ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 5/2005
מכתב פתוח למירי מסיקה
מירי, לצערי הגדול אין לך אתר אז אין לי שום דרך להביא לך אישית את המסר הזה, מה שגורם לו להיות הרבה פחות מעניין לציבור. אבל אני אכתוב אותו בכל מקרה.
בכל אופן, אני בטוח שאת מכירה אותי, נכון? אני קוטר הידוע בהערותיו הבונות לאמני ישראל. ואת זכית לקבל כרגע את תשומת ליבי, ואני יכול להבין את התרגשותך.
אני רוצה לדבר על שירך המפורסם לשם, ששומעים הרבה ברדיו.
בבכן, השיר שלך קיצבי ונשמע תיאטרלי ונפלא (טוב, את אדם תיאטרלי). אבל ההגיון הפנימי שלו מקולקל למדי.
השיר מתחיל ב"רוצה שיתארך הרגע". לגיטימי למדי. השיר גם מכיל פאתוס: "אומרים היא חיה בשמיים או בים. לא כמו כולם. צוללת ועולה לשם" או "אומרים היא מסתירה כנפיים, במעיל הכחול הגדול". נו, שוין. לכולנו יש יומרות.
אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא הסתירה. מצד אחד את רוצה לחבק, ואת "עוד מחכה". מצד שני את צועקת ומכריזה "שלשם איש לא יתקרב" וגם מזהירה אנשים שלא יבטחו בך.
לסיכום. השיר מכיל שלושה מרכיבים: כמיהה, דחיית אנשים ופאתוס. והם לא מסתדרים אחד עם השלישי בכלל.
לכן, תוכלי להסביר - מה את מנסה לומר לנו? תוכלי לפרש לנו, או שניאלץ להניח שאת מילות השיר שירבטת בזמן שחיכית לתור אצל רופאת השיניים?
באהבה,
אני.
דרך אגב, אם לא יסתדר לך עם חבר שלך, אני אשמח להכיר אותך ולשחק לך בשיער. אני אוהב נשים חזקות (ואת נראית כמו אישה חזקה באמת, בניגוד לתושבות הטבעת עם השם הדומה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר