בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד
נכתב ב27/10/2003 20:30

שיגיע כבר, הגשם.

מי שלא ראה אותי פורצת לרחוב ורוקדת בו עם הטיפות הראשונות לא ראה אהבת גשם מימיו.

מי שלא ראה אותי, נערה שברירית למראה (אני נראית נערית, מה לעשות) מתעקשת שלא להיכנס תחת המטריה של אהובה רחב הכתפיים, כי גשם נועד להרגשה, ומטריות סתם תופסות לי את השיער (מה שלא כ"כ נכון מאז שאני עם כובע, אבל לתירוצים טובים לא נותנים ללכת כ"כ מהר), לא ראה פארודיה מחייו.

סתיו עכשיו, ועדיין לא היה גשם.

סתיו,

עם עלי השלכת,

וההתכרבלות ההדדית,

והקרירות הנעימה שלא מקפיאה את האף, אבל כבר לא מזיעים כמו חמורים,

והעננים, שתמיד כיף למצוא בהם צורות, ולהיזכר בסצינת העלמתם מספר המשיח של ריצ'רד באך,

עם הרצון לכוס שוקו חם,

והמשחק של חולצה קצרה ועליה עליון (מתה על עליונים) מלבב,

(בכלל החלפת הבגדים היא קטע מרגש, להיזכר במה שלא לבשנו כבר חצי שנה, להתרגש מחדש, לתכנן מה יילבש עם מה ומה הולך לחנות יד שניה).

סתיו,

מלבד החמסינים שלו הוא פשוט מושלם.

לכל איש יש שם
נכתב ב14/9/2003 01:24

אולי מן הראוי להגיד כמה מילים על השם שבחרתי לעצמי:
 
הוא מגיע מטרילוגיה של פטרישיה מק'קיליפ, טרילוגיה המספרת את קורותיו של נסיך הד.
רדרל היא ה"עזר כנגדו" שבספר, היא לא אחת מהנסיכות הגיבורות שיושבות ומחכות במגדל לנסיך המיועד להן, היא לוקחת את גורלה בידיה ויוצאת למצוא את הנסיך האובד שלה, היא אמיצה, מפתיעה, עומדת בחבטות שנוחתות עליה, ובעיקר לומדת מחדש את עצמה ואת עולמה.
 


התמונה כאן היא מתוך הכריכה של אחת הגרסאות באנגלית של הספר השני בטרילוגיה, בספר זה היא הגיבורה הראשית, התמונה מציגה את אחד מהשיאים הדרמטיים שבספר, רגע בו רדרל מזהה את העוצמה שבה ומקריבה המון למען אהבתה.
 
מה עוד אפשר להגיד עליה? הנה מה שיש לגוגל לומר.

שמור   בטל