טיוטת מכתב למערכת העלון הקיבוצי
נכתב ב17/11/2003 16:38

לפני כשלוש שנים, לקראת חג-יובל-המשק, הורם אתר אינטרנט לקיבוץ, החומר נאסף על ידי כמה חברים ובני נעורים, ואת ההגהות, התיקונים, הסידור והעליה לאויר עשינו אנחנו, גזר ורדרל, כולל ברכה נרגשת לחג המשק, לא יודעת אם השאר קיבלו על זה שעות עבודה, אבל גזר לא (אני עוד לא הייתי מעומדת, אז אני לא נחשבת לצורך העניין).

בכל שנה, לקראת חג המשק, דאגנו לברכה הולמת, ולעדכונים, חלקם קטנים יותר וחלקם פחות.

כשהתקבלתי למועמדות היה ברור שייקח זמן עד שימצאו לי עבודה, בנתיים הציעו לי להקים אתר אינטרנט לקיבוץ, אחד ראוי לשמו, יש לציין למען אלו שלא יודעים שעבדתי כמתכנתת אינטרנט במשך שלוש שנים.

הסתערתי על המשימה במלוא המרץ, עברתי על כל אתרי הקיבוצים הקיימים ורשמתי לעצמי דברים מעניינים שיש בהם, הכנתי רשימה של כל הענפים, נותני השירות, הועדות וכדומה (בעזרתה של חמותי, שכן איש בקיבוץ לא הושיט יד), ישבתי וכתבתי לכל אחד ואחד מהאחראים מכתב ודאגתי שאלו יגיעו לתיבות הדואר, במקביל עברתי על שלל התמונות הדיגיטליות שהיו אצל המזכיר, כתבתי פניה שפורסמה בלוח המודעות ובעלון הקיבוצי וניסיתי לעורר עניין באתר המתחדש.

פנו אליי כמה אנשים, ישבתי עם חלקם על הדברים, קיבלתי כמה מסמכים, בקיצור - התחלתי לפעול.

אחד האנשים שאליהם פניתי במכתב בעקבות תפקידם הוא ר', אחראי מחשוב, אבל לא שמעתי ממנו (כמו מרבים אחרים, לצערי) שום תגובה.

גזר ואני השאלנו את המצלמה הדיגיטלית של הקיבוץ והלכנו לצלם תמונות של גינות שרצו להתפרסם בגלריה, וכן כמה מקומות כמו המרפאה.

בין שאר האנשים דיברתי גם עם ג', שכולם אמרו לי שהוא נפלא בגרפיקה, על מנת שיעשה את הצד היצירתי של האתר, סיכמנו שניפגש בשבוע הבא ושעוד נדבר.

אחרי כמה ימים צלצלתי שוב לג', ג' אמר לי כך "ר' אמר שאני לא עובד בשבילך, אלא אני אחראי על האתר", ג', יש לציין, היה אז ילדון לקראת גיוס, ללא שום הכשרה רצינית או נסיון באתרים, מלבד יכולת עיצוב טובה יותר מיתר אנשי הקיבוץ.

שיחה לר', ולמזכיר, הבהירה את העובדות הבאות:

לר' יש את הסיסמא לשרת, בלעדיו לא אוכל לעשות כלום באתר, וגם אם אעשה הוא תמיד יוכל למחוק.

המזכיר חושב שאני צריכה להיות אחראית, אבל ר' לא מקשיב לאף אחד, גם לא למזכיר.

ר' חושב שהוא אחראי על התוכן שיהיה באתר, זה שישבתי על מה שמצאתי באתרי קיבוצים אחרים עם המזכיר לא ממש מספק אותו.

ר' מעוניין שג' יהיה היחיד שיעלה דברים לאויר, הוא מוכן לעשות פגישה משולשת איתי ועם ג', הוא פשוט לא בטוח אם יהיה לו זמן לפגישה שכזו בעתיד הקרוב.

מיותר לספר שהאתר מעולם לא עלה, ג' עשה בו כמה שינויים קוסמטיים שאומנם נראים מעט יותר טוב אבל רמסו חומרים שהיו באתר קודם ולא ממש הוסיפו חומרים אחרים.

ג' התגייס בנתיים, האתר יישאר ככה עוד שנים רבות, עד היום אין לי מושג אם ר' או אביו של ג' היו מאחורי ההתנגדות לעבודתי, אני רק יודעת שבגלל תחושת קטנוניות של כמה אנשים ("שרדרל תיכנס לנו לתחום המחשבים? למה מי היא?") אין היום אתר לקיבוץ, שוב הוכחנו שאנחנו קיבוץ שטוב בויכוחים ולא בתוצאות.

********************************************************************

הערה לקוראיי:

ר' ואביו של ג' הם אנשים טכניים, ר' הוא הסיס.אדמין, ואני לא יודעת מה אבא של ג' בדיוק, אבל לאיש מהם אין תעודה בנושא המחשבים, או נסיון בתחומי אינטרנט (מלבד התקנת הרשת לבתים ולמפעל), לי יש, הרבה, כולל אתרים שכולכם הייתם בהם, או ראיתם פרסומות עליהם (לא, לא ברמה של מיס.תורית, ובכ"ז), לי יש גם תואר לגבות את היומרות שלי.

********************************************************************

תסביך קיבוצי קדום
נכתב ב6/11/2003 16:46

נולדתי בקיבוץ.

לא הייתי שם הרבה זמן, תשעה חודשים בתוך הרחם, ותשעה מחוצה.

את ילדותי העברתי בידיעה שהוריי בחרו לעזוב את הקיבוץ לפני שאחי נולד, שאני ה"שונה" שנולדה בקיבוץ (שלושת אחיי נולדו בעיר בה הוריי גרים עד היום), ותמיד תמיד ליוותה אותי תהיית ה-מה-היה-קורה-אילו-?.

כשב"פשוש" ילדה מהקיבוץ בו נולדתי חיפשה חברים להתכתבות מיהרתי לכתוב לה, כשההורים שלי נסעו למקום תמיד הצטרפתי עם ערגה בעיניים, היו לי חלומות-בהקיץ קבועים על חיי קיבוץ ובלעתי כל ספר שעסק בנושא, ותמיד-תמיד כעסתי על אמא, כי כבר כילדה היה לי ברור שהיא האחראית לניתוק אבא מחלומו על חיים שיתופיים, וניתוקי-שלי מחברה בה הייתי בטוחה שהייתי יכולה להיות מקובלת (חלומות בהקיץ של ילדה דחויה).

כשבגרתי קצת החלטתי להתגייס לצבא וללכת לנח"ל ולגור את חיי בקיבוץ, זה עדיין היה האידיאל התנועתי, אבל עם השנים האולפנה שכנעה אותי לא להתגייס, ומסלול הנח"ל התרוקן מתוכנו, בערך שנה אחרי שהפכתי 18 נסגרו הגרעינים לקיבוצים.

אז הלכתי לי לשירות לאומי, ואיפשהו על הדרך היתה לי אופציה לשרת בקיבוץ בו נולדתי, כמו ילדה מפגרת פספסתי אותה, רק כי הציעו לי תפקיד שונה ממה שהיה לי בראש (ושבדיעבד בכלל לא התאים לי), בחרתי לוותר על חלום ילדות, ועל הליכה עם שלוש חברות מהשבט (=שכבה) בעד תפקיד שחשבתי שרק אותו יתאים לי לעשות (ילדה קטנה וטיפשה הייתי אז, לא שזה השתנה בהרבה).

עם הבעל שלי התידדתי הרבה הרבה לפני שהחלנו לצאת, ידידות אינטרנטית שנמשכה לטלפונים וגם להגעה שלו ליום הסטודנט באוניברסיטה שלי (לא רק בשבילי, היינו קבוצה גדולה של מצ'וטטי אי.אר.סי באונ' והיינו מחוברים די טוב האחד לשני), חלק ממה שמשך אותי אליו, מעבר לחוש ההומור ולחיבור המיידי, היה עובדת היותו קיבוצניק.

שנתיים אח"כ מצאנו את עצמנו בקשר רומנטי שהלך והתחזק, ועוד כמעט שלוש שנים עם החלטה להינשא ושאלת מגורים.

בחרנו בקיבוץ.

הסיבות הרישמיות היו שלי אין עבודה, או לימודים, או דירה, או כל דבר שקושר אותי לאזור מסויים בארץ, בעוד שלו יש עבודה ולימודים ודירה פה, בקיבוץ.

אבל בתוך תוכי שמחתי מאוד מאוד לצ'אנס לחוות סופסוף את חיי הקיבוץ, שתמיד סקרנו אותי.

ועכשיו

כשברור לי שחיי הקיבוץ הזה אינם בשבילי

ועוד לא פסלתי את הרעיון הקיבוצי מכל וכל (למרות שאני קרובה לכך)

קשה לי להעמיד אולטימטום בפני הבעל

גם כי אני לא טיפוס של אולטימטומים

אבל בעיקר כי אני לא רוצה ילדים שיגדלו על פנטזיית "מה היה קורה אם אמא לא היתה מכריחה את אבא לעזוב את הקיבוץ", אני לא רוצה להרגיש שניתקתי בנאדם מהמקום בו הוא רואה בית, לא רוצה שיהיה אי פעם רגע בו הוא יטיח (או יחשוב, הוא לא הטיפוס המטיח) "בלעדייך עוד הייתי בקיבוץ, המקום בו אני באמת רוצה להיות".

(פוסט זה אינו מכיל פואנטה מסוג כלשהו, אבל כן איזשהו קמצוץ של הסבר למסובכות של חיי כרגע).