פרוייקט הרגשות, והיום במיוחד לראש השנה - ציפיה
נכתב ב26/9/2003 12:07

פרוייקט הרגשות, הרגש הקודם - אהבה
 
ציפיה הוא רגש שאינו חיובי ואינו שלילי, הכל תלוי במה שעושים ממנו, אפשר להעביר את כל החיים בציפיה למשהו, ובכך לפספס הזדמנויות למימוש, אפשר לפעול כדי לממש את ציפיותינו, אפשר להתמכר להמתנה הזו, לציפיה, כמו מהמרים שמתמכרים לתוצאות הטלת הקוביה.
 
וה-חג של הציפיה הוא ראש השנה,  בו אנו שוטחים בפני כל את ציפיותינו מהשנה החדשה.
 
ואני?
מצפה להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
מצפה למונה הכניסות שיגדל.
מצפה לתגובות על הפוסטים.
מצפה לפרחים כל חג ואירוע מהבעל.
מצפה לכסף, שלעולם לא מגיע ממנו מספיק.
מצפה לבריאות, בלי הרבה סיכוי.
מצפה לשמחה, לשלווה, לאושר.
והכי הכי... לחופש!
 
ציפיה נעימה שתהיה לכולם, ושנה טובה טובה, ומתוקה מתוקה, כמו תפוח בדבש!שמור   בטל

פרוייקט הרגשות, והפעם רגש חיובי לאיזון - אהבה
נכתב ב24/9/2003 16:49

פרוייקט הרגשות, הרגש של אתמול - תסכול.
 
כמו שאמרה תמרי, צריך לעשות גם רשימות של הדברים הטובים בחיים, ולכן הרגש היומי הוא חיובי, אהבה.

האהבה היא אחת הרגשות החזקים ביותר, היא מסובבת את העולם, מניעה את גלגלי הספרות והמוזיקה, הסיבה לחצי מהפעולות שלנו ולשלושת רבעי ממצבי הרוח שלנו, אפילו אבן שושן מגדיר "אהבה - רגש עמוק של משיכה לאדם או לדבר", ואני אומרת - אהבה היא רק אחד מתוך מגוון הרגשות האפשריים, היא לא משתלטת על שאר הרגשות, הרי אפשר להיות מאוהבים ומדוכאים, מאוהבים ומתוסכלים, מאוהבים ומאושרים, אהבה היא רק עוד רגש שאנחנו חווים.

שלא תבינו לא נכון, גם אני לא הייתי מרוצה כשלא היתה לי אהבה, גם אני הייתי מאושרת כשמצאתי את החצי השני שלי, גם אני מצפה ממנו לחיבוק ונשיקה ו"גם אני אוהב אותך" כל יום מחדש, ועדיין, ההתמכרות הבלתי פוסקת שלנו לאהבה היא מוגזמת, ונובעת אולי מאיזו אשליה הוליוודית מתקתקה, הרי גם אחרי שמצאת את האחד שלך עדיין יש ימים רעים וטובים, גם ביניכם, וגם בתחומים אחרים, והאהבה עצמה היא לא המתכון לעתיד מושלם, למרות כל ה"והם חיו להם באושר עד עצם היום הזה".

אבל די לקטר ולקשקש, הגיע הזמן לחשוף את הצד הרגיש שלי ולספר מעט על האהבות הגדולות שלי, אלו שאפשר לראות בבר משמאל:

1. בעלי - קיפוד אמרה את זה טוב ממני, ובכ"ז אני אנסה - האיש הזה מכניס אור גדול לחיי, שמחה וביטחון שלא חשבתי שמישהו עוד יכול לתת לי, הגעתי אליו אחרי כמה מערכות יחסים שלא ממש עשו לי טוב, למרות שבזמנו חשבתי שאוטוטו הכל יסתדר, והוא הצליח לרפא את כל הפצעים.
היו לנו רגעים כאלה וכאלה, לכל זוג יש, אבל הידיעה שהוא יהיה שם איתי במיטה בסופו של היום שווה את כל הזהב שבעולם.

2. האחיינים שלי  - מדהים איך אתה מסוגל להתאהב ביצור זעיר, שאתה אפילו לא מכיר, מהשניה שהוא נולד, אני מניחה שבהורות מרגישים את זה פי כמה וכמה, אבל בנתיים הם כל מה שיש לי, ותודה לאחי וגיסתי שהביאוני עד הלום.

3. המשפחה המטורפת - כתבתי עליהם, סיפרתי עליהם, הראתי אותם במלוא כיעורם, אבל בסופו של דבר אני אוהבת אותם, איך אפשר שלא לאהוב את המשפחה שלך, ולא משנה כמה סיבות יש לך???

4. החתולים שלי - אומצו בספטמבר 2001, מצער בעלי חיים, ביחד, למרות שלא היה להם שום קשר האחד לשני בבית המחסה, הם היו אז בני כארבעה חודשים, ומאז הם איתי.
בהתחלה הם גדלו בבית, וכשעברתי לקיבוץ הם למדו לחיות גם בחוץ, הם מאושרים מאוד ככה, יוצאים ונכנסים, צדים ומואכלים.
אבל זה באמת מיותר, אוהבי החתול יזדהו איתי ישר, ושונאיו לא ישוכנעו, עדיף לתת להם לדבר בעד עצמם (הצילום: הבעל, הסריקה: אני, בסורק גרוע).

פונטו, בעל היופי


קליאו, בעלת האופי


5. חגים - נו, אני מהמופרעות הבודדות שהחגים עושים לה משהו, קורה, לכל אחד יש את השריטה שלו.

6. ים - לשבת על החוף, להתבונן בגלים, להריח את המלח, לטעום אותו על קצה הלשון, לשמוע את הרוח השורקת והקצף המתפזר לכל עבר, אין דבר יותר מרגיע מלשבת חצי שעה בשקט מול הים.

יודעים מה? נהיה לי חשק, בקרוב שני פוסטים, אחד לכל חתול.
 
*************************************************************************************
 
והנה עוד תוספת - הזכירו במקום אחר את הגשם, אוי, כמה שאני אוהבת את הגשם, שיירד כבר, וירטיב אותי.שמור   בטל