דילמה, בפעם המליון
נכתב ב20/4/2004 12:14

ושוב הציעו לי שתי אופציות בלתי אפשריות בעבודה.

האחת:

להמשיך בתוכנית כפי שהיתה לפני חודשיים (לפני שחדחתול נעלמה לחודשיים של תאונת עבודה) - לפנות לועדת כח אדם ולבקש לפרק את החבילה, נשמע אידיאלי אבל יש סיכוי נכבד שכח אדם ידחו את הסיפור בלך-ושוב (כמו שהם עושים בעצם מנובמבר) עד שהשנה תיגמר.

השניה:

לשבת כל הצוות + רכזת החינוך (זו שהציעה את האופציות) ולפתוח את נושא התפקידים בגן, אולי אם התפקיד שלי מעט ישתנה (יותר עבודה על הסדנא, פחות על הבית) כולנו נרגיש יותר טוב, במקרה הזה מדובר במין התחייבות לסגור את השנה (אמצע-סוף אוגוסט).

ההצעה באה בעקבות ההרגשה של הרכזת שהחופש הארוך והשהיה עם עצמי עשתה לי טוב, שמרגישים שוני בהתנהגות שלי, וכן הלאה.

לכאורה, למה לי להישאר, החלטה קלה.

אבל למעשה, אם נזכרים בהיסטוריה, כל פעם שהיתה לי דילמה כזו אמרתי "אני לא נשארת", ובסוף גם נשארתי וגם לא קיבלתי משהו שהיה עוזר לי לעשות את העבודה (למשל קורס למטפלות שפספסתי כי לא התחייבתי להישאר, ובסוף אני עדיין בגן עם פחות כלים), ואי אפשר לדעת אם הפעם באמת יוציאו אותי מכאן.

בסופו של יום, אני חושבת שאסכים לפתוח את נושא התפקידים ולהישאר, אני בטח אתחרט לא פעם, אבל יש יתרון לדעת מה קורה בארבעת החודשים הקרובים, יש יתרון להפסיק לריב בשביל כלום, יש יתרון בלהתרכז בקרבות אחרים (למשל לנסות לקבל אישור ללמוד תואר שני), ויש יתרון להגדרה מוצלחת יותר של התפקיד, שעדיין לא יהיה אידיאלי, אבל אחרי ששרדתי כ"כ הרבה זמן בתפקיד רע יותר, אולי עדיף להמשיך לשרוד אבל בתפקיד מתאים מעט יותר.

דילמות...

דרדסיבוכית (כי הבטחתי)
נכתב ב4/4/2004 16:20

וואו, מאיפה להתחיל?

מהעובדה שהילדה שורצת כינים ברמה כזו שרואים אותן מטיילות לה על השיער גם אם לא מחפשים?

מזה שאין יום בו היא לא בוכה ומתעצבנת בגלל שטות?

או אולי, פשוט, ממה שהיה ביום שישי לפני שבועיים?

עשינו עם הילדים יצירה ממש חביבה של משה בתיבה (מסובך להסביר איך באינטרנט, אז אני אוותר), הראינו להם דוגמא בדף קטן, ודרדסיבוכית היצירתית כבר בטח תכננה איפה היא ממקמת כל פרט ופרט.

אבל אז, אז הם הגיעו לשולחנות וגילו שהדפים שלהם יותר גדולים, וגם שונים מבחינת יחסי אורך-גובה (למשהו שהיה נראה לנו יותר נכון מבחינת היצירה), והיא? חרב עליה עולמה...

כל דבר קטן שהיא עשתה "לא יצא" לה (זו הדרך הכי אוטומטית שלה להשיג צומת לב, שומדבר לא יוצא לה בכל פעם שעושים סדנא, אנחנו מנסים להתעלם כדי שהיא תבין עם הזמן שתשומת לב חיובית מתוך הצלחה עדיפה על תשומת לב שלילית כתגובה לבכי), היא נתקעה פה, וטעתה שם, ומה לא.

ואז, כשרוב הילדים כבר גמרו ויצאו, ורק היא ודרדסינדרלה נשארו, דרדסינדרלה הצליחה להדק לעצמה את האצבע.

כואב, כואב אימים (היא גם עשתה את זה בגדול - היה צריך ממש לשלוף לה את הסיכה מהבשר), אבל מה? מקבלים הרבה תשומת לב (הרגעה, חיבוקים, שליפה, קערית עם מים קרים, בדיקה כל דקה, תה ופינוקים).

אחרי כחמש דקות גם דרדסיבוכית הידקה לעצמה בטעות את האצבע (בצורה הרבה פחות חמורה).

אולי אני טועה, אבל אני לא מאמינה שחמש דקות אחרי שהיא שמעה הטפה שלמה לילדה אחרת על כמה זה מסוכן זה קרה לה באמת בטעות, אני די משוכנעת שזה היה ניסיון ברור להשגת תשומת לב, גם בדרך של פציעה עצמית.

והשגת תשומת לב בדרך של פציעה עצמית, כשאת רק בת שש, היא אחד הדברים היותר מזעזעים שעולים על דעתי, עד כמה זה גרוע, היומיום המשפחתי שלה, כדי שהיא תיאלץ לפצוע את עצמה בגן בשביל לקבל חיבוק???