אבל אולי, גם, זה רק נראה ככה מבחוץ. באמת אי אפשר לדעת. מה שבטוח, לדאוג לעצמך את יודעת.
(האתר שלי)
, 18:51 7/4/2005:
בדיוק אתמול תהיתי. כמו הרבה בזמן האחרון. על מה אפשר לאהוב אותי, כשאני מנסה עכשיו להיות אדם ולא רוח רפאים. דווקא את הצד המושי שלי לא הצלחתי להוסיף לרשימה (הגעתי לשני דברים, וגם זה אחרי שחברה שלי אמרה "נו, מה עוד?".. "ציצים רכים זה נחשב?" :)).. הצד המושי שלי הוא הצד הנקבי שלי הוא הצד שמרגיש לי שבגללו הם יילכו לאחרות קצת יותר חזקות , כאלה שיאכלו להם את הלב ויתקעו גרעעפס ענקי בסופו.
הצד המושי שלי הוא הצד המחבק והאמהי.. ואני לא באמת רוצה להיות לו אמא, לא?
קצה (האתר שלי)
, 19:10 7/4/2005:
אני לא אמרתי שהם לא אוהבים שאוכלים להם את הלב בלי מלח, ממש לא! דברי הוצאו מהקשרם!
ואני לא יודעת מה זו באמת תכונה שאפשר לאהוב, אולי כנות, פתיחות, טוב לב, צחוק, האופן שבו את זזה, הדרך בה את הוגה מלים. אבל אני לא מבינה בזה כלום, מה אני יודעת על אהבה בכלל?
אני לא שואלת את הצד המושי שלי מה הוא אומר, אבל אני מאוד נהנית להיות צינית, באמת טוב לי ככה, בעצם אולי נדמלי, זה מסובך ומבולבל כרגע. בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את מה שגדלתי להיות. עם ההגנות. ועם הצד המושי, בפנים, ואני מרגישה אותו, תמיד, אבל רק אני.
(האתר שלי)
, 18:51 7/4/2005:
רואים לך את (הצד) המושי.
וברצינות רגע, כמו שכבר כתבו לפני, אי-אפשר לוותר לגמרי על הגנות, אבל אי-אפשר לתת להן לשלוט בך. זה אמנם קשה ודורש הרבה ניסיון כדי לדעת לעשות את זה, אבל כל הרעיון הוא לשלוט בהגנות, להרים אותן כשצריך ולהוריד כשצריך.
(האתר שלי)
, 19:30 7/4/2005:
נראה לי שכמעט כל הבנות רכשו ורוכשות את המיומנויות האלו עם השנים. לפחות הבנות כאן. ומי שלא הן סתם ברביות שטחיות, ומי יכול לאהוב אותן בכלל.
מה שאני מנסה להגיד, שגם מי שגדלת להיות נובע ממי שהיית, ובלי להיות סגורה וחסרת בטחון, ולהפגע וללבוש שריון ולנסות להוריד אותו לא היית מגיעה לחצי ממה שהגעת. ומי שאוהב היום את קצה הבטוחה, הכוסית, המאגניבה, אוהב גם את כל מה שהיא מביאה איתה כולל העבר. ושווה להוריד את המגננות בשביל זה. ואולי זה שווה אפילו את כל הדרך (לאיודעת, אני עדיין לא שם).
ואם זו תגובה מבולבלת, אז ככה זה כשהפוסט מבולבל.
קצה (האתר שלי)
, 20:27 7/4/2005:
אני מסכימה, אין ספק שאני לא מקורית בקטע הזה. ;-)
וכן, זה נובע ממה שהייתי, ולא הייתי מגיעה לאותה נקודה, לא הייתי מחליפה את זה וכו’. אבל המגננות שלי פשוט נעלמו, ואני בהיסטריה, זה הכל.
גייל (האתר שלי)
, 20:42 7/4/2005:
זה נשמע לי מגניב. בואי נגיד, בלי שום בקורת, שזה צרות של עשירים. של עשירות.
וחוץ מזה, מגננות זה לא דבר כללי. יכול להיות שנשארו חלק מול אנשים מסוימים ואינטראקציה מסוימת בתזמון מסוים עם מישהו מסוים גורמת למגננה הזו לרדת. ובמקומות אחרים היא נשארת. בקיצור, נפתח לך הלב אל מישהו וכמה שזה מפחיד זה גם בטח ממש כיף.
קצה (האתר שלי)
, 21:10 7/4/2005:
בואי נגיד, שהפוסט הזה היה במקור עוד יותר ארוך, והתחיל בזה שאלו צרות של עשירים.
אני מקווה שנשארו לי עוד כמה מגננות, פה ושם. אני בטוחה שהן ישובו, במוקדם או במאוחר.
(האתר שלי)
, 19:45 7/4/2005:
כל כך הרבה תגובות שונות עולות לי בראש, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
1. אני חושב שזה כן קשור בבחור. להגנות אין מה לעשות עם אהבה. רק לחלקים האמיתיים שלנו. כמו זרעים שנמצאים מתחת לאדמה כל הזמן, אבל רק כשמגיעה השמש הם נובטים אל האוויר.
2. אני תוהה אם יש הרבה אנשים שלא שינו את עצמם במודע בשביל קבלה חברתית כזו או אחרת.
היו לי עוד כמה שירים שעלו לי בראש וכל מיני כאלה, אבל אני חושב שבסופו של דבר, העניין הוא מה את רוצה, ולא איך רוצים אותך. לא?
קצה (האתר שלי)
, 20:29 7/4/2005:
1. ברור שזה קשור גם בו. אבל המגננות שלי לא היו נעלמות ככה בלי ויפסנה. נדמלי, בכל אופן. זה גם גורם לכך שאני לא לגמרי יציבה כרגע.
2. אני מניחה שאין הרבה. אבל זה לא רק קבלה חברתית כאן, מיינד יו. אני מדברת איתך על כישורי חיים הרבה יותר בסיסיים, הגנה עצמית כזו, בשבילי, בשבילי גידלתי אותה, לא בשביל אף אחד אחר.
(האתר שלי)
, 19:47 7/4/2005:
לי היתה הזכות להכיר אותך קצת מעבר למילים שלך כאן, בבלוג,
ולי היתה ההזדמנות להכיר כבר כמה צדדים בך.
לכן, אני יכולה להרשות לעצמי להגיד לך, שיש בך באמת כמה צדדים, וזה נפלא.
את יודעת להיות מצחיקה’ ויודעת להיות רצינית,
את יכולה להיות צינית’ ויכולה גם להתעסק בדברים סופר רגשניים,
וזה כל כך כייף שאת כזאת...
יש משהו מפחיד בלהיות "מושי" כמו שאת קוראת לזה,
להוריד מגננות, להחשף במידה מסויימת,
לחשוף את עצמך יותר, את כל הבפנוכו שמפחיד להוציא החוצה,
ולהחשף לאפשרות של פגיעה.
ואני כל כך מבינה על מה את מדברת. זה מפחיד. נורא מפחיד.
אבל מצד שני, אפשר גם להאטם ולשמור בפנים רגשות, להמנע מ"השתפכויות",
להיות צינית וסרקסטית, לא לתת לאנשים שעלולים לפגוע בך בכלל להתקרב לשם...
אבל שוב, כל היופי שבך הוא השילוב של הדברים,
היכולת לנוע על הקשת, להמצא בנקודות שונות,
להתגמש ולהתאים את עצמך למצב, ועדיין לשמור על "עצמך", על מי שאת.
זה אירוני קצת, שאת "קצה" כאן,
כי כל היופי בך הוא באמת שאת לא בקצה אחד, ולא ממש בקצה...
יכול להיות שבגלל שהכרתי אותך מתי ש
בואי נסתכל רגע בעובדות, כפי שהן נראות לפחות כאן :
את מודעת למה שקורה לך, עד כדי יכולת לכתוב ולנסח את זה, שזה יותר ממוקד מלחשוב על זה בלבד.
את לא רק חושבת וכותבת, את גם עושה ומתנסה ושמה לב תוך-כדי.
את סקרנית ואינטליגנטית, ומוכנה להיפתח לדרכי חקירה חודרות, גם כאלה שמערבבות לך את הרבדים שכבר שקעו והתקשו.
את יודעת מתי את מבולבלת ומתי לא, ומחפשת להיות שלמה עם עצמך.
את תהיי בסדר גמור.
קצה (האתר שלי)
, 14:18 8/4/2005:
תודה, זה ממש מקסים.
וכן, אני אהיה בסדר, אין ספק, זה צרות של עשירים.
גם עכשיו אני בסדר, האמת (חוץ מהקטע הקטן הזה, שאני צריכה להתמודד עם אושר לעתים קרובות מדי).
johnny.d (האתר שלי)
, 00:35 8/4/2005:
עדיין בקטע הפסיבי ?
את חושבת הפוך (לדעתי לפחות), זה לא מי בא מתי, זה את מי את מושכת מתי, ויתר על כך את מי את דוחה מתי...
bridecakebaker (האתר שלי)
, 02:06 8/4/2005:
ואת יודעת, זה משהו ששמתי לב שמרגיז אותי בלא מעט בחורות שיצאו איתי אחרי שאביטל נסעה לה. אני נוטר להן שלפניה הן לא רצו אותי. לא הן ספציפית. אבל כשהייתי בחור בעייתי ובאמת הייתי צריך קצת קבלה, לא בדיוק עמדו אצלי בתור. ועכשיו, עכשיו באים?
קצה (האתר שלי)
, 14:23 8/4/2005:
האמת, שיש אנשים שזה מפריע לי איתם פחות מאחרים. ובסך הכל, אני דווקא די מחבבת אנשים חכמים, מעניינים ובטוחים בעצמם... גם מגניבות זה לא נורא, כל עוד הם לא לוקים במגניבות-יתר, ועסוקים רק בפוזה שלהם כל היום.
אני, היום, לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו ביישן וסגור כמו שאני הייתי אז, ואני לא חושבת שאתה היית רוצה לצאת עם בחורה כזו.
משהו כן נשאר מההרגשה הזו, עם חלק מהבחורים, אני מרגישה שהם לא יקבלו, באיזה מקום, את מה שהייתי פעם. וזה, זה מפריע לי.
, 10:47 8/4/2005:
לא קראתי את כל התגובות, אם אני אחזור עליהן, תסלחי לי, נכון?
וגם על הדימוי מעולם החי שעומד לבוא כאן את תסלחי לי.
כשחתול נותן אמון במישהו, אבל אמון אמיתי, הוא חושף בפניו את הבטן. יש בזה משהו נורא מקסים, שחיה כזו מראה לך את הבטן. בפני יצורים שהם לא בוטחים בהם, חתולים לא היו חולמים לחשוף את הבטן.
הבעיה היא, שלחתולים יש אינסטינקט שאומר להם למי מותר להראות את הבטן, ולנו, אם יש כזה, הוא התקלקל מזמן.
מה עושים? וואלה, לא יודעת. נראה לי שאת לומדת לאט לאט. אני, יש לי תחושה טובה לגבייך.
קצה (האתר שלי)
, 14:31 8/4/2005:
סלחתי.
לי יש אינסטינקט שלא לתת אמון. פשוט, הוא קצת נדפק לאחרונה, ואני מאשימה את הויפסנה. יכול להיות שעכשיו הוא מכוון בדיוק נכון, אני לא יודעת. אבל, זה כמו שאת נוהגת באוטו חדש, ולא רגילה לעוצמה של הברקסים. זו הרגשה קצת מפחידה, אבל סביר להניח שתסתדרי עם זה. (ותסלחי לי על הדימוי מעולם הרכב, שהוא הרבה יותר עלוב.)
, 12:41 8/4/2005:
לתת לצד הזה להתקיים דורש הרבה אומץ, וחוזק. כי זה לתת לחולשות שלנו להתרוצץ חופשי בלי השגחה, ומי בכלל רוצה להסתובב פגיע. אני מניחה שכשנמצאים בקשר (או לפחות בתחילתו), יש איזשהו מאבק בין לתת לו לצאת ולקבל את מה שהוא רוצה, לבין להרביץ לו עם פטיש שישאר בפנים, כדי שלא נפגע חס וחלילה. אבל להעלים אותו לגמרי? זה הרי לא באמת קורה. נראה לי שפשוט צריך ללמוד להסתדר איתו, איכשהו. (הי! יצאה לי תגובה מבולבלת לגמרי, כמעט כמו הפוסט שלך! זה אומר שאת תביני אותה?)
קצה (האתר שלי)
, 14:36 8/4/2005:
אני מקבלת לאט לאט את העובדה שאני לא יכולה להעלים אותו לגמרי, את הצד המושי, ואולי גם, המ, לא צריכה. ואני, מה אני כבר מבינה בהתחלות של קשר?! האקס הרשמי האחרון שלי היה בשנת 2000! איימ ביונד דאט!
ואין לי טיפת אומץ, זה הכל אשמת הויפסנה הארורה הזו, אם זה היה תלוי בי, הכל היה נשאר ממש כמו קודם!!!
(הי, הצלחתי לענות בתגובה מבולבלת בחזרה! וברור שהבנתי, הפוסט שלי באורך הגלות, והתגובה שלך פחות מאלף תוים!)
(האתר שלי)
, 13:59 8/4/2005:
" למטאפורות צריך להתייחס בערבון מוגבל" לא זוכרת איפה שמעתי את זה , אבל זה נכון . כי את טיפונת יותר מורכבת מהדימוי . זה לא באמת שיום אחד החלטת שנמאס והזמנת שיפוצניק שירכיב לך סורגים .
את לא תוכנת מחשב שפועלת לפי הדיספוזיציה שתיכנתו
או תכנתת לעצמך והשאלה היא לא איך את מתוכנתת אלא איך את בוחרת לפעול ולהגיב לסיטואציה וזה יכול להשתנות כל הזמן . נכון , את מתבגרת ולומדת לא לתת אמון בלי חשבון . זה לא מצביע על אטימות לעולם ( להפך , זה שאטום לא לומד כי הוא לא רגיש לסביבה ולסיטואציה ופועל רק על פי הדחפים שלו ) או על התרחקות מעצמך .
קצה (האתר שלי)
, 14:40 8/4/2005:
עם דימויים באמת יש את הבעיה הזו. ועם מלים בכלל, לפעמים.
אני לא מרגישה שהייתי אטומה לעולם. רק סיננתי, הרבה הרבה יותר, את הדברים שהגבתי אליהם. וככל הנראה, באמת קצת יותר מדי.
השינוי הזה, של עכשיו, הוא בא לי קצת ב"בום". זה הכל.
(האתר שלי)
, 18:57 8/4/2005:
אני אוהבת בחורים כי הם טובים במתמטיקה זוכרים בע’’פ שירים של רחל והם צינים ומגניבים. אני חושבת שאם יש משהו שגורם לך להיפגע אז למה לא להדחיק אותו, זה יופי של דבר. אבל נראה לי שאת מספיק בשלה להחזיר את הצד המושי קצת יותר לפעולה.
קצה (האתר שלי)
, 14:48 9/4/2005:
זה בהחלט נותן לבחור הרבה נקודות, אם הוא טוב במתמטיקה, זוכר שירים של רחל והוא ציני ומגניב. אבל אם הוא, לא מתאים, באיזשהו מקום, מתנהג כמו אדיוט, או חסר בטחון, או שאני לא נמשכת אליו, באיזשהו מקום הרבה יותר בסיסי, זה לא יעבוד. והוא גם יכול שלא יהיו לו התכונות האלה, ואני אתלהב ממנו בטירוף. (אם כי, לרוב, לפחות אחת!)
(האתר שלי)
, 20:27 8/4/2005:
אני אוהב אותך מאד מאד בגלל שאת מבינה בדיחות על אוטומטים ושפות פורמליות, אוהבת את שירי רחל, וחמודה ושנונה נורא. אני יודע שזה לא נחשב לענייני הפוסט הזה כי זה לא בקטע מיני. אבל אולי בכל זאת?
קצה (האתר שלי)
, 14:50 9/4/2005:
אני חושבת ש"חמודה" זה בדיוק משהו חמקמק כזה, שיכול להתקיים בלי קשר לכל התכונות האחרות, שהן בונוס.
(וזה תמיד נחמד כשיש כאן גם אנשים שלא מנסים להתחיל איתי.)
Ice_guitar (האתר שלי)
, 03:20 9/4/2005:
אני דווקא נורא התרשמתי ממישהי שזכרה את רחל בעל פה...היא הייתה חברה שלי בסוף...
ואפילו קניתי לה את הספר של רחל מתנה...
מכיר את הצד המושי הזה שאת מדברת עליו...
קצה (האתר שלי)
, 14:52 9/4/2005:
כן, אין ספק שזה מרשים, אבל אם היא היתה מעצבנת בשאר הזמן, או אדישה אליך, זה שהיא זוכרת את רחל היה מפסיק להזיז לך.
(אם אני אכיר מישהו שזוכר את רחל בעל פה, אני בהחלט לא אחראית לתוצאות!)
צ’ופי (האתר שלי)
, 15:47 9/4/2005:
א. מצטערת שככה נעלמתי, היה שבוע עמוס, את בטח יכולה לדמיין.
ב. יש גברים שמסוגלים להמיס בחורה, גם אחת כזו עם המון מנגנוני הגנה ומגננה.
תני לו צ’אנס, זה שווה את הסיכון שבכאב. לפעמים זה עובד.
;-)
קצה (האתר שלי)
, 17:22 9/4/2005:
זה פסדר, אני מחכה שתתרגלי ותתחילי לקרוא בלוגים בעבודה.
אני אפילו נותנת לו צ’אנס, מה את יודעת, רק לא נראה לי שזה יעבוד.
קצה (האתר שלי)
, 00:00 11/4/2005:
אבל גם כשהתאמצתי נורא לא הסכמת לתת לי עוד נקודות... אני נשארתי עם 13, ולאינס (השולתת? שוב לא ראיתי, הייתי ביוגה, בסעיף "דברים טובים יותר שיש לעשות ביום ראשון בערב", אז אני לא יודעת) יש 20!
ניסויים בבני אדם
תגובות לקטע: מושי הוספת תגובה חדשה
אהה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אז באמת לא מבינים כלום?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דווקא מבין.
מבין מצוין.
עד שפיתחתי לי הגנה משלי.
בונקר יותר עמיד משל סדאם,
בא לי הנסיכה הזאת וריסקה הכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וקצת יותר ברצינות:
לא ידעתי שללהיות בן אדם קוראים צד מושי
אבל מילא.
מנגנוני הגנה זה חיוני, נגד מניאקים ונגד החיים בכלל.
אבל אם לא מסירים אותם, לפעמים, בפני ששוה את זה
(או במילים שלך, אם "מושי" מת... )
אז כבר עדיף למות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה.
חשבתי פעם ככה, שאם לא מרגישים ולא נפגעים אתה מת, ואז נמאס לי, באמת נמאס,
ועכשיו אני סתם מבולבלת, ולא יודעת אם אני רוצה להרגיש, וכמה, אבל אף אחד לא שואל אותי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מצחיקה.
אם היו שואלים אותך, לא היית מרגישנ כלום.
כי זה מפחיד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא יודעת. זה גם קצת עצוב. לא להרגיש אף פעם.
אבל למרבה המזל, אני לא ניצבת בפני הבחירה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למרבה המזל אינדיד!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מבינה אותך מצוין.
את יכולה לקבל חלק מהם חזרה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני רוצה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא קראתי הרבה מהבלוג שלך אבל את עושה רושם של אדם מענין ונפלא.
יש לי עכשיו חומר קריאה משובח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת. צריך לפעמים את המושיות הזאתי, אני חושבת שעל מנת להתחבר עם מישהו באופן יותר אמיתי או משהו כזה. אבל מה אני מבינה. גם אני ככה בדיוק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני רק יודעת, שאם צריך אותה ואם לא, היא כאן, וזה לא משנה כמה אני אנסה להכחיש את זה.
ואת, נדמלי שאת מסתדרת לא רע, אבל אולי, גם, זה רק נראה ככה מבחוץ. באמת אי אפשר לדעת. מה שבטוח, לדאוג לעצמך את יודעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא בטוחה שהבנתי מה כוונתך ...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התכוונתי שאני מושי, גם אם אני לא רוצה.
ולגביך, שקשה לדעת מהצד.
אני לא יודעת אם עכשיו זה יותר מובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק אתמול תהיתי. כמו הרבה בזמן האחרון. על מה אפשר לאהוב אותי, כשאני מנסה עכשיו להיות אדם ולא רוח רפאים. דווקא את הצד המושי שלי לא הצלחתי להוסיף לרשימה (הגעתי לשני דברים, וגם זה אחרי שחברה שלי אמרה "נו, מה עוד?".. "ציצים רכים זה נחשב?" :)).. הצד המושי שלי הוא הצד הנקבי שלי הוא הצד שמרגיש לי שבגללו הם יילכו לאחרות קצת יותר חזקות , כאלה שיאכלו להם את הלב ויתקעו גרעעפס ענקי בסופו.
הצד המושי שלי הוא הצד המחבק והאמהי.. ואני לא באמת רוצה להיות לו אמא, לא?
מה הצד המושי שלך אומר על מה שגדלת להיות?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא אמרתי שהם לא אוהבים שאוכלים להם את הלב בלי מלח, ממש לא! דברי הוצאו מהקשרם!
ואני לא יודעת מה זו באמת תכונה שאפשר לאהוב, אולי כנות, פתיחות, טוב לב, צחוק, האופן שבו את זזה, הדרך בה את הוגה מלים. אבל אני לא מבינה בזה כלום, מה אני יודעת על אהבה בכלל?
אני לא שואלת את הצד המושי שלי מה הוא אומר, אבל אני מאוד נהנית להיות צינית, באמת טוב לי ככה, בעצם אולי נדמלי, זה מסובך ומבולבל כרגע. בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את מה שגדלתי להיות. עם ההגנות. ועם הצד המושי, בפנים, ואני מרגישה אותו, תמיד, אבל רק אני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא אמרתי שאמרת.
אני אמרתי. (תני לי להתבטא!!!!)
אני שמחה שכיף לך עם מה שגדלת להיות. (עוד 4 שנים גם אצלי?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם עכשיו לא, אז בעתיד, בודאות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רואים לך את (הצד) המושי.
וברצינות רגע, כמו שכבר כתבו לפני, אי-אפשר לוותר לגמרי על הגנות, אבל אי-אפשר לתת להן לשלוט בך. זה אמנם קשה ודורש הרבה ניסיון כדי לדעת לעשות את זה, אבל כל הרעיון הוא לשלוט בהגנות, להרים אותן כשצריך ולהוריד כשצריך.
סופ"ש מצויין שיהיה... :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, אני יודעת, הבלוג הורס הכל. בעצם, גם במציאות רואים, אבל זה לא מפני שאני לא מתאמצת להסתיר.
ואני רוצה את ההגנות שלי בחזרה, עכשיו ומיד! אני לא הורדתי אותן בצורה מודעת, זאת היתה תאונת ויפסנה אכזרית!
סופש נפלא גם לך. :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נראה לי שכמעט כל הבנות רכשו ורוכשות את המיומנויות האלו עם השנים. לפחות הבנות כאן. ומי שלא הן סתם ברביות שטחיות, ומי יכול לאהוב אותן בכלל.
מה שאני מנסה להגיד, שגם מי שגדלת להיות נובע ממי שהיית, ובלי להיות סגורה וחסרת בטחון, ולהפגע וללבוש שריון ולנסות להוריד אותו לא היית מגיעה לחצי ממה שהגעת. ומי שאוהב היום את קצה הבטוחה, הכוסית, המאגניבה, אוהב גם את כל מה שהיא מביאה איתה כולל העבר. ושווה להוריד את המגננות בשביל זה. ואולי זה שווה אפילו את כל הדרך (לאיודעת, אני עדיין לא שם).
ואם זו תגובה מבולבלת, אז ככה זה כשהפוסט מבולבל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מסכימה, אין ספק שאני לא מקורית בקטע הזה. ;-)
וכן, זה נובע ממה שהייתי, ולא הייתי מגיעה לאותה נקודה, לא הייתי מחליפה את זה וכו’. אבל המגננות שלי פשוט נעלמו, ואני בהיסטריה, זה הכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה נשמע לי מגניב. בואי נגיד, בלי שום בקורת, שזה צרות של עשירים. של עשירות.
וחוץ מזה, מגננות זה לא דבר כללי. יכול להיות שנשארו חלק מול אנשים מסוימים ואינטראקציה מסוימת בתזמון מסוים עם מישהו מסוים גורמת למגננה הזו לרדת. ובמקומות אחרים היא נשארת. בקיצור, נפתח לך הלב אל מישהו וכמה שזה מפחיד זה גם בטח ממש כיף.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בואי נגיד, שהפוסט הזה היה במקור עוד יותר ארוך, והתחיל בזה שאלו צרות של עשירים.
אני מקווה שנשארו לי עוד כמה מגננות, פה ושם. אני בטוחה שהן ישובו, במוקדם או במאוחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בואי נגיד, שאני לא מודאגת
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל כך הרבה תגובות שונות עולות לי בראש, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
1. אני חושב שזה כן קשור בבחור. להגנות אין מה לעשות עם אהבה. רק לחלקים האמיתיים שלנו. כמו זרעים שנמצאים מתחת לאדמה כל הזמן, אבל רק כשמגיעה השמש הם נובטים אל האוויר.
2. אני תוהה אם יש הרבה אנשים שלא שינו את עצמם במודע בשביל קבלה חברתית כזו או אחרת.
היו לי עוד כמה שירים שעלו לי בראש וכל מיני כאלה, אבל אני חושב שבסופו של דבר, העניין הוא מה את רוצה, ולא איך רוצים אותך. לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
1. ברור שזה קשור גם בו. אבל המגננות שלי לא היו נעלמות ככה בלי ויפסנה. נדמלי, בכל אופן. זה גם גורם לכך שאני לא לגמרי יציבה כרגע.
2. אני מניחה שאין הרבה. אבל זה לא רק קבלה חברתית כאן, מיינד יו. אני מדברת איתך על כישורי חיים הרבה יותר בסיסיים, הגנה עצמית כזו, בשבילי, בשבילי גידלתי אותה, לא בשביל אף אחד אחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה תמיד בשבילנו. וזה תמיד הדבר הטוב ביותר בשבילנו, וגם אסוננו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לי היתה הזכות להכיר אותך קצת מעבר למילים שלך כאן, בבלוג,
ולי היתה ההזדמנות להכיר כבר כמה צדדים בך.
לכן, אני יכולה להרשות לעצמי להגיד לך, שיש בך באמת כמה צדדים, וזה נפלא.
את יודעת להיות מצחיקה’ ויודעת להיות רצינית,
את יכולה להיות צינית’ ויכולה גם להתעסק בדברים סופר רגשניים,
וזה כל כך כייף שאת כזאת...
יש משהו מפחיד בלהיות "מושי" כמו שאת קוראת לזה,
להוריד מגננות, להחשף במידה מסויימת,
לחשוף את עצמך יותר, את כל הבפנוכו שמפחיד להוציא החוצה,
ולהחשף לאפשרות של פגיעה.
ואני כל כך מבינה על מה את מדברת. זה מפחיד. נורא מפחיד.
אבל מצד שני, אפשר גם להאטם ולשמור בפנים רגשות, להמנע מ"השתפכויות",
להיות צינית וסרקסטית, לא לתת לאנשים שעלולים לפגוע בך בכלל להתקרב לשם...
אבל שוב, כל היופי שבך הוא השילוב של הדברים,
היכולת לנוע על הקשת, להמצא בנקודות שונות,
להתגמש ולהתאים את עצמך למצב, ועדיין לשמור על "עצמך", על מי שאת.
זה אירוני קצת, שאת "קצה" כאן,
כי כל היופי בך הוא באמת שאת לא בקצה אחד, ולא ממש בקצה...
יכול להיות שבגלל שהכרתי אותך מתי ש
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ועוד משהו אחד חשוב שלמדתי והייתי חייבת להגיד כאן
לפעמים הסיכון להפגע שווה ... (ואני יודעת שאת יודעת למה אני מתכוונת)
אוהבת אותך כמו שאת,
זאתי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יכול להיות שבגלל שהכרתי אותך מתי שהכרתי אותך
יצא לי להכיר קצה קצת אחרת...
ועוד משהו אחד חשוב שלמדתי והייתי חייבת להגיד כאן
לפעמים הסיכון להפגע שווה ... (ואני יודעת שאת יודעת למה אני מתכוונת)
אוהבת אותך כמו שאת,
זאתי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין לי מה לומר.
אני מסמיקה בצד בשקט.
איזה מותק את.
אוהבת אותך נורא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שיואו איזה דביקות אנחנו
פשוט להקיא
(ואת יודעת מה?....
לא אכפת לי ולא אכפת לי!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בואי נסתכל רגע בעובדות, כפי שהן נראות לפחות כאן :
את מודעת למה שקורה לך, עד כדי יכולת לכתוב ולנסח את זה, שזה יותר ממוקד מלחשוב על זה בלבד.
את לא רק חושבת וכותבת, את גם עושה ומתנסה ושמה לב תוך-כדי.
את סקרנית ואינטליגנטית, ומוכנה להיפתח לדרכי חקירה חודרות, גם כאלה שמערבבות לך את הרבדים שכבר שקעו והתקשו.
את יודעת מתי את מבולבלת ומתי לא, ומחפשת להיות שלמה עם עצמך.
את תהיי בסדר גמור.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, זה ממש מקסים.
וכן, אני אהיה בסדר, אין ספק, זה צרות של עשירים.
גם עכשיו אני בסדר, האמת (חוץ מהקטע הקטן הזה, שאני צריכה להתמודד עם אושר לעתים קרובות מדי).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עדיין בקטע הפסיבי ?
את חושבת הפוך (לדעתי לפחות), זה לא מי בא מתי, זה את מי את מושכת מתי, ויתר על כך את מי את דוחה מתי...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה נכון. לא אמרתי שעניין של משיכה ודחייה לא קשור ישירות בי. אבל יש לי אפשרויות שלא היו פעם, גם אם רציתי אותן אז.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואת יודעת, זה משהו ששמתי לב שמרגיז אותי בלא מעט בחורות שיצאו איתי אחרי שאביטל נסעה לה. אני נוטר להן שלפניה הן לא רצו אותי. לא הן ספציפית. אבל כשהייתי בחור בעייתי ובאמת הייתי צריך קצת קבלה, לא בדיוק עמדו אצלי בתור. ועכשיו, עכשיו באים?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
האמת, שיש אנשים שזה מפריע לי איתם פחות מאחרים. ובסך הכל, אני דווקא די מחבבת אנשים חכמים, מעניינים ובטוחים בעצמם... גם מגניבות זה לא נורא, כל עוד הם לא לוקים במגניבות-יתר, ועסוקים רק בפוזה שלהם כל היום.
אני, היום, לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו ביישן וסגור כמו שאני הייתי אז, ואני לא חושבת שאתה היית רוצה לצאת עם בחורה כזו.
משהו כן נשאר מההרגשה הזו, עם חלק מהבחורים, אני מרגישה שהם לא יקבלו, באיזה מקום, את מה שהייתי פעם. וזה, זה מפריע לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מושי, זה הכי אחותי
מי שיאהב ישאר
מי שיהנה ירצה לשוב
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בקרוב הסטיקר!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואלה, יש לי את זה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא קראתי את כל התגובות, אם אני אחזור עליהן, תסלחי לי, נכון?
וגם על הדימוי מעולם החי שעומד לבוא כאן את תסלחי לי.
כשחתול נותן אמון במישהו, אבל אמון אמיתי, הוא חושף בפניו את הבטן. יש בזה משהו נורא מקסים, שחיה כזו מראה לך את הבטן. בפני יצורים שהם לא בוטחים בהם, חתולים לא היו חולמים לחשוף את הבטן.
הבעיה היא, שלחתולים יש אינסטינקט שאומר להם למי מותר להראות את הבטן, ולנו, אם יש כזה, הוא התקלקל מזמן.
מה עושים? וואלה, לא יודעת. נראה לי שאת לומדת לאט לאט. אני, יש לי תחושה טובה לגבייך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
סלחתי.
לי יש אינסטינקט שלא לתת אמון. פשוט, הוא קצת נדפק לאחרונה, ואני מאשימה את הויפסנה. יכול להיות שעכשיו הוא מכוון בדיוק נכון, אני לא יודעת. אבל, זה כמו שאת נוהגת באוטו חדש, ולא רגילה לעוצמה של הברקסים. זו הרגשה קצת מפחידה, אבל סביר להניח שתסתדרי עם זה. (ותסלחי לי על הדימוי מעולם הרכב, שהוא הרבה יותר עלוב.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לתת לצד הזה להתקיים דורש הרבה אומץ, וחוזק. כי זה לתת לחולשות שלנו להתרוצץ חופשי בלי השגחה, ומי בכלל רוצה להסתובב פגיע. אני מניחה שכשנמצאים בקשר (או לפחות בתחילתו), יש איזשהו מאבק בין לתת לו לצאת ולקבל את מה שהוא רוצה, לבין להרביץ לו עם פטיש שישאר בפנים, כדי שלא נפגע חס וחלילה. אבל להעלים אותו לגמרי? זה הרי לא באמת קורה. נראה לי שפשוט צריך ללמוד להסתדר איתו, איכשהו. (הי! יצאה לי תגובה מבולבלת לגמרי, כמעט כמו הפוסט שלך! זה אומר שאת תביני אותה?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מקבלת לאט לאט את העובדה שאני לא יכולה להעלים אותו לגמרי, את הצד המושי, ואולי גם, המ, לא צריכה. ואני, מה אני כבר מבינה בהתחלות של קשר?! האקס הרשמי האחרון שלי היה בשנת 2000! איימ ביונד דאט!
ואין לי טיפת אומץ, זה הכל אשמת הויפסנה הארורה הזו, אם זה היה תלוי בי, הכל היה נשאר ממש כמו קודם!!!
(הי, הצלחתי לענות בתגובה מבולבלת בחזרה! וברור שהבנתי, הפוסט שלי באורך הגלות, והתגובה שלך פחות מאלף תוים!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
" למטאפורות צריך להתייחס בערבון מוגבל" לא זוכרת איפה שמעתי את זה , אבל זה נכון . כי את טיפונת יותר מורכבת מהדימוי . זה לא באמת שיום אחד החלטת שנמאס והזמנת שיפוצניק שירכיב לך סורגים .
את לא תוכנת מחשב שפועלת לפי הדיספוזיציה שתיכנתו
או תכנתת לעצמך והשאלה היא לא איך את מתוכנתת אלא איך את בוחרת לפעול ולהגיב לסיטואציה וזה יכול להשתנות כל הזמן . נכון , את מתבגרת ולומדת לא לתת אמון בלי חשבון . זה לא מצביע על אטימות לעולם ( להפך , זה שאטום לא לומד כי הוא לא רגיש לסביבה ולסיטואציה ופועל רק על פי הדחפים שלו ) או על התרחקות מעצמך .
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עם דימויים באמת יש את הבעיה הזו. ועם מלים בכלל, לפעמים.
אני לא מרגישה שהייתי אטומה לעולם. רק סיננתי, הרבה הרבה יותר, את הדברים שהגבתי אליהם. וככל הנראה, באמת קצת יותר מדי.
השינוי הזה, של עכשיו, הוא בא לי קצת ב"בום". זה הכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הפוסט הזה ממש נגע בי.
אני לא יודעת כמה משמעות יש לזה, אבל סתם ככה, שתדעי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש לזה הרבה משמעות. תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את כזאת חננה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ברור. שים לב, אני בטבעת החננות, לא סתם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אוהבת בחורים כי הם טובים במתמטיקה זוכרים בע’’פ שירים של רחל והם צינים ומגניבים. אני חושבת שאם יש משהו שגורם לך להיפגע אז למה לא להדחיק אותו, זה יופי של דבר. אבל נראה לי שאת מספיק בשלה להחזיר את הצד המושי קצת יותר לפעולה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה בהחלט נותן לבחור הרבה נקודות, אם הוא טוב במתמטיקה, זוכר שירים של רחל והוא ציני ומגניב. אבל אם הוא, לא מתאים, באיזשהו מקום, מתנהג כמו אדיוט, או חסר בטחון, או שאני לא נמשכת אליו, באיזשהו מקום הרבה יותר בסיסי, זה לא יעבוד. והוא גם יכול שלא יהיו לו התכונות האלה, ואני אתלהב ממנו בטירוף. (אם כי, לרוב, לפחות אחת!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אוהב אותך מאד מאד בגלל שאת מבינה בדיחות על אוטומטים ושפות פורמליות, אוהבת את שירי רחל, וחמודה ושנונה נורא. אני יודע שזה לא נחשב לענייני הפוסט הזה כי זה לא בקטע מיני. אבל אולי בכל זאת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת ש"חמודה" זה בדיוק משהו חמקמק כזה, שיכול להתקיים בלי קשר לכל התכונות האחרות, שהן בונוס.
(וזה תמיד נחמד כשיש כאן גם אנשים שלא מנסים להתחיל איתי.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
[בוכה בהזדהות]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני דווקא נורא התרשמתי ממישהי שזכרה את רחל בעל פה...היא הייתה חברה שלי בסוף...
ואפילו קניתי לה את הספר של רחל מתנה...
מכיר את הצד המושי הזה שאת מדברת עליו...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, אין ספק שזה מרשים, אבל אם היא היתה מעצבנת בשאר הזמן, או אדישה אליך, זה שהיא זוכרת את רחל היה מפסיק להזיז לך.
(אם אני אכיר מישהו שזוכר את רחל בעל פה, אני בהחלט לא אחראית לתוצאות!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גמניגמניגמני.
ואם כבר רחל, אז הרי לך אחד היפים (למרות שהם קשים לדירוג, אני מודה) שזכה ללחן לא רע בכלל בתקליט החדש של אביתר בנאי.
כה ציפיתי ליום והגיע
אך מדוע בוכה בי הלב
מי הפך את שמחת פגישתנו
לעצבון הפרידה הנוקב
מי הצר האויב לי בדרך
המרעיל בארות נחמה
האמנם רחשי גם עליך
תנתך חמתי הסתומה
האמנם לשכך את הזעם
של האל התובע כל בכור
אעקוד על גבי המזבח
גם אותך רחשי הטהור
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
טוב, אני הולכת לקנות את הדיסק!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
א. מצטערת שככה נעלמתי, היה שבוע עמוס, את בטח יכולה לדמיין.
ב. יש גברים שמסוגלים להמיס בחורה, גם אחת כזו עם המון מנגנוני הגנה ומגננה.
תני לו צ’אנס, זה שווה את הסיכון שבכאב. לפעמים זה עובד.
;-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה פסדר, אני מחכה שתתרגלי ותתחילי לקרוא בלוגים בעבודה.
אני אפילו נותנת לו צ’אנס, מה את יודעת, רק לא נראה לי שזה יעבוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
להיות מושי זה בסדר לפעמים דווקא. וכמובן, רצוי שיהיו כמה מנגנוני הגנה, אחרת קיימת סכנה שהפכי להיות אינס מ"הדוגמניות"...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אבל גם כשהתאמצתי נורא לא הסכמת לתת לי עוד נקודות... אני נשארתי עם 13, ולאינס (השולתת? שוב לא ראיתי, הייתי ביוגה, בסעיף "דברים טובים יותר שיש לעשות ביום ראשון בערב", אז אני לא יודעת) יש 20!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: