| 9/2005
יום שלישי
טוב, אז אם אין לי מה לעשות היום (אתן עדיין יכולות לתקן את זה, בנות!), אני אספר מה עשיתי ביום שלישי.
קבעתי עם שוקי ללכת לפאב ללא עישון, שכבר יצא לו להיות מוזכר כאן.
(שימו לב, אני מדבר על שוקי {שם בדוי סטנדרטי} ולא על שוקי הרזה שהוא האלטר-אגו השנוי במחלוקת של אלי7 האלכוהוליסטית)
אז הלכנו לפאב, שנקרא "דובדבן", והוא נמצא בקינג ג'ורג' 74 (בסביבת 10 בתים דרומה מככר מסריק).
הלכנו זה באופן כמעט מילולי, כי לקחתי אוטובוס (קו 47) במקום להגיע באוטו, בשביל שאני אוכל לשתות ללא חשש.
זה לא מקום גדול. היו שם כ-8 אנשים, נדמה לי..
רציתי לשבת על הבאר, אבל שוקי העדיף לשבת ליד שולחן משום מה. איך שהגענו המלצרית כיבדה אותנו עם ליקר תאנים (פידג') על חשבון הבית, שזה נורא נחמד.
אחרי התחבטויות אני הזמנתי דקירי מלון, שלא ממש אהבתי משום מה. ושוקי הזמין 3 כדורי שוקולד ב-12 ש"ח. הם היו טעימים אבל מעטים.
שוקי לא ידע מה עוד להזמין. הוא רצה להזמין בירה מילר (סתם בשביל לבדוק את הטעם) אבל לא היה, אז הצעתי לו שיזמין פרנג'ליקו, שזה ליקר אגוזים ופירות יער. הנחתי שהוא יאהב את המשקאות שאני אוהב, כי הוא אוהב גראנד-מארנייר ובייליס, כמוני.
אבל הוא לא אהב אותו.
בינתיים בעלת המקום (נדמה לי שקוראים לה מיקי) באה לראות עם אנחנו נהנים. היו לה נמשים על הכתפיים, כמו ליעל בר זוהר. והיא היתה די חמודה. החלטתי להיות נחמד ולא לגרום לה להתקף לב, אז לא גיליתי לה שכרגע יש לה הכבוד לדבר עם קוטר. אני מניח שעוד כמה שנים היא תוכל לספר לאנשים "קוטר היה אצלי, כאן בפאב! ולא ידעתי. אם הייתי יודעת, הייתי ישר מציעה לו לשחק בשיער שלי"
אמרתי לה שהמקום נראה "צלול" מדי, ועד כמה שאני שונא את עשן הסיגריות, זה די מוזר לראות פאב בלי העננה התמידית של עשן מעליו. אמרתי לה שאולי צריך מכונת עשן, והיא אמרה שהיא חשבה על זה.
אני חושב שאפשר יהיה לפתור את הבעיה בעזרת תפאורה של עננים, ואולי גם תאורה מתאימה - שתהיה יותר אפלולית ככל שעולים למעלה.
חבל שהיא לא נשארה לפטפט איתנו עוד. היא המליצה על איזה קוקטייל שקוראים לו "Jack's chocolate cocktail", נדמה לי, שיש לו טעם של שוקולד למרות שהוא לא מכיל שוקולד בכלל.
אז הזמנתי אותו, והוא הגיע עם פרוסת לימון שצריך לאכול לפני השתיה כדי להעצים את ההרגשה. והוא באמת היה טעים למדי.
אחר כך שתיתי בשני שלוקים את הפרנג'ליקו של שוקי. ובשלב זה, אחרי 4 משקאות, כבר הייתי שתוי כדבעי. גם הזמנתי מים מינרליים כדי שאני לא אתייבש מהאלכוהול ואחטוף כאב ראש (מאוד חשוב!)
זה נורא כיף להיות שתוי עם חברים. הרבה יותר טוב מלהיות שתוי לבד. ובכלל, זה גם חיובי, בניגוד ללהיות שיכור עם המשפחה, כמו בליל הסדר, למשל..
אחר כך נכנסתי לשירותים ולקח לי שתי דקות להבין איך פותחים את החגורה.
(יופי של שירותים, אגב. נקיים ונעימים)
ואז, הלכתי עם שוקי לכיוון תחנת האוטובוס, ופתאום הרגשתי שאני שוב פעם מאוד צריך ללכת להשתין. אמרתי לשוקי שאני אחזור לפאב כדי לעשות את זה שם, ואז פתאום אני רואה שהאוטובוס הגיע.
לא ידעתי מה עדיף - ללכת לשירותים ולחכות 20 דקות לאוטובוס הבא (שהוא גם האחרון), או לעלות על האוטובוס ולקוות שאני אצליח להתאפק עד הבית.
בחרתי באפשרות השניה. אבל הלחץ התגבר והפך לממש בלתי נסבל ככל שהאוטובוס התקדם לו לאיטו. בטח מי שהסתכל עלי באוטובוס חשב שאני בקריז או משהו. הדבר היחיד שעזר לי להחזיק מעמד היה המחשבה "מקסימום אני אעשה קצת במכנסיים. אף אחד לא ירגיש".
בסוף ירדתי מהאוטובוס, וידאתי שאף אחד אחר לא עבר ברחוב, ואז, בשיחים ליד המדרכה של כביש ראשי מס. 482, באחת מנקודות השפל של החיים שלי, רוקנתי את שלפוחיתי.
מוסר השכל: ללכת לשירותים אחרי שיוצאים מהפאב, גם אם השתמשתי בהם כבר!
אבל חוץ מזה, היה מאוד נחמד. וגם לא היה לי הנג-אובר יום אחרי כי אני כזה אחראי.
אז מי באה איתי לשם היום? אתן לא רוצות שאני אשאר בשישי הזה בבית, נכון?
עדכון: אני רואה שהרבה אנשים מגיעים לכאן מגוגל בגלל שהם מחפשים מידע על הפאב זכרונו לברכה. אז הנה הפוסט שכתבתי אחרי ששמעתי שהוא נסגר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר