של זוש
זה לא היה מבצע קל, לחשוב מה להכניס, לחשוב מה מכעיס אותי, להתמודד עם הכעסים, לפעמים לא כ"כ אכפת לי שאין לי כסף ללכת לטיפול, הרי ברשת במוקדם או במאוחר אתמודד עם כל הבעיות שלי, בפרוייקטים או סתם במהלך השיטוטים.
אני כועסת על המצב, אבל לא נראה לי שהאחראים עליו ייכנסו לתיבת הדואר.
אני כועסת על עצמי (למה נעלמתי לפ' כשהיא היתה צריכה אותי? למה בכלל אני נוטה להיעלם? למה לוקח לי שנה להחזיר לאנשים ספר שהשאלתי וסיימתי מזמן?), אבל רעיון השריפה לא מצא חן בעיניי ;-).
אני כועסת על הבעל, שמעביר קופסאות מלאות חפצים כבר שלוש דירות בלי לפתוח, הקופסאות הללו ממלאות לנו את המתחת של הספות והמיטה, את המחסן ואת הנשמה, אבל הוא מתעכב ולא פורק אותן, אלוהים יודע מה יש בפנים ולמה סחבתי אותן בכלל המדירה הקודמת לפה, אבל איכשהו לא נראה לי שיש לנו מספיק כסף לשלוח אחת מהן בדואר.
חשבתי לשלוח ספר שא' נתנה לי מתנה, מסתבר שאי אפשר להיות חברים של א' ולהעביר ביקורת על חבר אחר שלה, במקרה שכן עושים את השניים צפויה לך מסכת ארוכה של תקיפות פומביות, האשמות שווא, עיוות מצבים ושקרים, אבל כשבחנתי את המצב גיליתי שהמשקעים מזמן נעלמו, א' היא עניין לעבר הרחוק, קבורה ולא מעניינת, בוודאי שכבר הפסיקה להכעיס.
חשבתי על הבעל של ר', שבאמת מרגיז ומכעיס אותי כל פעם מחדש, אבל לא מצאתי שומדבר סימלי לשלוח, חבל.
מצאתי בסוף, לא לדאוג, לא אספר לכם מה, ממילא זוש תצלם (פריט אחד במטושטש, השני לא), אבל רציתי לומר לה תודה, על היכולת להתמודד עם כעסיי, לבחון אותם, להסיק מהם מסקנות, ולהתגבר (בתקווה) עליהם, תודה על ההזדמנות הנפלאה שהיא יצרה לכולנו, אז הנה, זוש:
תודה