, 23:32 10/9/2004:
זו היתה התיאוריה שלי, וגם התלמידים של אמא טועים בזה לרוב, אבל זו היתה יכולה להיות גם ההשפעה שלה כמורה. וחוצמזה, אז שאלתי את המתעלמת והיא ירתה את התשובה ללא היסוס.
בכל פעם שיש הוכחה שאנחנו לא חיות באותו יקום מנטלי זה איכשהו שובר אותי קצת, וגם עושה אותי יותר חדה.
(עכשיו, ופה את כבר מבזבזת לי סוגיה של פוסט אחר,
יום הולדת 21, ממש כאן בחודשו של ספטימוס, וטיפ-טיפה לפניו, ואחריו ובמקביל ולאורך חצי עשור- שירות צבאי.)
הונאה מתוחכמת למחצה. אין באמת ספטימוסדה אולמייטי. זה סתם "7" רומאי. למעשה, זה השבע שהוביל אותי לחשוב על התרגיל הארור.
(מה שבע)
ג’ני
, 01:42 11/9/2004:
לא קיבלתי הודעה במייל שענית לי. מכאן העיכוב.
מזל טוב למפרע. אני מבינה שלמדת משהו שמועיל לצבא, הא?
ומחצית העשור הצבאית עוד לפנייך או שכבר כילית את חלקה או מרביתה?
[אני לא במיטבי תחת השפעת אלכוהול, תצטרכי להיות סלחנית]
דווקא לא למדתי דבר בר תועלת לצבא (ולכן זה מופיע כלאחר כבוד כאן בעמודה השמאלית תחת "דברים שלא למדתי"),
אלא שהצבא והאוניברסיטה והשטן סבורים שכן.
"הטיפה לפני" מתייחס לכך שהצבא תובע אותי ממש פיפס קטן לפני היומולדת. חצי העשור משתרע עד האופק.
חבל שכבר מאוחר לניחומי אלכוהול, דווקא הייתי רוצה לשמוע את זה :-)
או
זו השכרות החלקית שלי שהשכיחה ממני את העיקר
ברכות על הגאונות הצרופה שבלברך "למפרע".
גיליתי במילון (האקס לומד לפסיכומטרי וזו עילה מצויינת לפתוח מילון להנאתי) ש"למפרע" זה גם "מראש" וגם "בדיעבד", ומאז אני מאוהבת.
אבל היא חומקת ממני, אז תודה ששמת אותה פה במשפט, למשמרת, ועוד בהקשר דו משמעי שכזה :-)
(זה בסדר, לא חייבת לחפש את דו המשמעות תחת השפעת אלכוהול.)
ג’ני
, 09:24 11/9/2004:
חצי עשור במדים נשמע לי כל כך נורא שמשתתקים לי כל מיתרי הניחומים.
ומגניב מה שאמרת על למפרע. חשבתי שזה רק מראש, אבל כל פעם שהשתמשתי במילה הזו משך לי בסינר לי גם איזה בדיעבד, ותמיד גירשתי אותו בקוצר רוח שילך לשחק עם האחים הקטנים שלו.
[את יודעת, אני לפני המון המון שנים נלחמתי שיפתחו מגמת כימיה בתיכון שלי במיוחד בשבילי ובשביל עוד איזה 3 בנות, בגלל שהייתי מוקסמת מתרשימים של מולקולות, ואחרי שניים שלושה שיעורים גיליתי שאני שונאת מעבדה וברחתי לביולוגית; גם שם יש מעבדה אבל הכיתה היתה מפוצצת והקבוצות גדולות ויכולתי להיבלע ולא לעשות כלום שלוש שנים בלי שאפחד ירגיש; ועל מה שהיה בבגרות כבר סיפרתי פעם בתגובה לבלוג אחר]
down by law
, 00:48 11/9/2004:
אני דווקא עושה לעצמי חישובים מתמטיים סבוכים בראש בלי סיבה ממשית, השד יודע למה. אני עלול למצוא את עצמי זורק ככה במוח צמד מספרים להכפלה, או לחילוק, נגיד 973 ו- 62, ואז מתחיל לחשב.
, 01:14 11/9/2004:
אני כתבתי כאן ~כזאת~ תגובה ארוכה והיא הלכה לאנשהו כשלא הסתכלתי
או שאולי זו כבר השכרות? יין אדום עם רימונים זה מספיק שחיתות גם בחצי כוס, שלא לדבר על הקרח המתגלגל.
(היום בבוקר גנבתי לאחותי גביע אחד מהדניאלה המתוקה שלה ואכלתי עם רימון חמוץ. מעדן. מומלץ מאוד מאוד לראש השנה וסתם גם. וגם עם תאנים.)
הזרועות נמשחות בכובד נעים.
הצעתי לך, בהודעה שנמחקה, שאם אתה לא יוצא עם האוטו בסוף, להצטרף אל החברותא השיכורה-בנפרד-מול-המסך.
וגם אמרתי שכשאחותי ואני עדיין היינו באותו חדר, הייתי אוספת משתינו את מספרי העמודים שעצרנו בהם לפני השינה ומפרקת לגורמים ראשוניים. מכפלות של 13 ו-17 הן הכי מתסכלות.
ואמרתי שבטח לך יש זכרון חזותי מצויין אם אתה יכול לעשות חילוק ארוך בע"פ (ולצייר ציורים לבנים לגמרי)
down by law
, 01:25 11/9/2004:
אני לא יודע אם יש לי זכרון חזותי טוב. למעשה אני די בטוח שלא כי אני לא מבחין בפרטים, אני מבחין רק בדימויים, בהשתקפויות ורעיונות. אולי, במחשבה של פתאום אני אומר, בגלל זה תמיד נראים לי מוכרים אנשים, גם זרים, כי כמה השתקפויות אפשר כבר ליצור.
ותודה על ההזמנה המחוקה. בפעם הבאה אולי.
מִרְצֶדֶת
תגובות לקטע: זאת אני שם במלבן ! הוספת תגובה חדשה
56.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני יודעת כמה זה.
אבל אצלי במשפחה זה גנטי לשכוח את התוצאה של התרגיל המסויים הזה, תמיד. כולם.
מה שרציתי לדעת זה, בעצם, כמה קרובי משפחה לא נודעים יש לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא רק אצלך במשפחה. זה ידוע כתרגיל הכי בעייתי בלוח הכפל, משום מה.
ברכותי על התואר.
(:
מה הלאה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו היתה התיאוריה שלי, וגם התלמידים של אמא טועים בזה לרוב, אבל זו היתה יכולה להיות גם ההשפעה שלה כמורה. וחוצמזה, אז שאלתי את המתעלמת והיא ירתה את התשובה ללא היסוס.
בכל פעם שיש הוכחה שאנחנו לא חיות באותו יקום מנטלי זה איכשהו שובר אותי קצת, וגם עושה אותי יותר חדה.
(עכשיו, ופה את כבר מבזבזת לי סוגיה של פוסט אחר,
יום הולדת 21, ממש כאן בחודשו של ספטימוס, וטיפ-טיפה לפניו, ואחריו ובמקביל ולאורך חצי עשור- שירות צבאי.)
הונאה מתוחכמת למחצה. אין באמת ספטימוסדה אולמייטי. זה סתם "7" רומאי. למעשה, זה השבע שהוביל אותי לחשוב על התרגיל הארור.
(מה שבע)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תזכורת עצמית (אחת שתישכח לבטח):
לא להשתמש בכוכביות להבהרה במקום שמחיל עיצובים אוטומטית על טקסט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא קיבלתי הודעה במייל שענית לי. מכאן העיכוב.
מזל טוב למפרע. אני מבינה שלמדת משהו שמועיל לצבא, הא?
ומחצית העשור הצבאית עוד לפנייך או שכבר כילית את חלקה או מרביתה?
[אני לא במיטבי תחת השפעת אלכוהול, תצטרכי להיות סלחנית]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דווקא לא למדתי דבר בר תועלת לצבא (ולכן זה מופיע כלאחר כבוד כאן בעמודה השמאלית תחת "דברים שלא למדתי"),
אלא שהצבא והאוניברסיטה והשטן סבורים שכן.
"הטיפה לפני" מתייחס לכך שהצבא תובע אותי ממש פיפס קטן לפני היומולדת. חצי העשור משתרע עד האופק.
חבל שכבר מאוחר לניחומי אלכוהול, דווקא הייתי רוצה לשמוע את זה :-)
או
זו השכרות החלקית שלי שהשכיחה ממני את העיקר
ברכות על הגאונות הצרופה שבלברך "למפרע".
גיליתי במילון (האקס לומד לפסיכומטרי וזו עילה מצויינת לפתוח מילון להנאתי) ש"למפרע" זה גם "מראש" וגם "בדיעבד", ומאז אני מאוהבת.
אבל היא חומקת ממני, אז תודה ששמת אותה פה במשפט, למשמרת, ועוד בהקשר דו משמעי שכזה :-)
(זה בסדר, לא חייבת לחפש את דו המשמעות תחת השפעת אלכוהול.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חצי עשור במדים נשמע לי כל כך נורא שמשתתקים לי כל מיתרי הניחומים.
ומגניב מה שאמרת על למפרע. חשבתי שזה רק מראש, אבל כל פעם שהשתמשתי במילה הזו משך לי בסינר לי גם איזה בדיעבד, ותמיד גירשתי אותו בקוצר רוח שילך לשחק עם האחים הקטנים שלו.
[את יודעת, אני לפני המון המון שנים נלחמתי שיפתחו מגמת כימיה בתיכון שלי במיוחד בשבילי ובשביל עוד איזה 3 בנות, בגלל שהייתי מוקסמת מתרשימים של מולקולות, ואחרי שניים שלושה שיעורים גיליתי שאני שונאת מעבדה וברחתי לביולוגית; גם שם יש מעבדה אבל הכיתה היתה מפוצצת והקבוצות גדולות ויכולתי להיבלע ולא לעשות כלום שלוש שנים בלי שאפחד ירגיש; ועל מה שהיה בבגרות כבר סיפרתי פעם בתגובה לבלוג אחר]
בוקר טוב
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אויי ויי.
רק עכשיו תפסתי את ה"בוקר טוב" וחדרה להכרתי השעה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לילה טוף :)
וכל הכבוד :]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תמיד כשאני מדגישה מילים הן נראות לי מוזר פתאום. וגם אני לא יודעת כמה זה 7 כפול 8. נו, נלמד את לוח הכפל בהזדמנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני דווקא עושה לעצמי חישובים מתמטיים סבוכים בראש בלי סיבה ממשית, השד יודע למה. אני עלול למצוא את עצמי זורק ככה במוח צמד מספרים להכפלה, או לחילוק, נגיד 973 ו- 62, ואז מתחיל לחשב.
מה.
על מה את מסתכלת ככה.
מה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני כתבתי כאן ~כזאת~ תגובה ארוכה והיא הלכה לאנשהו כשלא הסתכלתי
או שאולי זו כבר השכרות? יין אדום עם רימונים זה מספיק שחיתות גם בחצי כוס, שלא לדבר על הקרח המתגלגל.
(היום בבוקר גנבתי לאחותי גביע אחד מהדניאלה המתוקה שלה ואכלתי עם רימון חמוץ. מעדן. מומלץ מאוד מאוד לראש השנה וסתם גם. וגם עם תאנים.)
הזרועות נמשחות בכובד נעים.
הצעתי לך, בהודעה שנמחקה, שאם אתה לא יוצא עם האוטו בסוף, להצטרף אל החברותא השיכורה-בנפרד-מול-המסך.
וגם אמרתי שכשאחותי ואני עדיין היינו באותו חדר, הייתי אוספת משתינו את מספרי העמודים שעצרנו בהם לפני השינה ומפרקת לגורמים ראשוניים. מכפלות של 13 ו-17 הן הכי מתסכלות.
ואמרתי שבטח לך יש זכרון חזותי מצויין אם אתה יכול לעשות חילוק ארוך בע"פ (ולצייר ציורים לבנים לגמרי)
אם הפעם זה לא שולח אני נכנעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא יודע אם יש לי זכרון חזותי טוב. למעשה אני די בטוח שלא כי אני לא מבחין בפרטים, אני מבחין רק בדימויים, בהשתקפויות ורעיונות. אולי, במחשבה של פתאום אני אומר, בגלל זה תמיד נראים לי מוכרים אנשים, גם זרים, כי כמה השתקפויות אפשר כבר ליצור.
ותודה על ההזמנה המחוקה. בפעם הבאה אולי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם לי!
ואז עושים 8X8 ונזכרים.
ו-וואו, לא ידעתי שיש לך תואר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: