פרישה
נכתב ב23/12/2005 12:38

לא, אני לא פורשת מהבלוג, רק מהלימודים.

כלומר אני עוד לא פורשת, ולא מהכל, אבל בזמן האחרון אני נוטה להחליט על פרישה ביותר מידי קורסים, ואני תוהה אם זו תבוסתנות כללית, הכרה בשגיאה, עצלות או מה.

הראשון היה הקורס במדרשה, האמת היא שהוא משעמם, ושבאותה הזמן יש אחת לכמה שבועות מפגשי חובה במחלקה שלי ושפספסתי כ"כ הרבה פעמים ממנו שממילא נראה לי שהיו "מפרישים" אותי, היה פה הגיון ובסמסטר ב' אצטרף במקומו לקורס סמיסטריאלי במדרשה שנשמע הרבה יותר מעניין ובשנה הבאה אעשה עוד קורס סמסטריאלי במדרשה והכל יהיה בסדר.

הפרישה השניה שמסתובבת לי במוח גדולה הרבה יותר - תעודה ההוראה שלי במלואה.

הקורסים מעצבנים אותי ופחות ופחות ברור לי למה לי בכלל לעשות את זה, הרי מורה לא תכננתי להיות, הלכתי לעשות את התעודה כדי שתהיה לי האופציה אם וכאשר, וגם כדי שהקיבוץ וההורים שלי יפסיקו להציק בשאלת "מה תעשי עם תואר שני בספרות?", תעודת הוראה היתה תשובה נפלאה (שגם גרמה איכשהו לכולם לשכוח מהעובדה שמספיק תואר ראשון ותעודת הוראה כדי ללמד), אבל מי שמשלם את התעודה זו אני - גם כספית (את החלק הזה לא העבירו בקיבוץ והוא על חשבוני), גם בהשקעה (וחלק מהקורסים שם ממש משעממים או ממש דורשים השקעה) וגם מבחינת הזמן (כי כל ההשקעה שאני משקיעה בתעודת ההוראה באה על חשבון התיזה שלי שלא התקדמה בכלל כבר כחצי שנה ועקרונית הייתי אמורה להגיש הצעת מחקר בסוף הסמסטר הזה, עכשיו אני צריכה להתחנן להארכה כשבעצם עוד בקושי התחלתי לעבוד, או לחשוב על שינוי לתואר שני ללא מחקר, מה שקורץ בטווח הקצר אבל אני יודעת שבטווח הארוך אני אתחרט עליו, אני באמת רוצה לחקור את הנושא).

אם אכן אפרוש מתעודת ההוראה אז בסמסטר הבא אולי אוכל לדחוס את הקורס באנגלית שאני צריכה לעשות (לא בטוח) ובכך לסיים השנה את החובה הלימודית (כי עם התיזה בטוח לא אסיים השנה), לא יתווסף לי בסמסטר הבא עוד יום בכלל המערכת תיראה דלילה ואפילו כמעט ריקה.

מה שכן, מרוב שהמערכת תהיה ריקה אני עלולה לחפף הרבה כי די מבאס להגיע באחד הימים בשביל קורס בודד, ומצד שלישי אם מגיעים בשביל קורס אחד יש המון זמן לשבת בספריה על המחקר, לא?

דילמות, דילמות.

(ובתוך כל זה לא אמרתי למה כן להמשיך עם תעודת ההוראה - ראשית כי יש לי נטיה להיסחפות ואם אתחיל לפרוש מדברים בקצב כזה בסוף אפרוש גם מהתואר השני, שנית כי בכל זאת יכול להיות שיום אחד אעדיף להיות מורה מלהיות מובטלת ובשביל זה תעודת הוראה אמורה להועיל, שלישית כי המערכת שלי תהיה מגוחכת עד גרועה אם אוציא את רוב הקורסים שלי, ואני אצטרך גם להחזיר להורים שלי את הכסף שהם נתנו לי עבור חלק מהתשלום, ואין לי מאיפה לתת להם, והכי חשוב - אני חוששת שאני סתם מתעצלת ורוצה לפרוש כדי שיהיה לי יותר קל, לא מסיבות רציניות, ובסופו של יום אתחרט מאוד על הפרישה הזו)

תינוק
נכתב ב20/12/2005 12:49

היום בערב יש במשפחה של אבא שלי פדיון הבן, לתינוק מתוק שקראו לו יונתן.

יהיה כיף לראות את כל המשפוחה, במיוחד בהתחשב בעובדה שלא היינו בברית (הוציאו לי תפרים באותו היום ובאותן שעות).

סתם, זה גרם לי לחשוב על שמות, יונתן זה שם נחמד אבל השיר "יונתן הקטן" יעצבן אותו כמה שנים טובות (אני רואה את זה קורה בגן), ויש שמות אחרים שהם יפים אבל יהוו התעללות עד גיל מסויים של הילד (למשל אבישג או אביגיל), שלא לדבר על הקושי שיהיה לבנות האלה בגן ללמוד לכתוב את השם שלהן (חתיכת אורך, שלא לדבר על אותיות קשות כמו א, ל וג).

פעם שרתה אותנו מלצרית בשם צפורן ובהתחלה אני מאוד התלהבתי מהשם, אבל ככל שאני יותר בבתי הילדים יותר ברור לי שאני לא אתן לבת שלי שם שכזה, ליותר מידי אנשים זה לא יזכיר את הפרח אלא את קצה האצבע.

יש גם שמות כמו אורי שיש בערך ארבע דרכים לומר את השם, וזה מאוד מבלבל (בקיבוץ יש שניים כאלה שלקח לי שנתיים להבין ולזכור איך הוגים את השם של כל אחד מהם ולהתאים לפרצוף), ויש גם שמות כ"כ קרובים שהם מבלבלים, למשל תעצרו איזו נירית ותשאלו אותה כמה פעמים קראו לה אירית או עירית וכמה פעמים קלטו מייד שהיא נירית.

סתם, הדברים שמעסיקים את המוח שלי בימים שכאלה, יותר מידי ימים בסידור ונקיון הבית, אני מניחה...