הבטחתי כמה מילים על השינויים בקיבוצים
נכתב ב30/5/2004 16:46

הקיבוץ שלנו (לא ייאמן שאני אומרת שלנו, משהו בכ"ז השתנה בי) הוא מהקיבוצים היותר "מיושנים", עוד לא הפריטו בו כמעט כלום (יחסית, הכל יחסית), זה אומר בעברית שמה שאני מקבלת מהקיבוץ הוא:

1. תקציב שמורכב על בסיס שיוויוני + תוספת לפי מספר נפשות במשפחה, גודל דירה (למשל נותנים לי סכום עבור חשמל והסכום נקבע לפי הדירה ומספר חדריה).

2. קורת גג.

3. 7 ארוחות בשבוע (אני לא, כי הן לא כשרות, אבל כל השאר מקבלים את זה) - ארוחות צהריים בימי חול וארוחות ערב בשבת + ארוחות בחגים ואירועים + תוספת לתקציב עבור שאר הארוחות שאינן עוד בחדר אוכל.

4. שירותי כביסה במחירים זולים, שירותי מכולת במחירים זולים, אפשרות להשאלת רכב במחירים זולים (אפשרות כמעט לא קיימת כרגע כי יש רק שלושה רכבים לכ200 נהגים), הסעות (כמה פעמים ביום לכל אחת משתי הערים הסמוכות), שירותי תספורת וקוסמטיקה במחירים זולים, שירותי מרפאה בחינם (כולל תרופות שבסל, כולל החזרים על רופאים שעולים כסף), שירותי ספרית ספרים ווידאו (מוקלטים וישנים, אבל יש), הסדרים מיוחדים לכבלים ופלאפון, שירותי טלפון (או במילים אחרות - המרכזיה של הקיבוץ ואנחנו משלמים רק על שיחות מה שמסתכם בעד עשר שקלים בחודש), מים בחינם, כל מיני הצגות חינם או מוזלות של המועצה (שמכילה ברובה קיבוצים).

5. אין תשלומי ארנונה, מיסים שונים וכן הלאה, אנחנו משלמים על הרכבים (פר קילומטר ומחיר זול), על חשמל, על טלפון (כאמור), על פלאפון, על הכבלים ועל מה שאנחנו קונים במכולת או בחנות היד השניה וכן הלאה.

יש החלטה עקרונית להעביר הפרטה בחדר האוכל, כלומר לקבל תוספת תקציבית ואפשרות לקנות במחירה את הארוחות בחדר האוכל או לאכול בבית.

עד כאן הקיבוץ שלי, שמאוד מיושן כאמור.

לכאורה אפשר היה לשייך אותו לזרם שנקרא "הקיבוץ השיתופי" או "קיבוץ תמיד", אבל רק לכאורה, למעשה בסיפוח זוחל עשו הפרטות בכמה וכמה מקומות (המכבסה, למשל, וגם חלק מהדברים שעכשיו קונים במכולת פעם היו ניתנים בחינם בחדר האוכל), למעשה זה לא שהחליטו פה להיות קיבוץ שיתופי כמו שפשוט לא זזו.

עכשיו הקיבוץ מתחיל בתהליך למידה והחלטה לגבי עתידו ומידת שיתופיותו, אם עושים את התהליך כמו שצריך הוא לוקח שלוש שנים.

בפני הקיבוץ (בפני כל קיבוץ) עומדות שלוש אופציות:

1. להפריט כמה שיותר, "קיבוץ מתחדש"

במקרה הזה אנשים מקבלים את משכורתם לידהם, אחרי שמורידים ממנו מס הכנסה ושאר מיסי המדינה וכן מס קיבוצי מיוחד.

בקיבוצים האלה משלמים על הכל.

מה שכן נשאר משותף (וממומן במס הנ"ל) - נוי, בריאות, אירועים בחגים, עזרה למובטלים ושאר אלו שלא מסוגלים להחזיק את עצמם, פנסיה (בעיקר לאלו שלא יספיקו לעבוד וליצור אחת משלהם).

בקיבוצים האלה גם מאפשרים לאנשים לקנות במחיר מוזל את הדירות שלהם.

חייבים לציין שעל פי המדינה אפשר לעבור למצב שכזה רק אם הפער שבין החבר שמשתכר הכי הרבה לחבר שמשתכר הכי מעט איננו גבוה מידי (עד פי ארבע, כמדומני).

2. לא להפריט כלום, "קיבוץ תמיד"

חייבים להודות שגם מי שלא מפריט, גם קיבוצי התמיד למינם, כן מפריטים פה ושם, כביסה למשל, חייבים גם להודות שאין ברירה אחרת, אנשים שמרשים להם הכל מבזבזים במידה שלא תיאמן, לוקחים כמויות, זורקים את הרוב, לא דופקים חשבון "כי ממילא איש לא סופר", אף אחד לא חושב ומבין שזה בעצם יוצא מהכיס האישי שלו, מקטין את התקציב שלו, והתוצאה היא פשיטת רגל כספית כמו גם מוסרית.

3. אמצע (מה שאני מקווה שיקרה פה, כי בכ"ז, אם אני כבר קיבוצניקית שזה לא יהיה בכאילו)

למשל תקציב שמכיל את הפריטים הבאים: בסיס שיוויוני + תוספות לפי חברי המשפחה + תוספות לפי וותק + 10% (או יותר) מהמשכורת שאתה מכניס לקיבוץ.

ככה יש לאנשים סיבה להכניס כסף לקיבוץ, הוא לא נבלע לחור השחור של החובות העצומים ומי שנהנה ממנו הוא גם השכן שאתה לא סובל, אלא אתה מקבל יותר ככל שאתה מכניס יותר, ועם כל זאת הקיבוץ עדיין קיבוץ, עדיין עיקר המשכורת שלך נכנסת לקופה וממנה אתה מקבל את השירותים הכלליים.

אני יודעת שיצא נורא יבש, אבל נראה לי שרוב האנשים לא מכירים את המציאות של הקיבוצים כיום, ושחשוב אולי פעם לשמוע את הדברים, לדעת מה עובר היום על זרם שפעם היה מאוד מרכזי בארץ ושבלעדיו כל ההתיישבות פה היתה נראית שונה.