סליחה מראש על ההפשטה.
שיחת יחיד.
בא לידי שימוש בעיקר בדרמה (=הצגות) אבל גם בשירה לירית (למשל שירת דבורה) ובאפוסים.
דרך לגלות לקורא את מה שמתרחש בנפשו של הגיבור ושאר דברים שאינם נחשפים באמצעות העלילה עצמה.
ישנם רומנים שהם כל כולם מונולוג של הגיבור ("כל החיים לפניו", אם לציין אחד).
רומנים המסופרים בגוף ראשון מכילים לרוב הרבה מונולוגים.
יש מונולוגים שיש להם נמען (דמות אחרת, למשל) ויש שלא.
ישנם המחלקים את המונולוגים לחמישה סוגים:
1. מונולוג טכני (מילוי מקום).
2. מונולוג אפי (מספר משהו שקרה מחוץ לבמה וחשוב למתרחש עליה).
3. מונולוג לירי (דמות החושפת מצפונות ליבה).
4. מונולוג רפלקסיבי (מחשבות על מצבים).
5. מונולוג מתהפך (דו שיח עצמי).
בנוסף ישנם המונולוג הדראמטי (פואמה בה יש אפיזודה אחת ודמות מדברת אחת), מונולוג מושמע (דיבור כביכול אל שומע), מונולוג פנימי (הרהורים פנימיים של הגיבור) ומונולוג תיאטאוני (מונודרמה).
ואני?
לי נמאס כבר לשאת מונולוגים, בא לי איזה דיאלוג עסיסי ופורה.