(האתר שלי)
, 11:00 29/5/2006:
יהי הכפתור החסר בחלצתו של מר דש גבול עליון . בהנחה שישיבה באוטובוס קו 18 היא זניחה מול הסתברות של 0.023 שזקנה תעלה ומר דש יקום לכבודה אזי ניתן לומר בוודאות אכסיומטית שמר דש יפגוש בשעה 18:00.000001 את מר בש. אם נוסיף מקדם α/β*2 לשעה ונצמצם את הסינוס התשיעי יוותר למר בש להעיר על הגבול העליון.
מש"ל.
(האתר שלי)
, 11:31 29/5/2006: רשי: 8:35 ו21 שניות, בוקר טוב למר דש. למי מהמאזינים שלא מכיר מר דש הוא נוסע ותיק בקו שמונה עשרה. רשי: ספר לנו מה קרה אתמול לאחר שעלית לאוטובוס דש (נרגש): אני בשידור? רשי (רגוע) : כן. מה קרה במחנה יהודה? דש: טוב אז כמו שאמרת ישבתי באוטובוס... רשי: האם זה נכון שזקנה עלתה ופינית לה את מקומך?! דש: כן, האוטובוס היה צפוף ו... רשי: מאוד משמח לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך, רק אשמח אם תאיר עיני בנושא הכפתור... דש (נבוך): הכפתור? רשי: כן. מקורות יודעי דבר מסרו לי שהוא היה חסר גם במהלך הנסיעה וגם כשהופעת במדרחוב אתמול בערב... דש: אה האמת שהוא עדיין חסר ו.. רשי: אנחנו פונים כאן לעזרת המאזינים ופותחים את הקווים. מי שראה את הכפתור מוזמן להתקשר אלינו ולדווח. דש: אבל לא... רשי: תודה רבה לך מר דש מבטיח שנעקוב אחרי הנושא.
(האתר שלי)
, 11:40 29/5/2006:
חברים, מה קורה? השארתם אותי בודד על קו שמונה עשרה... הלו? יש פה מישהו? הבחור בלי הכפתור כבר עלה! הי? נו!??? הוא אפילו פינה את מקומו לזקנה... לא מזיז לכם??? אתם יודעים מה. אתמול בשש ראיתי אותו בדיוק עם אותה חולצה במדרחוב. הא! עדיין שתיקה????? טוב אז תדעו לכם שגם הכפתור היה חסר וזהו!!!!!1
(האתר שלי)
, 12:57 29/5/2006:
רק רציתי להגיד שמאט לוקאס ודיוויד וויליאמס מתארחים עכשיו אצל פרקינסון, וזה מצחיק! הם שלפו בובות מסחריות של דמויות מהממלכה. יש ויקי פולארד, דאפיד ולו ואנדי... אם אני אסע בספטמבר אני כל כך קונה בובות שלהם!
(האתר שלי)
, 13:03 29/5/2006:
איזה כיף לך! יש לפרקינסון שידור חוזר?
הו, אני חייבת בובות לו ואנדי. ככה כשאני אומרת את הטקסטים שלהם אני אוכל גם להפעיל אותם :)
(האתר שלי)
, 13:17 29/5/2006:
לא, אין לזה שידור חוזר. אבל אני אלווה לך חלק מהבובות שאני אקנה (הן בטח נמכרות בכל חנות בבריטניה, חייב להיות, לא?). רק תגידי לי איזה את רוצה...
(האתר שלי)
, 17:51 29/5/2006:
סמדר שיר:
ביום ראשון בצהריים
עליתי על אוטובוס בירושלים
בתחנה של מחנה יהודה, בשוק
עלה בחור צעיר, גבוה, סמוק
פתאום נפל לו בחולצה הכפתור האחרון
וזהו סוף הזיכרון
(האתר שלי)
, 17:59 29/5/2006:
אז קחי עוד אחד, עלי. ועדיין בקט’ ילדים:
ילדים יקרים! בחור צעיר וגבוה עלה לאוטובוס מלא בתחנת שוק מחנה יהודה, אולם הויה, לפתע הוא שם לב כי הכפתור העליון בחולצה נעלם! ילדים יקרים, אנא עזרו לבחור למצוא את הכפתור, צבעו את התמונה בצבעים עליזים ושלחו למערכת!!!
(ואם את רוצה לראות משהו משעשע את מוזמנת לראות בבלוג שלי את התגובה שמתחת לתגובה שלך)
, 18:17 29/5/2006:
את מצחיקה אותי (ומי שמכיר אותי מקרוב, יודע שזה טוב). אפילו פוסט על סמים, שדוחים אותי כמו ששום דבר לא דוחה אותי (אפילו יותר מסיגריות), הצליח להעלות חיוך על פרצופי השטוח.
(האתר שלי)
, 18:32 29/5/2006:
לכבוד הוא לי. בסמים כאלה אכן יש משהו דוחה, אבל אני סוג של ילדת זבל אז זה מסתדר טוב. וככל שאני יותר מבואסת אני יותר משעשעת ככל הנראה, מבטיחה לשחרר עוד פוסט או שניים לפני שאני חותכת את הורידים
(האתר שלי)
, 10:35 30/5/2006:
בסגנון שיר של רוני סופרסטאר:
אדוני מנסה להיות נחמד
אדוני קם בפני זקנה ונעמד
אדוני לא מקפיד שהכפתור תפור
הוא יפול ויחשוף את הלב השבור
כי אתה
לא רואה אף אחד ממטר
נוסע בקו 18 עד -קו התפר
הלב שלי ממריא עכשיו
כמו כפתור ברוח
כי אתה
לא קונה ירקות בסופר
רוכש אותם בשוק ו- זה בסדר
חבר אותך יפתיע
ויציע...
את התופר.
Nilly
, 14:45 30/5/2006:
פילוסופי? חבל, לא הצליח לי לנסות להישמע כמו אנג’לה צ’ייס באחד המונולוגים שלה לעצמה. מצד שני, כל כך קשה לתפוס את השפה שם, כי היא כל כך מדוייקת ביומימיות שלה, בשימושיות שלה, כך שאני מרוצה שלפחות הצלחתי להמחיש את ההרהוריות (יש מילה כזאת? "הרהוריזם", רק בלי ה"איזם"?).
אז רק למען הפרוטוקול: אני לא באמת כותבת עם כל כך הרבה "כאילו"-ים ודומיהם. לפחות לא בכוונה.
(האתר שלי)
, 14:49 30/5/2006:
היה לי ברור שזאת לא את-את. לא עליתי על אנג’לה צ’ייס, אבל היא באמת מאוד פילוסופית (כמו מתבגרים אחרים...). אני חושבת שדווקא כן יצא לך אמין, ולא קלטתי את זה כי לא חשבתי בכיוון וזה גם היה בעברית... בכל מקרה אני אשנה את ההגדרה :)
Nilly
, 15:03 30/5/2006:
אם היה לך ברור שזאת לא אני, אז מבחינתי הצלחתי. ואם זה נשמע טבעי בעברית (למרות שחשבתי את זה באנגלית, כי אנג’לה היא מבחינתי באנגלית), אז אפילו עוד יותר הצלחתי.
(כל הזמן אומרים לי שמזהים אותי מאיך שאני כותבת, שזה אחלה ובעיני זו מחמאה יפה מאוד לאיך שאני מנסה להביע את עצמי בכתב. אבל אני לא מנסה להישמע כמו שום דבר, אז אם אני מצליחה לא להישמע - כלומר להיקרא - כמו עצמי אלא כמו מישהו אחר, כשאכן ניסיתי להישמע כמו מישהו אחר, כנראה הצלחתי.)
(המשפט הקודם כל כך מבולבל בתוך עצמו, שברור שאני כתבתי אותו.)
Nilly
, 15:15 30/5/2006:
כן, כמובן, לזה התכוונתי - אני שכותבת לא בתור עצמי. לכתוב כאילו זאת בכלל לא אני שכותבת זה יותר מידי מסובך בשבילי. וזה מדבק, מסתבר - אפילו המקלדת שלי נשמעת כמוני!
excellent! I didn’t think that it was Angela Chase, but it definately felt like someone like her (I just didn’t try to figure out *who* it could be). Reading it again it sounded totally Angel!
קרוסלה
, 16:59 30/5/2006:
כתוב בסגנון טופס תביעה לדמי אבטלה:
ללא צירוף
המסמכים שפורטו לעיל
אי אפשר יהיה לטפל
החודש הראשון בו התייצבת
ובגינו אתה
דורש דמי אבטלה
יש לי ילד ועיקר
פרנסתו עלי.
אני מפרנס יחיד
של משפחתי הכוללת:
לימודים בבית ספר על
יסודי או גבוה
פרישה לפנסיה
מרצון בתאריך
לא
כן מ-
אני החתום מטה תובע
אני מצהיר
אדם אשר גרם במרמה או ביודעין
העלמת פרטים שלא כדין
שהבנק יחזיר למוסד
בכספי הגמלה
שיופקדו לחשבון.
קרוסלה
, 13:08 31/5/2006:
התבלבלתי ולא עשיתי את זה לפי כל הכללים של המשחק.. אבל אני עובדת על זה! זה יהיה בקרוב סיפורם קורע הלב של המגיש תביעה לדמי אבטלה והכפתור החסר...:O)
קרוסלה
, 13:20 31/5/2006:
ביום ראשון בצהריים נסעתי באוטובוס קו 18, לכיוון לשכת התעסוקה, כדי להגיש תביעה לדמי אבטלה בביטוח לאומי. היו לי: אישורים על תקופת העסקה ושכר- 1. אישור המעסיק על תקופת ההעסקה והשכר- הנמצא בעמודים 5 ו-6 בטופס זה, אפשר לקבל טופס נפרד בסניפי הביטוח הלאומי (מספר טופס בל/1514). זה היה לא פשוט להשיג את הטופס. למזלי יש לי אינטרנט, אז הורדתי את הטופס משם. זה טופס של שישה דפים, והמדפסת שלי מסוגלת להדפיס דף אחד כל פעם. כמובן ששלושה דפים נתקעו והייתי צריך לשלוף אותם בכוח מהמדפסת. אני שונא את המדפסת הזאת. אבל מזל גדול שיש לי אותה. מה עושים אלה שאין להם? - הולכים לביטוח הלאומי לקחת טופס, ורק אחר כך חוזרים להגיש אותו. טרטור נוסף. יש אופציה. או: תלושי שכר של השנתיים האחרונות בהם מצויין מספר ימי העבודה בכל חודש בנפרד. הפקיד המטפל רשאי, עפ"י שיקול דעתו, לדרוש גם תלושי שכר או גם אישור מעסיק, במקרים בהם חסרים במסמכים שהוגשו נתונים חיוניים להשלמת הטיפול בתביעה. כלומר, ייתכן שיטרטרו אותי כך שאני אצטרך לספק גם אישור מעסיק וגם תלושים של שנתיים (אלוהים, איפה שמתי אותם בכלל?) על פי שיקול דעתם המרושעת.
קרוסלה
, 13:25 31/5/2006:
ברור שבחרתי באופציה א’, אף על פי שגם המעסיק שלי (לשעבר) שונא טפסים בלהט. הייתי חייב להחתים אותו, והוא ממש שנא את זה. אבל זה נראה לי מבחן פחות קשה מאשר למצוא את כל תלושי המשכורת שלי מהשנתיים האחרונות (רק לחשוב על זה עושה לי בחילה!)
בתחנה של שוק מחנה יהודה עלה בחור צעיר וגבוה שהכפתור העליון בחולצה שלו היה חסר. האוטובוס היה מלא והוא אמנם מצא לו מקום אבל בתחנה הבאה כבר קם ופינה אותו לאישה זקנה. זה מאוד מאוד הפתיע אותי. כלומר, לא שזה לא קורה אף פעם, אבל זה מאוד נדיר, ואם כבר מפנים מקום זה בדרך כלל לאישה בהריון ולא לאישה זקנה. יש פשוט כל כך הרבה זקנות שנוסעות באוטובוסים בירושלים, ותמיד אין מקום לכולם לשבת, בייחוד בקו 18, כך שאם מישהו שם לו לעיקרון לקום מפני שיבה, הוא לא יוכל לשבת באוטובוס אף פעם. לא שזה מפריע במיוחד, בכל זארת הוא בחור צעיר, וגם גבוה, זאת אומרת שהוא מצליח להגיע בקלות למוטות המתכת שסמוכים לתקרת האוטובוס ולהחזיק בהם, בניגוד למרבית הזקנות שהן יחסית נמוכות ונאלצות לתפוס מכל הבא ליד כדי לא ליפול בסיבובים או בעצירות. בכל זאת, זה באמת הפתיע אותי, שהוא קם בשביל הזקנה.
קרוסלה
, 13:32 31/5/2006:
הזקנה לעמות זאת לא היה מופתעת בכלל, ורק התיישבה באנחה רמה על הספסל. ב. אישורים אחרים. 1. תעודת שחרור (או תעודת הערכה)- למי שהשתחרר מצה"ל בשנה וחצי האחרונות. יש לוודא שבתעודה זו... רגע, אני השתחררתי מצהל לפני הרבה יותר מאשר שנה וחצי. איזה סעיף מתאים לי כאן? 2. תצלום של תעודת פטור מצה"ל- 3. אישור אגודה מורשית שהפנתה להתנדבות-
4. אישור מאת לשכת התעסוקה על הפניה לקורס (טופס ש"ת- 22)_ 5. אישור על מספר ימי לימודים וכן אישור המפרט את תאריכי ההתחלה של קורס וסיומו-6. אישור לשכת התעסוקה על הפנייה לעבודה "לא מתאימה"=תלוש שכר- 7. תלושים של קצבת פרישה (פנסיה), תלושי שכר מעבודה- הממ. לא שום דבר לא רלבנטי. לפחות צלחתי את הדף הראשון מבין השישה. גם זה משהו. ללא צירוף כל המסמכים שפורטו לעיל אי אפשר יהיה לטפל בתביעתך. כתוב באותיות קידוש לבנה בתוך מסגרת בתחתית העמוד. כמה מעודד. אני שוקל לוותר על כל זה. קודם התור בלשכת התעסוקה, כל האומללים שם, בלי מיזוג, והפקידים האפתיים. עכשיו ביטוח לאומי. מי צריך טובות, מי צריך זכויות. אולי אני פשוט אסתדר בלי כל זה. אני עוד צריך לנסות למצוא עבוד
קרוסלה
, 13:35 31/5/2006:
בשש בערב ראיתי אותו במקרה במדרחוב. הוא פגש חבר, והחבר אמר לו שחסר לו כפתור בחולצה. לו הוא היה צריך לבקש דמי אבטלה, חשבתי לעצמי, כל עניין הכפתור היה נשכח לחלוטין. אחרי הכל, הגשת תביעה לדמי אבטלה זה לא כמו ראיון עבודה. לאף אחד לא אכפת איך אתה נראה ואם חסר לך כפתור. היום ראיתי אנשים שחסר להם הרבה יותר מכפתור. לו הוא היה צריך לבקש דמי אבטלה, הוא כנראה גם לא היה קם בשביל הזקנה באוטובוס. בעצם, די מפתיע שהוא נסע באוטובוס. טיפוסים כמוהו בדרך כלל מסתובבים ברכב פרטי. בטח בהייטק או משהו כזה.
(האתר שלי)
, 21:19 30/5/2006:
לא יודעת אם הבנתי את הרעיון
אבל אפשר גם בסגנון עתידני, משהו כמו מד"ב
אין לי חשק לפתח את זה לכלל סיפור
אבל את בטח הבנת את הרעיון...
Nilly
, 10:35 31/5/2006:
החללית האחרונה למאדים יצאה באיחור. ככה זה, התחבורה הציבורית, אי אפשר לסמוך על לוחות הזמנים שלהם. איחור של ארבעים ושבע שניות תמימות! היצור ארוך-הראש מידלדל-הגפיים כפוף-הצוואר וגבה-הברכיים מגאנימיד הצליח להשתחל פנימה ממש ברגע האחרון (והם באמת משתחלים - הוא קיפל את עצמו סביב הדלת באופן שרק יצורים ארוכי-ראש מידלדלי-גפיים כפופי-צוואר וגבוהי-ברכיים מגאנימיד יכולים. הדבר המעניין בו היה שהוא ניסה, למרות צורתו השונה בעליל, ללבוש חולצה אנושית. כמובן, בגלל המידות השונות שלו, הוא נאלץ להוריד את הכפתור העליון, כדי לתחוב את ראשו הארוך פנימה בלי להיתקע בפנים.
בעצירה על הירח עלתה יצורית אד-וערפל מקאליסטו. אפשר היה לדעת שהיא זקנה כי הצבע שלה היה ירוק כהה ולא טורקיז זוהר. היצור ארוך-הראש מידלדל-הגפיים כפוף-הצוואר וגבה-הברכיים מגאנימיד נתן לה להתפרש גם על המקום שלו, כדי שהערפל שלה לא יכתים לו את החולצה והאדים שלה לא יעלו לו לראשו הארוך.
Nilly
, 10:37 31/5/2006:
יותר מאוחר, כשהתכוננתי לחזור ממאדים הביתה, ראיתי שוב את אותו יצור ארוך-ראש מידלדל-גפיים כפוף-צוואר וגבה-ברכיים מגאנימיד. אני יודעת, לפי החולצה והכפתור החסר. הוא דבר עם יצור אחר ארוך-ראש מידלדל-גפיים כפוף-צוואר וגבה-ברכיים מגאנימיד, שלבש חצאית. כדי שהחצאית לא תיפול לו מברכיו הגבוהות, מישהו תפר - באופן מגושם למדי - כפתור לחגורה שלה.
הנהנתי בשלושת ראשי, בבת אחת, וזחלתי לכיוון החללית היומית לכרונוס. הנוער של ימינו והלבוש המוזר שלהם. למה לרצות להיראות כמו בני אדם, בכלל?
(האתר שלי)
, 14:47 31/5/2006:
איזה נהדרת את, שחשבת את הסיפור עד לפרטי-פרטים כאלה. זה מה שצריך כדי להיות סופרת טובה (כמו ג’"ק רולינג שדמיינה את כל העולם של הארי פוטר לפרטי פרטים).
Nilly
, 14:58 31/5/2006:
תודה, אבל, באמת, וזה לא מזווית של צניעות מזוייפת או משהו כזה, אבל, פשוט - אני לא יודעת לחשוב בצורה אחרת. ה"Scary visual place" של זאנדר מתאר ישירות את מה שהולך אצלי בראש. רק ויזואלי.
ורולינג נהדרת. וגם לה יש הבלחות כאלה של וויזואליזציה של ביטויים או של ראייה-ישירה של משמעות המילה במקום המשמעות העקיפה שלה. אני כמעט צווחתי מאושר בפעם הראשןנה שנתקלתי במשהו כזה באחד ה"הארי פוטר"-ים.
ובכלל, לקרוא ספר כשיש עולם שלם מאחוריו, גם אם הפרטים שלו אינם מוזכרים במלואם לאורך הסיפור, עבורי, זה אחרת לגמרי. אני אוהבת כשאני מרגישה ש"יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן".
Nilly
, 15:29 31/5/2006:
בכל פעם שמישהי בסיפור או בסרט מקטרת על זה שמחמיאים לה על המראה החיצוני שהיא נולדה איתו, ועל כמה שהיא רוצה שיחמיאו לה על החוכמה שלה, אני תוהה על הנקודה הזאת. אחרי הכל, שני הדברים האלה - יופי וחוכמה - הם תכונות מולדות, שאפשר לעבוד קשה כדי לשפר אותם, ואפשר להפליג בנחת על ההזדמנויות שעצם קיום התכונות האלה, אפילו בלי שום מאמץ, מאפשר.
ואז אני כבר ממש מסתבכת, כי מה אם היכולת להתאמץ ולעבוד קשה היא גם תכונה מולדת, או משהו שצריך לעבוד קשה בשבילו? ואז אני מקבלת סחרחורת, והבעיה הופכת למשהו אחר לגמרי.
(האתר שלי)
, 15:36 31/5/2006:
אולי עניין היופי והחוכמה לא קשור רק בעניין המולד/לא מולד, שבאמת עושה סחרחורת, אלא בכך שאנחנו רגילים לראות במה שפנימי (נפשי, מנטאלי) משהו יותר אמיתי ממה שבחוץ. יותר האני-האותנטי.
ללא שם
, 10:04 1/6/2006:
אהבתי מאוד!!!!
"ככה זה, התחבורה הציבורית, אי אפשר לסמוך על לוחות הזמנים שלהם. איחור של ארבעים ושבע שניות תמימות!" LOL
אם זה היה ככה באגד, לא הייתם שומעים אותי מתלוננת עוד לעולם...
וחג שמח לך, יקירתי!
אורי
, 13:26 3/6/2006:
סגנון טורט סינדרום
בבבביום ראשון ’FUCK SHIT’ נננסעתי בקו שששששמונה עשרה ’זין זין כוס’ ובאחת התחנות עלה איש צעיר ’זונה מזויינת’...
ללא שם
, 13:37 3/6/2006:
הרחוב היה מלא פיח, חום וזיעה. העיר היתה ספוגה עשן. והאוטובוס היה מלא ריח של סיגריות, בצל וזיעה. בנוסף לכל הנשים שחזרו משוק מחנה יהודה עם סלים מריחים בצל, וכל האנשים לבושי השחורים שהזיעו, ישבתי אני אי שם בקצה האוטובוס. נדחקת בין ילדים צוהלים וריחות הזיעה מהגופים הנוטפים. וחשבתי על עליבות הרגע הזה.
וכמה בדידות אני מרגישה בכל הצהלה מסביב.
הרהורי נקטעו מצעקות שעלו מכיוון המעבר. איש צעיר שנדחף על ידי סליה של אישה התנגש בזקנה שישבה לידי. ומיד התחילה מהומה. הילדים הקטנים התחילו לצעוק ולקפוץ ולהליט את הרוחות. ואפילו אני קיבלתי כמה מכות מתיקי הגב הענקיים שנשאו על גבם. מין יום כזה שבא לך לקלל את כל העולם. הרכתני את ראשי עוד יותר מחכה שהמהומה תעבור.
כשהרמתי אותו הבחור נדחק לשבת לצידי עם חולצה קרועה וכפתורו חסר. הזקנה עם הסלים עדין לא מצאה לה מקום לשבת והתבוננה בו במבט מאיים. הוא קם מיד והיא הצטופפה לידי.
לא יכולתי יותר.
ירדתי . שמש הצהרים המשיכה לקפוח.
רק בזמנים ממש קשים אני מוצאת את עצמי מטיילת בעיר ללא מטרה.
הבדידות זוהרת יותר בין כל ריבוא האנשים המסתובבים .
ממהרים.
אני מלמעלה (האתר שלי)
, 13:42 3/6/2006:
המשך.
רק לי לא היה לאן למהר
לא היה לי יותר לאן ללכת.
כהשמש התחילה לשקוע. מצאתי את עצמי בכיכר ציון שוב. התעייפתי מלהסתכל על כל האנשים. הולכים. הולכים . הולכים. רואים ולא רואים את מה שעומד מולם. עסוקים בחלומות של עצמם. פתאום ראיתי את הבחור מהבוקר. חולצתו עדיין קרועה. גם הוא נראה משוטט ללא מטרה. מישהו הצביע עליו וצחק על הכפתור החסר בחולצה. הוא ענה משהו והתיישב לידי.
הסתכל בי במבט מנסה להזכר. לרגע העיניים שלנו נפגשו.
אחר כך קמתי. ונסעתי באוטובוס חזרה.
החיים שמתחת לחיים
תגובות לקטע: אז מה היה לנו עד כה? הוספת תגובה חדשה
יהי הכפתור החסר בחלצתו של מר דש גבול עליון .
בהנחה שישיבה באוטובוס קו 18 היא זניחה מול הסתברות של 0.023 שזקנה תעלה ומר דש יקום לכבודה אזי
ניתן לומר בוודאות אכסיומטית שמר דש יפגוש בשעה 18:00.000001 את מר בש.
אם נוסיף מקדם α/β*2 לשעה ונצמצם את הסינוס התשיעי יוותר למר בש להעיר על הגבול העליון.
מש"ל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ROTFL!
אוי ויי (אבל אוי ויי טוב).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק, אני לא ממש מתגעגע לזה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חשבנו על כותרת כמעט זהה לפוסטים החדשים..
(מתנצלת שאני לא משתתפת במשחקים. אני כל-כך לא יצירתית..)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אה, כנראה גנבתי ממך...
ואין צורך להתנצל, כמובן!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק שתדעי שאני פה, קוראת :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, תודה! משמח מאוד לדעת!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"משחק ישן
בואו נשחק משחק ישן.
אני אזרוק שש מילים וצריך לכתוב קטע או שיר ובו שש המילים.
כפתור אוטובוס יהודה זקנה מדרחוב חבר."
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
LOL. משחקים מתיישנים מהר בימינו!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רשי: 8:35 ו21 שניות, בוקר טוב למר דש. למי מהמאזינים שלא מכיר מר דש הוא נוסע ותיק בקו שמונה עשרה.
רשי: ספר לנו מה קרה אתמול לאחר שעלית לאוטובוס
דש (נרגש): אני בשידור?
רשי (רגוע) : כן. מה קרה במחנה יהודה?
דש: טוב אז כמו שאמרת ישבתי באוטובוס...
רשי: האם זה נכון שזקנה עלתה ופינית לה את מקומך?!
דש: כן, האוטובוס היה צפוף ו...
רשי: מאוד משמח לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך, רק אשמח אם תאיר עיני בנושא הכפתור...
דש (נבוך): הכפתור?
רשי: כן. מקורות יודעי דבר מסרו לי שהוא היה חסר גם במהלך הנסיעה וגם כשהופעת במדרחוב אתמול בערב...
דש: אה האמת שהוא עדיין חסר ו..
רשי: אנחנו פונים כאן לעזרת המאזינים ופותחים את הקווים. מי שראה את הכפתור מוזמן להתקשר אלינו ולדווח.
דש: אבל לא...
רשי: תודה רבה לך מר דש מבטיח שנעקוב אחרי הנושא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
LOL!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חברים, מה קורה?
השארתם אותי בודד על קו שמונה עשרה...
הלו?
יש פה מישהו?
הבחור בלי הכפתור כבר עלה!
הי?
נו!???
הוא אפילו פינה את מקומו לזקנה...
לא מזיז לכם???
אתם יודעים מה.
אתמול בשש ראיתי אותו בדיוק עם אותה חולצה במדרחוב.
הא!
עדיין שתיקה?????
טוב אז תדעו לכם שגם הכפתור היה חסר וזהו!!!!!1
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
[שמתם לב שהאמוטיקון הזה דומה לכפתור? מצאנו את הכפתור!!!]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק רציתי להגיד שמאט לוקאס ודיוויד וויליאמס מתארחים עכשיו אצל פרקינסון, וזה מצחיק! הם שלפו בובות מסחריות של דמויות מהממלכה. יש ויקי פולארד, דאפיד ולו ואנדי... אם אני אסע בספטמבר אני כל כך קונה בובות שלהם!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
איזה כיף לך! יש לפרקינסון שידור חוזר?
הו, אני חייבת בובות לו ואנדי. ככה כשאני אומרת את הטקסטים שלהם אני אוכל גם להפעיל אותם :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא, אין לזה שידור חוזר. אבל אני אלווה לך חלק מהבובות שאני אקנה (הן בטח נמכרות בכל חנות בבריטניה, חייב להיות, לא?). רק תגידי לי איזה את רוצה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואו, זה יהיה ממש מקסים מצדך! I want that one כמובן :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתי יש פרקינסון?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשנהיים זקנים, בדרך כלל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
Yeah I know
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ובכל זאת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סמדר שיר:
ביום ראשון בצהריים
עליתי על אוטובוס בירושלים
בתחנה של מחנה יהודה, בשוק
עלה בחור צעיר, גבוה, סמוק
פתאום נפל לו בחולצה הכפתור האחרון
וזהו סוף הזיכרון
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
LOL, יפה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז קחי עוד אחד, עלי. ועדיין בקט’ ילדים:
ילדים יקרים! בחור צעיר וגבוה עלה לאוטובוס מלא בתחנת שוק מחנה יהודה, אולם הויה, לפתע הוא שם לב כי הכפתור העליון בחולצה נעלם! ילדים יקרים, אנא עזרו לבחור למצוא את הכפתור, צבעו את התמונה בצבעים עליזים ושלחו למערכת!!!
(ואם את רוצה לראות משהו משעשע את מוזמנת לראות בבלוג שלי את התגובה שמתחת לתגובה שלך)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL!
אהבתי בעיקר את ה"אולם הויה".
וראיתי. ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם יהיו חסרים לך עוד סגנונות אני אאלתר משהו.
את חושבת שאני צריכה להתחיל לקחת תרופות? בכל מקרה, הכנסתי לפיצול החצוף הזה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה זה חסרים? כמה שיותר יותר טוב!
והסתכלתי, גם הגבתי לך שם :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את מצחיקה אותי (ומי שמכיר אותי מקרוב, יודע שזה טוב). אפילו פוסט על סמים, שדוחים אותי כמו ששום דבר לא דוחה אותי (אפילו יותר מסיגריות), הצליח להעלות חיוך על פרצופי השטוח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לכבוד הוא לי. בסמים כאלה אכן יש משהו דוחה, אבל אני סוג של ילדת זבל אז זה מסתדר טוב. וככל שאני יותר מבואסת אני יותר משעשעת ככל הנראה, מבטיחה לשחרר עוד פוסט או שניים לפני שאני חותכת את הורידים
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבנתי די מהר שאת סתם מאיימת, אז אני לא הולכת לחפש את חוסם העורקים שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בסגנון שיר של רוני סופרסטאר:
אדוני מנסה להיות נחמד
אדוני קם בפני זקנה ונעמד
אדוני לא מקפיד שהכפתור תפור
הוא יפול ויחשוף את הלב השבור
כי אתה
לא רואה אף אחד ממטר
נוסע בקו 18 עד -קו התפר
הלב שלי ממריא עכשיו
כמו כפתור ברוח
כי אתה
לא קונה ירקות בסופר
רוכש אותם בשוק ו- זה בסדר
חבר אותך יפתיע
ויציע...
את התופר.
(נה נה, נה נה נהנה וגו’)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
"אדוני לא מקפיד שהכפתור תפור
הוא יפול ויחשוף את הלב השבור"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פילוסופי? חבל, לא הצליח לי לנסות להישמע כמו אנג’לה צ’ייס באחד המונולוגים שלה לעצמה. מצד שני, כל כך קשה לתפוס את השפה שם, כי היא כל כך מדוייקת ביומימיות שלה, בשימושיות שלה, כך שאני מרוצה שלפחות הצלחתי להמחיש את ההרהוריות (יש מילה כזאת? "הרהוריזם", רק בלי ה"איזם"?).
אז רק למען הפרוטוקול: אני לא באמת כותבת עם כל כך הרבה "כאילו"-ים ודומיהם. לפחות לא בכוונה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היה לי ברור שזאת לא את-את. לא עליתי על אנג’לה צ’ייס, אבל היא באמת מאוד פילוסופית (כמו מתבגרים אחרים...). אני חושבת שדווקא כן יצא לך אמין, ולא קלטתי את זה כי לא חשבתי בכיוון וזה גם היה בעברית... בכל מקרה אני אשנה את ההגדרה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם היה לך ברור שזאת לא אני, אז מבחינתי הצלחתי. ואם זה נשמע טבעי בעברית (למרות שחשבתי את זה באנגלית, כי אנג’לה היא מבחינתי באנגלית), אז אפילו עוד יותר הצלחתי.
(כל הזמן אומרים לי שמזהים אותי מאיך שאני כותבת, שזה אחלה ובעיני זו מחמאה יפה מאוד לאיך שאני מנסה להביע את עצמי בכתב. אבל אני לא מנסה להישמע כמו שום דבר, אז אם אני מצליחה לא להישמע - כלומר להיקרא - כמו עצמי אלא כמו מישהו אחר, כשאכן ניסיתי להישמע כמו מישהו אחר, כנראה הצלחתי.)
(המשפט הקודם כל כך מבולבל בתוך עצמו, שברור שאני כתבתי אותו.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יכולתי לזהות שזו את, אבל היה לי ברור שאת כותבת בתור דמות ולא בתור את. בכל מקרה, כן, הצלחת!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, כמובן, לזה התכוונתי - אני שכותבת לא בתור עצמי. לכתוב כאילו זאת בכלל לא אני שכותבת זה יותר מידי מסובך בשבילי. וזה מדבק, מסתבר - אפילו המקלדת שלי נשמעת כמוני!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
excellent! I didn’t think that it was Angela Chase, but it definately felt like someone like her (I just didn’t try to figure out *who* it could be). Reading it again it sounded totally Angel!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הידד לי! תודה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כתוב בסגנון טופס תביעה לדמי אבטלה:
ללא צירוף
המסמכים שפורטו לעיל
אי אפשר יהיה לטפל
החודש הראשון בו התייצבת
ובגינו אתה
דורש דמי אבטלה
יש לי ילד ועיקר
פרנסתו עלי.
אני מפרנס יחיד
של משפחתי הכוללת:
לימודים בבית ספר על
יסודי או גבוה
פרישה לפנסיה
מרצון בתאריך
לא
כן מ-
אני החתום מטה תובע
אני מצהיר
אדם אשר גרם במרמה או ביודעין
העלמת פרטים שלא כדין
שהבנק יחזיר למוסד
בכספי הגמלה
שיופקדו לחשבון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
והכפתור החסר זה 7.1% נכות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גדול!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התבלבלתי ולא עשיתי את זה לפי כל הכללים של המשחק.. אבל אני עובדת על זה! זה יהיה בקרוב סיפורם קורע הלב של המגיש תביעה לדמי אבטלה והכפתור החסר...:O)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ביום ראשון בצהריים נסעתי באוטובוס קו 18, לכיוון לשכת התעסוקה, כדי להגיש תביעה לדמי אבטלה בביטוח לאומי. היו לי: אישורים על תקופת העסקה ושכר- 1. אישור המעסיק על תקופת ההעסקה והשכר- הנמצא בעמודים 5 ו-6 בטופס זה, אפשר לקבל טופס נפרד בסניפי הביטוח הלאומי (מספר טופס בל/1514). זה היה לא פשוט להשיג את הטופס. למזלי יש לי אינטרנט, אז הורדתי את הטופס משם. זה טופס של שישה דפים, והמדפסת שלי מסוגלת להדפיס דף אחד כל פעם. כמובן ששלושה דפים נתקעו והייתי צריך לשלוף אותם בכוח מהמדפסת. אני שונא את המדפסת הזאת. אבל מזל גדול שיש לי אותה. מה עושים אלה שאין להם? - הולכים לביטוח הלאומי לקחת טופס, ורק אחר כך חוזרים להגיש אותו. טרטור נוסף. יש אופציה. או: תלושי שכר של השנתיים האחרונות בהם מצויין מספר ימי העבודה בכל חודש בנפרד. הפקיד המטפל רשאי, עפ"י שיקול דעתו, לדרוש גם תלושי שכר או גם אישור מעסיק, במקרים בהם חסרים במסמכים שהוגשו נתונים חיוניים להשלמת הטיפול בתביעה. כלומר, ייתכן שיטרטרו אותי כך שאני אצטרך לספק גם אישור מעסיק וגם תלושים של שנתיים (אלוהים, איפה שמתי אותם בכלל?) על פי שיקול דעתם המרושעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל כך ריאליסטי... איפה האסקפיזם איפה?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ברור שבחרתי באופציה א’, אף על פי שגם המעסיק שלי (לשעבר) שונא טפסים בלהט. הייתי חייב להחתים אותו, והוא ממש שנא את זה. אבל זה נראה לי מבחן פחות קשה מאשר למצוא את כל תלושי המשכורת שלי מהשנתיים האחרונות (רק לחשוב על זה עושה לי בחילה!)
בתחנה של שוק מחנה יהודה עלה בחור צעיר וגבוה שהכפתור העליון בחולצה שלו היה חסר. האוטובוס היה מלא והוא אמנם מצא לו מקום אבל בתחנה הבאה כבר קם ופינה אותו לאישה זקנה. זה מאוד מאוד הפתיע אותי. כלומר, לא שזה לא קורה אף פעם, אבל זה מאוד נדיר, ואם כבר מפנים מקום זה בדרך כלל לאישה בהריון ולא לאישה זקנה. יש פשוט כל כך הרבה זקנות שנוסעות באוטובוסים בירושלים, ותמיד אין מקום לכולם לשבת, בייחוד בקו 18, כך שאם מישהו שם לו לעיקרון לקום מפני שיבה, הוא לא יוכל לשבת באוטובוס אף פעם. לא שזה מפריע במיוחד, בכל זארת הוא בחור צעיר, וגם גבוה, זאת אומרת שהוא מצליח להגיע בקלות למוטות המתכת שסמוכים לתקרת האוטובוס ולהחזיק בהם, בניגוד למרבית הזקנות שהן יחסית נמוכות ונאלצות לתפוס מכל הבא ליד כדי לא ליפול בסיבובים או בעצירות. בכל זאת, זה באמת הפתיע אותי, שהוא קם בשביל הזקנה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הזקנה לעמות זאת לא היה מופתעת בכלל, ורק התיישבה באנחה רמה על הספסל. ב. אישורים אחרים. 1. תעודת שחרור (או תעודת הערכה)- למי שהשתחרר מצה"ל בשנה וחצי האחרונות. יש לוודא שבתעודה זו... רגע, אני השתחררתי מצהל לפני הרבה יותר מאשר שנה וחצי. איזה סעיף מתאים לי כאן? 2. תצלום של תעודת פטור מצה"ל- 3. אישור אגודה מורשית שהפנתה להתנדבות-
4. אישור מאת לשכת התעסוקה על הפניה לקורס (טופס ש"ת- 22)_ 5. אישור על מספר ימי לימודים וכן אישור המפרט את תאריכי ההתחלה של קורס וסיומו-6. אישור לשכת התעסוקה על הפנייה לעבודה "לא מתאימה"=תלוש שכר- 7. תלושים של קצבת פרישה (פנסיה), תלושי שכר מעבודה- הממ. לא שום דבר לא רלבנטי. לפחות צלחתי את הדף הראשון מבין השישה. גם זה משהו. ללא צירוף כל המסמכים שפורטו לעיל אי אפשר יהיה לטפל בתביעתך. כתוב באותיות קידוש לבנה בתוך מסגרת בתחתית העמוד. כמה מעודד. אני שוקל לוותר על כל זה. קודם התור בלשכת התעסוקה, כל האומללים שם, בלי מיזוג, והפקידים האפתיים. עכשיו ביטוח לאומי. מי צריך טובות, מי צריך זכויות. אולי אני פשוט אסתדר בלי כל זה. אני עוד צריך לנסות למצוא עבוד
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בשש בערב ראיתי אותו במקרה במדרחוב. הוא פגש חבר, והחבר אמר לו שחסר לו כפתור בחולצה. לו הוא היה צריך לבקש דמי אבטלה, חשבתי לעצמי, כל עניין הכפתור היה נשכח לחלוטין. אחרי הכל, הגשת תביעה לדמי אבטלה זה לא כמו ראיון עבודה. לאף אחד לא אכפת איך אתה נראה ואם חסר לך כפתור. היום ראיתי אנשים שחסר להם הרבה יותר מכפתור. לו הוא היה צריך לבקש דמי אבטלה, הוא כנראה גם לא היה קם בשביל הזקנה באוטובוס. בעצם, די מפתיע שהוא נסע באוטובוס. טיפוסים כמוהו בדרך כלל מסתובבים ברכב פרטי. בטח בהייטק או משהו כזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי, כתבת ממש יפה! זה מעבר לתרגיל/משחק :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה ביטוי עמוק למצוקותיי הפנימיות...ואת שחררת אותן! פנדורה שכמותך
:O)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לי נטייה כזאת :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא יודעת אם הבנתי את הרעיון
אבל אפשר גם בסגנון עתידני, משהו כמו מד"ב
אין לי חשק לפתח את זה לכלל סיפור
אבל את בטח הבנת את הרעיון...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
המממ, נכון. אולי מישהו ירים את הכפפה הזאת (או את הכפתור הזה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
החללית האחרונה למאדים יצאה באיחור. ככה זה, התחבורה הציבורית, אי אפשר לסמוך על לוחות הזמנים שלהם. איחור של ארבעים ושבע שניות תמימות! היצור ארוך-הראש מידלדל-הגפיים כפוף-הצוואר וגבה-הברכיים מגאנימיד הצליח להשתחל פנימה ממש ברגע האחרון (והם באמת משתחלים - הוא קיפל את עצמו סביב הדלת באופן שרק יצורים ארוכי-ראש מידלדלי-גפיים כפופי-צוואר וגבוהי-ברכיים מגאנימיד יכולים. הדבר המעניין בו היה שהוא ניסה, למרות צורתו השונה בעליל, ללבוש חולצה אנושית. כמובן, בגלל המידות השונות שלו, הוא נאלץ להוריד את הכפתור העליון, כדי לתחוב את ראשו הארוך פנימה בלי להיתקע בפנים.
בעצירה על הירח עלתה יצורית אד-וערפל מקאליסטו. אפשר היה לדעת שהיא זקנה כי הצבע שלה היה ירוק כהה ולא טורקיז זוהר. היצור ארוך-הראש מידלדל-הגפיים כפוף-הצוואר וגבה-הברכיים מגאנימיד נתן לה להתפרש גם על המקום שלו, כדי שהערפל שלה לא יכתים לו את החולצה והאדים שלה לא יעלו לו לראשו הארוך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יותר מאוחר, כשהתכוננתי לחזור ממאדים הביתה, ראיתי שוב את אותו יצור ארוך-ראש מידלדל-גפיים כפוף-צוואר וגבה-ברכיים מגאנימיד. אני יודעת, לפי החולצה והכפתור החסר. הוא דבר עם יצור אחר ארוך-ראש מידלדל-גפיים כפוף-צוואר וגבה-ברכיים מגאנימיד, שלבש חצאית. כדי שהחצאית לא תיפול לו מברכיו הגבוהות, מישהו תפר - באופן מגושם למדי - כפתור לחגורה שלה.
הנהנתי בשלושת ראשי, בבת אחת, וזחלתי לכיוון החללית היומית לכרונוס. הנוער של ימינו והלבוש המוזר שלהם. למה לרצות להיראות כמו בני אדם, בכלל?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה יופי!
אהבתי עד מאד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה עד מאוד!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת יופי!
אהבתי את "כדי שהחצאית לא תיפול לו מברכיו הגבוהות, מישהו תפר - באופן מגושם למדי - כפתור לחגורה שלה."
וכמובן, גם את הפואנטה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה כיף!
אני ממש ראיתי בראש את התמונה של החצאית והכפתור התפור במגושם (אגב, זה כמובן בגלל שאין לו אצבעות אנושיות ומאוד קשה לתפור בלעדיהן).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה נהדרת את, שחשבת את הסיפור עד לפרטי-פרטים כאלה. זה מה שצריך כדי להיות סופרת טובה (כמו ג’"ק רולינג שדמיינה את כל העולם של הארי פוטר לפרטי פרטים).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה, אבל, באמת, וזה לא מזווית של צניעות מזוייפת או משהו כזה, אבל, פשוט - אני לא יודעת לחשוב בצורה אחרת. ה"Scary visual place" של זאנדר מתאר ישירות את מה שהולך אצלי בראש. רק ויזואלי.
ורולינג נהדרת. וגם לה יש הבלחות כאלה של וויזואליזציה של ביטויים או של ראייה-ישירה של משמעות המילה במקום המשמעות העקיפה שלה. אני כמעט צווחתי מאושר בפעם הראשןנה שנתקלתי במשהו כזה באחד ה"הארי פוטר"-ים.
ובכלל, לקרוא ספר כשיש עולם שלם מאחוריו, גם אם הפרטים שלו אינם מוזכרים במלואם לאורך הסיפור, עבורי, זה אחרת לגמרי. אני אוהבת כשאני מרגישה ש"יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן".
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק. והעובדה שזה בא לך בטבעיות ואת לא יכולה אחרת לא מעלה ולא מורידה... :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בכל פעם שמישהי בסיפור או בסרט מקטרת על זה שמחמיאים לה על המראה החיצוני שהיא נולדה איתו, ועל כמה שהיא רוצה שיחמיאו לה על החוכמה שלה, אני תוהה על הנקודה הזאת. אחרי הכל, שני הדברים האלה - יופי וחוכמה - הם תכונות מולדות, שאפשר לעבוד קשה כדי לשפר אותם, ואפשר להפליג בנחת על ההזדמנויות שעצם קיום התכונות האלה, אפילו בלי שום מאמץ, מאפשר.
ואז אני כבר ממש מסתבכת, כי מה אם היכולת להתאמץ ולעבוד קשה היא גם תכונה מולדת, או משהו שצריך לעבוד קשה בשבילו? ואז אני מקבלת סחרחורת, והבעיה הופכת למשהו אחר לגמרי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולי עניין היופי והחוכמה לא קשור רק בעניין המולד/לא מולד, שבאמת עושה סחרחורת, אלא בכך שאנחנו רגילים לראות במה שפנימי (נפשי, מנטאלי) משהו יותר אמיתי ממה שבחוץ. יותר האני-האותנטי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נפלא!!! רק עכשיו ראיתי וקראתי והתענגתי :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הידד!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהבתי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה יופי, אני מעולפת!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם את מעולפת, זה אומר שאת יכולה לנוח קצת וכבר לא נאלצת לעבוד?
(ותודה!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לצערי ממש לא. אבל אני בורחת מוקדם היום כי יש לי סדנת כתיבה.
אני מעולפת מהמד"ב, מה, לא הבנת?
הנה מישהו שאכל ארטיק בטעם דובדבן
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהבתי מאוד!!!!
"ככה זה, התחבורה הציבורית, אי אפשר לסמוך על לוחות הזמנים שלהם. איחור של ארבעים ושבע שניות תמימות!" LOL
אם זה היה ככה באגד, לא הייתם שומעים אותי מתלוננת עוד לעולם...
וחג שמח לך, יקירתי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו הייתי אני, כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה!
לא הספקתי לראות את זה לפני החג, אז לא יכולתי להחזיר איחול. הממ. אולי: ימי חול שמחים לך, יקירתי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סגנון טורט סינדרום
בבבביום ראשון ’FUCK SHIT’ נננסעתי בקו שששששמונה עשרה ’זין זין כוס’ ובאחת התחנות עלה איש צעיר ’זונה מזויינת’...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ואללה, יופי של רעיון
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הרחוב היה מלא פיח, חום וזיעה. העיר היתה ספוגה עשן. והאוטובוס היה מלא ריח של סיגריות, בצל וזיעה. בנוסף לכל הנשים שחזרו משוק מחנה יהודה עם סלים מריחים בצל, וכל האנשים לבושי השחורים שהזיעו, ישבתי אני אי שם בקצה האוטובוס. נדחקת בין ילדים צוהלים וריחות הזיעה מהגופים הנוטפים. וחשבתי על עליבות הרגע הזה.
וכמה בדידות אני מרגישה בכל הצהלה מסביב.
הרהורי נקטעו מצעקות שעלו מכיוון המעבר. איש צעיר שנדחף על ידי סליה של אישה התנגש בזקנה שישבה לידי. ומיד התחילה מהומה. הילדים הקטנים התחילו לצעוק ולקפוץ ולהליט את הרוחות. ואפילו אני קיבלתי כמה מכות מתיקי הגב הענקיים שנשאו על גבם. מין יום כזה שבא לך לקלל את כל העולם. הרכתני את ראשי עוד יותר מחכה שהמהומה תעבור.
כשהרמתי אותו הבחור נדחק לשבת לצידי עם חולצה קרועה וכפתורו חסר. הזקנה עם הסלים עדין לא מצאה לה מקום לשבת והתבוננה בו במבט מאיים. הוא קם מיד והיא הצטופפה לידי.
לא יכולתי יותר.
ירדתי . שמש הצהרים המשיכה לקפוח.
רק בזמנים ממש קשים אני מוצאת את עצמי מטיילת בעיר ללא מטרה.
הבדידות זוהרת יותר בין כל ריבוא האנשים המסתובבים .
ממהרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
המשך.
רק לי לא היה לאן למהר
לא היה לי יותר לאן ללכת.
כהשמש התחילה לשקוע. מצאתי את עצמי בכיכר ציון שוב. התעייפתי מלהסתכל על כל האנשים. הולכים. הולכים . הולכים. רואים ולא רואים את מה שעומד מולם. עסוקים בחלומות של עצמם. פתאום ראיתי את הבחור מהבוקר. חולצתו עדיין קרועה. גם הוא נראה משוטט ללא מטרה. מישהו הצביע עליו וצחק על הכפתור החסר בחולצה. הוא ענה משהו והתיישב לידי.
הסתכל בי במבט מנסה להזכר. לרגע העיניים שלנו נפגשו.
אחר כך קמתי. ונסעתי באוטובוס חזרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה יופי! המשפט על הבדידות הזוהרת יפהפה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: