לא דיברנו עוד על אהבה
נכתב ב21/2/2006 20:46

(למעשה - כן דיברנו, רק מזוית שונה).

שוב בהשפעת הספר, הפעם הכריכה עליה כתוב "רומן כובש על ניצחון האהבה את הזמן", לא יודעת למה אבל התחלתי לחשוב על הדמויות, לו הן היו אנשים אמיתיים הם בוודאי לא היו חושבים על החיים שלהם כעל ניצחון האהבה, הם פשוט היו חיים אותם, שונים ומוזרים כפי שהם, נאחזים האחד בשני ואוהבים זה את זה, בלי לחשוב יותר מידי על שונותה של אהבתם.

כתבתי למעלה של' (וגם אחרים) אומרים שאני חיה חיים של דמות מספר, ואני מניחה שללא מעט אנשים מהצד אנחנו יכולים להיראות כסוג של ניצחון אהבה, בכ"ז הוא קיבוצניק אתאיסט, אני דתיה חממתית, היו לנו הרבה הבדלים להתגבר עליהם, קשיים וצרות אופקים (של המשפחה והסביבה, לא כ"כ שלנו, למרות שגם אנחנו פה ושם למדנו עם השנים להסתכל על דברים בצורה שונה), אנשים שמכירים אותנו לראשונה פוערים זוג עיניים שכבר נמאסו עליי לחלוטין, אנשים ששומעים קצת פרטים משליכים עלינו את תקוותיהם לאהבה נצחית שמנצחת הכל, וזה לא שהיא לא מנצחת, אחרת לא היינו פה, אבל ביום יום אנחנו לא חיים את ניצחונה של האהבה, אנחנו חיים את החיים עצמם, כמו כל זוג אחר, והרי לכל זוג יש את המשברים שלו, את המכשולים שלו, את המיוחדות שלו, וככה גם אנחנו, רק שאלו שלנו הם יותר נדירים, לאו דווקא יותר קשים או קלים או משהו, ביום יום גם לנו יש ריבים וקשיים, ואין תחושה שאומרת "התגברנו על כל כך הרבה, מה הבעיה להתגבר על המכשולון הזה", המכשולים הפשוטים נראים לעיתים יותר קשים לחצייה ממכשול הדת, אולי בגלל שעליו התגברנו כבר די ממזמן ואולי בגלל שהוא מפורק למליוני מכשולים קטנים, איכשהו השוני שלנו בשימוש במילים (ותרשו לי לא לפרט כרגע את הכוונה, אולי בפעם אחרת) נראה לי יותר דרמטי מהשוני הפוליטי או האמוני, אפשר גם לומר שהאהבה אולי מנצחת את המלחמה אבל חלק מהקרבות עדיין מרים וכואבים.