צרידות
נכתב ב29/6/2004 16:19

הגרון של יצרוד מרוב צעקות על הילדים.

מצחיק, תמיד הייתי אנטי חינוך בצעקות, והנה אני עושה את אותו הדבר

היום הייתי ממש מגעילה אליהם

וזה לא משנה בכלל שרוב היום הם קיבלנו ממני ליטופים ונשיקות וחיבוקים וחיזוקים חיוביים

משנה הילדה שהעפתי למיטה כי היא עיצבנה אותי

משנה הילד שדחפתי (לא חזק, לא הכיתי או משהו, אבל כן דחפתי, שזה ממש לא במקום) כי הוא לא הלך לאיפה שאמרו לו

משנה הילדה שכרגיל התכסחתי איתה

אני יודעת שילד צריך גבולות, אני יודעת שאצל שתי הבנות שהזכרתי כאן מדובר במתיחת החבל ובלנסות אותנו ושהייתי חייבת לעמוד על העקרונות שעליהם מושתת הגן (אצל האחת - זמנים שונים לפעילויות שונות ואצל השניה אי סבילות להשתוללות מטורפת שגוררת אחריה את כולם) אבל אני גם יודעת שאם לא היה כ"כ נמאס לי מהמקום הטיפול שלי היה יותר רגוע, יותר סובלני.

sword כתבה פעם על המטפלת שהרסה לה את החיים, אני לא אהרוס לאף אחד את החיים, אבל חייבים לציין שהשיטה הקיבוצית של לשים אדם שמחפש תפקיד בתפקיד שצריך אדם היא שיטה שהורסת גם את האדם שמגיע לא פעם למקומות שלא נכונים לו וגם את האנשים שהוא עובד איתם, ולא פעם מדובר בילדים, שיטה מטומטמת, שמסבירה חלק גדול מחוסר המוטיבציה של הקיבוצניקים, דבר שדיסקסנו פה לא פעם לאחרונה.

די, מחר וזהו, גרגמל איננה, חופש הוא אווירה שונה, משהו אחר, יהיה כיף, חייב להיות, כי אין לי הכסף או היכולת לשקוע שוב בדכאונות.

ורק תחזיקו לי אצבעות שלא ישאירו אותי בחינוך עוד שנה.