(האתר שלי)
, 13:56 7/10/2004:
בעקבות הפוסט הקודם שלי, פוסט המאתיים, שוחחתי עם בלוגרית שלקח קצת זמן, אבל היא הבינה, שיש הבדל בין להציץ ולרפרף, לבין להכיר באמת.
המדד? מי הלך לשמוע את השיר. מי רצה להבין קצת מעבר.
מסקנה: הרוב מציצנות. אבל אנחנו איפשרנו את זה, אז על מה נלין?
הערה: אני מצטערת. כל אחד שכותב נגד הברבור, אני לא אוהבת. אבל כן, לייק זה וואחד ריאליטי. לא צריך הפקה מיוחדת.
(האתר שלי)
, 14:21 7/10/2004:
אני, בדרך כלל, לא שומעת את השירים.
(מצד שני, גם אין לי סאונד בלסטר. ועוד לא קניתי כבל שמחבר את המחשב למערכת).
ואני לא מרגישה שאני מרפרפת.
המציצנות, היא ה"אינטרס" של הקוראים, או של חלקם.
אבל מה האינטרס של הכותב? זה משהו מבפנים.
והפרס, זה אתם, בטוח. ופרס שווה :)
(האתר שלי)
, 14:24 7/10/2004:
זה יפה, מה שאתה אומר.
ובכל זאת, רוב האנשים בבלוגיה כותבים על החיים שלהם. מהזוית שלהם, כמובן, אבל חיים "אמיתיים" ו"רגילים".
(האתר שלי)
, 14:43 7/10/2004:
כותבים על חלק מהחיים שלהם,
זה לא דוקיומנטריה, זה חוויות נבחרות בלבד (:
וערוכות גם כן,
למעשה אלו הבלוגרים שעושים את מה שאת מנסה להעביר,
הבלוג שלי לדוגמה הוא על דברים שאני חושב כמו שאני חושב אותם באותו הזמן, כמובן זה גורר שלפעמים 5 דקות אחרי אני מוחק את הפוסט כי אני מגלה שרשמתי שטויות, אבל אם תביטי בישרא מהצד תגלי שרובו מאוכלס, בבלוגים של רייטינג לא מציאותיאים וערוכים קשות . . .
קבלי את שיא הרפש (בחסות פינקי, לא יודע איך היא מצאה את זה:)
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=53603&blogcode=912105
(האתר שלי)
, 14:53 7/10/2004:
ואו זה ענק!!! גדול!!!
תראה, ברור שיש מלא דברים ערוכים, גם אני עורכת את הפוסטים (אם כי, פחות ופחות, והם נהיים גרועים יותר ויותר בהתאמה. תראה איזה שטויות כתבתי היום :)). וגם רודפי רייטינג.
אולי הייתי צריכה לומר, שזה דווקא הבלוגים הקטנים לפעמים, הנידחים, שאף אחד לא קורא בהם, ולא מחפשים להיות חברים של אפחד, שהם עדיין אותנטיים במידת מה. וזה, זה כבר באמת מספק איזה יצר מציצנות.
(האתר שלי)
, 14:16 7/10/2004:
בלוג יכול ללכת לאן שהכותב יקח אותו.
מציאות, דמיון, אמת, שקר.
מי שקורא צריך ללמוד לסנן,
או לקבל בדיוק מה שיש לכותב להציע.
מה שיפה הוא שאין חוקים בכתיבה פה :-)
(האתר שלי)
, 14:49 7/10/2004:
אין כמוני לכתוב על החיים שלי כמו שהם בדיוק.
ואת יודעת, אני מאוד מחכה שיעלו עליי. כמה שיותר אנשים יותר טוב. מכל הכיוונים האפשריים.
(האתר שלי)
, 14:56 7/10/2004:
לא ידעתי שהחידות האלה משקפות במדוייק את חייך, אבל, אם את אומרת. :)
ותתחדשי על הצבע שעשית. פחות מזעזע מהקודם. (הוי, אליס והטאקט.)
(האתר שלי)
, 19:22 7/10/2004:
אני עמומה, ממש זעזוע מהטאקט שלך. ממש. מה הלאה? חברות הכי טובות? דופקות ראש במרפסת?
אגב, מובן שהחידות הן שיקוף מדויק של חיי. הרי אין להן פתרון אפשרי, בדיוק כמו חיי.
(האתר שלי)
, 19:55 7/10/2004:
תרשי לי רק לסייג את זה בכל זאת: יש כאן כמות לא מבוטלת של אנשים שמשועבדים לקאונטר, וזה כמובן משפיע על הכתיבה. יש פיברוקים, יש המצאות, ואין כל דרך לדעת מה נכון ומה לא. בסופו של דבר, אנחנו בוחרים להאמין (בתמימות אולי?) שיש אנשים שכותבים את האמת, אבל צריך לזכור שיש כאן גם הרבה הסוואה.
(האתר שלי)
, 20:22 7/10/2004:
אני די מאמינה למה שכתוב אצלך, בתור דוגמא.
הקישור הנפלא של ג’וני - הצחיק אותי בטירוף.
יש יתרונות גם לרודפי רייטינג משועבדי קאונטר שממציאים סיפורים, את רואה.
, 22:20 7/10/2004:
סליחה על ה-Off Topic, אבל יש לי שאלה מקצועית:
כמה מוכרים לך שהם בעלי נטיות מדעיות ובודהיסטיות גם יחד? האם הם מיישמים את הבודהיזם, עוזבים אותו, או עושים סינתזה עם עקרונות אחרים?
הקרוב ביותר לפרופיל הזה שאני מכיר הוא מתכנת, שזה לא קרוב מספיק.
הייתי בויפאסאנה (חצבה) בראש השנה 03’ לאחר חצי שנה שבה קיימתי את חמשת העיקרים (הקושי כמובן ב"לא תשקר"). בקורס הבנתי שהתפיסה שלי את הבודהיזם התרוודי הייתה דרך פרשנים מערביים שעשו מודרניזציה למסרים המקוריים שלו. את הבודהיזם המקורי לא יכולתי לקבל במלואו בעיקר בשל "שיטת ההוכחה" שהוצגה (צ’ינטה-מאיה, סוטה-מאיה וכו’) והמוסר הפסיבי שכלל להפתעתי גם מעין תורת גמול. לאחר הקורס הפסקתי להגדיר עצמי בתור בודהיסט (הצורך להגדיר היה דומה למה שציינת באחד הפוסטים בנוגע ל"זיהוי של עצמי עם פילוסופיה") והסתפקתי בתערובת של עקרונות בודהיסטיים עם סטואה תיכונה. לאחרונה עברתי גם מזה, אך על כך בפוסט הבא.
יש היבטים של הבודהיזם שאת מיישמת בחיי היום-יום?
, 22:21 7/10/2004:
ובשביל לשבור את הרצינות (צחוקו של הבודהה), אהבתי את הפוסט על אהבה אפלטונית+שורש 2, אם כי כפרח פיזיקאים הרגשתי שהפיסקה על גליליי הייתה מצומצמת שלא כדי צרכה. בקריאה שנייה, אני מסיק שיתכן שלמדת מרחבי רימן ולכן אני אחריש. כמורה ללטינית לעתיד אני שמח להגיד לך שתוכלי לקרוא פתגם של סנקה שכתוב לי על הכתף.
ברוכה הבאה ל-tau! אני צופה שההתלבטויות שיהיו לי בנוגע למקום הלימודים למאסטר יהיו קשים הרבה יותר משלך, גם לי העיר הלבנה נראית אטרקטיבית הרבה יותר מרחובות סיטי או הכרמל, אך התנאים, התנאים...
(האתר שלי)
, 15:22 8/10/2004:
אני שמחה שמישהו אוהב את הפוסט ההוא, אחד החביבים עלי, ולשם שינוי אני ממש אומרת משהו ולא מדברת על עצמי כל הזמן.
קבל עדכון, אני הולכת ללמוד בויצמן, לא ב- tau. (קורה.)
לגבי מה למדתי או לא, וכיוון שאני משאירה כאן את תחום עיסוקי עמום בכוונה, גם אני אחריש.
אני בטוחה שהתנאים בכל המקומות משתנים תמידית, בהתאם למצב התקציב והמצב בשוק, כך שודאי תבדוק אותם שוב כשתחפש.
כתלמידת לטינית פוטנציאלית בלבד לעתיד הרחוק, וכמומחית גדולה בניימ דרופינג, לא הייתי בונה על להבין שום דבר שהוא יותר מאשר panta rhei.
(האתר שלי)
, 15:14 8/10/2004:
ואו, חתיכת אוף-טופיק הבאת כאן.
משעשע שתופסים ממני מומחית, כל מה שעשיתי זו סדנת ויפסנה אחת, המשכתי לאכול בשר אחריה (וגם לפני), כמה ימים התנדבתי שם, איזה פסטיבל באשראם, ויוגה פה ושם. מאיה? בשבילי זה שם של בחורה.
לא מתעסקת בלהגדיר את עצמי כך או אחרת, מבחינה דתית.
מה שהכי דיבר אלי בסוף הקורס של הויפסנה, זה הקטע שגואנקה אומר, אם משהו מהתיאוריה לא נראה לכם, עזבו את זה, תתרכזו בטכניקה. וזה מה שאני עושה, מתעלמת מחצי מהשטויות שהוא דיבר שם, לפחות. (וחצי מהדברים שהוא אמר, גם ככה שכחתי).
היבטים בחיי יום יום?
אני אומרת לעצמי, כשקורה משהו רע, תשלימי עם זה. כשקורה משהו טוב, דעי לך שגם זה יעבור. אני מתבוננת יותר בדברים. ומקשיבה לגוף. (זה קשור לבודהיזם בכלל?)
דרקון המרק המעופף
, 00:37 8/10/2004:
אין שום סיבה להאמין או לצפות שבלוג יהיה "ריאליטי". ערוך על ידי נושאו, הוא אף צפוי לשקף את הנושא באופן נאמן פחות מתכנית שערוכה על ידי אדם נוסף. גם הבלוג שלך, אליס, הוא לא יותר ממה שאת רוצה לשכנע אחרים בו (ואולי, לפעמים, גם את עצמך).
(האתר שלי)
, 16:43 8/10/2004:
הו, איזה כיף! לא סתם מגיב נאצה אלא מתחזה! פרטי משלי!
אני מרגישה חשובה, אני מרגישה סלבית, אני מרגישה מוחמאת! ואו, לא היית צריך. תודה.
(האתר שלי)
, 01:37 8/10/2004:
דווקא דרך יפה להסתכל על זה. אישית אני כותבת כי בהתחלה ידיד שלי הכריח אותי ועכשיו סתם כיף לי להוציא פה את כל הבדיחות שאין לי למי לספר =)
(האתר שלי)
, 15:07 8/10/2004:
דווקא עושה רושם שיש הרבה מי שרוצה לשמוע אותן.
ואני, אני בכלל התחלתי בלי להכיר כאן אף אחד, לא יודעת איך זה התדרדר למצב הנוכחי. צחוקים.
(האתר שלי)
, 12:16 9/10/2004:
יש אנשים שפחות רוצים פרסום, תתפלא.
וגם מי שכן, בדרך כלל יש לפחות בנאדם אחד שמעדיפים שלא יגיע הנה, ע"ע אמא.
(כינוי מתחכם? עוד אחד? נו טוב. בהצלחה)
ניסויים בבני אדם
תגובות לקטע: ריאליטי הוספת תגובה חדשה
בעקבות הפוסט הקודם שלי, פוסט המאתיים, שוחחתי עם בלוגרית שלקח קצת זמן, אבל היא הבינה, שיש הבדל בין להציץ ולרפרף, לבין להכיר באמת.
המדד? מי הלך לשמוע את השיר. מי רצה להבין קצת מעבר.
מסקנה: הרוב מציצנות. אבל אנחנו איפשרנו את זה, אז על מה נלין?
הערה: אני מצטערת. כל אחד שכותב נגד הברבור, אני לא אוהבת. אבל כן, לייק זה וואחד ריאליטי. לא צריך הפקה מיוחדת.
ואת, הפרס שלך זה לא אנחנו? :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני, בדרך כלל, לא שומעת את השירים.
(מצד שני, גם אין לי סאונד בלסטר. ועוד לא קניתי כבל שמחבר את המחשב למערכת).
ואני לא מרגישה שאני מרפרפת.
המציצנות, היא ה"אינטרס" של הקוראים, או של חלקם.
אבל מה האינטרס של הכותב? זה משהו מבפנים.
והפרס, זה אתם, בטוח. ופרס שווה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בלוגים הכתובים הן לא תוכנית מציאות, רחוק מכך, הן העולם בעיני הכותב, שזה בדיוק ההיפך ממציאות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה יפה, מה שאתה אומר.
ובכל זאת, רוב האנשים בבלוגיה כותבים על החיים שלהם. מהזוית שלהם, כמובן, אבל חיים "אמיתיים" ו"רגילים".
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כותבים על חלק מהחיים שלהם,
זה לא דוקיומנטריה, זה חוויות נבחרות בלבד (:
וערוכות גם כן,
למעשה אלו הבלוגרים שעושים את מה שאת מנסה להעביר,
הבלוג שלי לדוגמה הוא על דברים שאני חושב כמו שאני חושב אותם באותו הזמן, כמובן זה גורר שלפעמים 5 דקות אחרי אני מוחק את הפוסט כי אני מגלה שרשמתי שטויות, אבל אם תביטי בישרא מהצד תגלי שרובו מאוכלס, בבלוגים של רייטינג לא מציאותיאים וערוכים קשות . . .
קבלי את שיא הרפש (בחסות פינקי, לא יודע איך היא מצאה את זה:)
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=53603&blogcode=912105
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואו זה ענק!!! גדול!!!
תראה, ברור שיש מלא דברים ערוכים, גם אני עורכת את הפוסטים (אם כי, פחות ופחות, והם נהיים גרועים יותר ויותר בהתאמה. תראה איזה שטויות כתבתי היום :)). וגם רודפי רייטינג.
אולי הייתי צריכה לומר, שזה דווקא הבלוגים הקטנים לפעמים, הנידחים, שאף אחד לא קורא בהם, ולא מחפשים להיות חברים של אפחד, שהם עדיין אותנטיים במידת מה. וזה, זה כבר באמת מספק איזה יצר מציצנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה נכון, כבר יצא לי כמה פעמים לבחור איזה בלוג אקראי ולקרוא את כולו (:
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בלוג יכול ללכת לאן שהכותב יקח אותו.
מציאות, דמיון, אמת, שקר.
מי שקורא צריך ללמוד לסנן,
או לקבל בדיוק מה שיש לכותב להציע.
מה שיפה הוא שאין חוקים בכתיבה פה :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בלוג גם יכול להיות שילוב שלהם,
ורוב האנשים, כמדומני, עושים בערך את זה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין כמוני לכתוב על החיים שלי כמו שהם בדיוק.
ואת יודעת, אני מאוד מחכה שיעלו עליי. כמה שיותר אנשים יותר טוב. מכל הכיוונים האפשריים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא ידעתי שהחידות האלה משקפות במדוייק את חייך, אבל, אם את אומרת. :)
ותתחדשי על הצבע שעשית. פחות מזעזע מהקודם. (הוי, אליס והטאקט.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני עמומה, ממש זעזוע מהטאקט שלך. ממש. מה הלאה? חברות הכי טובות? דופקות ראש במרפסת?
אגב, מובן שהחידות הן שיקוף מדויק של חיי. הרי אין להן פתרון אפשרי, בדיוק כמו חיי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
החשיפה הזו, מבחינתי לפחות, היא חלק מהזנות הרגשית, מ"אני אתן לכם חלק ממני, בתמורה לאהבתכם הזמנית". חשיפה שהקורא מרוויח ממנה סיפוק ליצר המציצנות ואני מרוויחה ממנה קצת ליטופי אגו.
צהוב קצת, אבל ככה זה אצלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ממש מפלצת רייטינג. :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני זונת קאונטר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"We love you פיקציה"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רגע...אז אין סיכוי שניכנס לפלייליסט בגלגלץ כי אנחנו לא מיינסטרים , נכון???
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
המיינסטרים ממני והלאה.
(נונקונפורמיסטים - התאחדו!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
א - ליברטה!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תרשי לי רק לסייג את זה בכל זאת: יש כאן כמות לא מבוטלת של אנשים שמשועבדים לקאונטר, וזה כמובן משפיע על הכתיבה. יש פיברוקים, יש המצאות, ואין כל דרך לדעת מה נכון ומה לא. בסופו של דבר, אנחנו בוחרים להאמין (בתמימות אולי?) שיש אנשים שכותבים את האמת, אבל צריך לזכור שיש כאן גם הרבה הסוואה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ראיתי את הקישור של ג’וני מלמעלה. ואת התגובה שלך.
אני חושבת שאני אשתוק עכשיו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני די מאמינה למה שכתוב אצלך, בתור דוגמא.
הקישור הנפלא של ג’וני - הצחיק אותי בטירוף.
יש יתרונות גם לרודפי רייטינג משועבדי קאונטר שממציאים סיפורים, את רואה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה פתאום די.
אני מאמינה למה שאת כותבת.
(תמימה שכמותי.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזו מתוקה! גם אני מאמינה לך.
(ואני גם די מאמינה למה שאני כותבת).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סליחה על ה-Off Topic, אבל יש לי שאלה מקצועית:
כמה מוכרים לך שהם בעלי נטיות מדעיות ובודהיסטיות גם יחד? האם הם מיישמים את הבודהיזם, עוזבים אותו, או עושים סינתזה עם עקרונות אחרים?
הקרוב ביותר לפרופיל הזה שאני מכיר הוא מתכנת, שזה לא קרוב מספיק.
הייתי בויפאסאנה (חצבה) בראש השנה 03’ לאחר חצי שנה שבה קיימתי את חמשת העיקרים (הקושי כמובן ב"לא תשקר"). בקורס הבנתי שהתפיסה שלי את הבודהיזם התרוודי הייתה דרך פרשנים מערביים שעשו מודרניזציה למסרים המקוריים שלו. את הבודהיזם המקורי לא יכולתי לקבל במלואו בעיקר בשל "שיטת ההוכחה" שהוצגה (צ’ינטה-מאיה, סוטה-מאיה וכו’) והמוסר הפסיבי שכלל להפתעתי גם מעין תורת גמול. לאחר הקורס הפסקתי להגדיר עצמי בתור בודהיסט (הצורך להגדיר היה דומה למה שציינת באחד הפוסטים בנוגע ל"זיהוי של עצמי עם פילוסופיה") והסתפקתי בתערובת של עקרונות בודהיסטיים עם סטואה תיכונה. לאחרונה עברתי גם מזה, אך על כך בפוסט הבא.
יש היבטים של הבודהיזם שאת מיישמת בחיי היום-יום?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ובשביל לשבור את הרצינות (צחוקו של הבודהה), אהבתי את הפוסט על אהבה אפלטונית+שורש 2, אם כי כפרח פיזיקאים הרגשתי שהפיסקה על גליליי הייתה מצומצמת שלא כדי צרכה. בקריאה שנייה, אני מסיק שיתכן שלמדת מרחבי רימן ולכן אני אחריש. כמורה ללטינית לעתיד אני שמח להגיד לך שתוכלי לקרוא פתגם של סנקה שכתוב לי על הכתף.
ברוכה הבאה ל-tau! אני צופה שההתלבטויות שיהיו לי בנוגע למקום הלימודים למאסטר יהיו קשים הרבה יותר משלך, גם לי העיר הלבנה נראית אטרקטיבית הרבה יותר מרחובות סיטי או הכרמל, אך התנאים, התנאים...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני שמחה שמישהו אוהב את הפוסט ההוא, אחד החביבים עלי, ולשם שינוי אני ממש אומרת משהו ולא מדברת על עצמי כל הזמן.
קבל עדכון, אני הולכת ללמוד בויצמן, לא ב- tau. (קורה.)
לגבי מה למדתי או לא, וכיוון שאני משאירה כאן את תחום עיסוקי עמום בכוונה, גם אני אחריש.
אני בטוחה שהתנאים בכל המקומות משתנים תמידית, בהתאם למצב התקציב והמצב בשוק, כך שודאי תבדוק אותם שוב כשתחפש.
כתלמידת לטינית פוטנציאלית בלבד לעתיד הרחוק, וכמומחית גדולה בניימ דרופינג, לא הייתי בונה על להבין שום דבר שהוא יותר מאשר panta rhei.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ד"א, בוייצמן יש קבוצת תיאטרון חובבים פעילה, שגם אנשי סגל אקדמי משתתפים בה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני בונה על זה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואו, חתיכת אוף-טופיק הבאת כאן.
משעשע שתופסים ממני מומחית, כל מה שעשיתי זו סדנת ויפסנה אחת, המשכתי לאכול בשר אחריה (וגם לפני), כמה ימים התנדבתי שם, איזה פסטיבל באשראם, ויוגה פה ושם. מאיה? בשבילי זה שם של בחורה.
לא מתעסקת בלהגדיר את עצמי כך או אחרת, מבחינה דתית.
מה שהכי דיבר אלי בסוף הקורס של הויפסנה, זה הקטע שגואנקה אומר, אם משהו מהתיאוריה לא נראה לכם, עזבו את זה, תתרכזו בטכניקה. וזה מה שאני עושה, מתעלמת מחצי מהשטויות שהוא דיבר שם, לפחות. (וחצי מהדברים שהוא אמר, גם ככה שכחתי).
היבטים בחיי יום יום?
אני אומרת לעצמי, כשקורה משהו רע, תשלימי עם זה. כשקורה משהו טוב, דעי לך שגם זה יעבור. אני מתבוננת יותר בדברים. ומקשיבה לגוף. (זה קשור לבודהיזם בכלל?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין שום סיבה להאמין או לצפות שבלוג יהיה "ריאליטי". ערוך על ידי נושאו, הוא אף צפוי לשקף את הנושא באופן נאמן פחות מתכנית שערוכה על ידי אדם נוסף. גם הבלוג שלך, אליס, הוא לא יותר ממה שאת רוצה לשכנע אחרים בו (ואולי, לפעמים, גם את עצמך).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מעניין מי זה כותב בשמי בזמן שאני בכלל לא הייתי ליד מחשב...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הו, איזה כיף! לא סתם מגיב נאצה אלא מתחזה! פרטי משלי!
אני מרגישה חשובה, אני מרגישה סלבית, אני מרגישה מוחמאת! ואו, לא היית צריך. תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דווקא דרך יפה להסתכל על זה. אישית אני כותבת כי בהתחלה ידיד שלי הכריח אותי ועכשיו סתם כיף לי להוציא פה את כל הבדיחות שאין לי למי לספר =)
לצ’
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
דווקא עושה רושם שיש הרבה מי שרוצה לשמוע אותן.
ואני, אני בכלל התחלתי בלי להכיר כאן אף אחד, לא יודעת איך זה התדרדר למצב הנוכחי. צחוקים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם אצלי זה ככה, כל יום אני מקבלת מלא אי מיילים והודעות באייסי. סבבה ביותר העניין =)
לצ’
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל העולם הוא תוכנית ראליטי. וכולנו אקסהיביציוניסטים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
"כל העולם במה, וכל האנשים שחקנים הם"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראית?!? איך השייקספיר הזה גנב לי את המשפט!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אחחח, פרסום, כל כותב רוצה שיקראו אותו, לא? בגלל זה אנחנו פה, "גמאני זונת קאונטרים" יהיה הכפתור הכי פופולרי בישרא.
אולי גם אני צריך איזה כינוי מתחכם בעל משמעות כפולה?
שתהיה שבת שלום.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש אנשים שפחות רוצים פרסום, תתפלא.
וגם מי שכן, בדרך כלל יש לפחות בנאדם אחד שמעדיפים שלא יגיע הנה, ע"ע אמא.
(כינוי מתחכם? עוד אחד? נו טוב. בהצלחה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: