לא הייתי פה הרבה זמן.

העיקר שהזמן שעבר היה טוב ולא הייתי צריכה לחזור להתלונן, לשפוך כאב או כל רגש בכייני שהוא.

אז אני שמינסטית. יב'.

מוזר? אולי. מה שכן קשה להתרגל לעובדה שבאמת אין לך סיבה להגיע לבצפר חוץ מבשביל עצמך.

אבל אני בשלי- והאדישות חוגגת.

נראה שהסוף קרב. אולי רק התחילה השנה, אבל כמו שה-11 שנים שהשלמנו עברו בכזו מהירות,

שנה אחת אחרונה היא לא מה שיעבור לאט יותר. להפך, כשאתה פחות מצפה הזמן משחק את תפקיד ה-"דווקא".

מחר אני שמונה חודשים עם החבר.

גם זה מוזר. כן, הרבה דברים מוזרים.

שמתמימונת כזאת שבקושי מחייכת ליד אנשים, אלא עם כן זה עם יד על הפה, כבר יש לי חבר, ועוד תקופה די רצינית.

הוא מדהים בזכות עצמו, ואני הכי מאושרת בעולם.

גם החברים ואסטר, וכולם, מלאו לי את החופש בחיוכים. אין כמו החברים הטובים.

אז לכם תודה. ולי בהצלחה.

וכמו בשיעורי אזרחות חלוקת הברכות לפרט ולכלל,

שתיהיה שנה טובה,

לכם ולי. וזהו בינתיים. (: