בר קבועים
הוסף לקבועים  
« הדוסים של ישרא » ±
« קיבוץ איסט קריג! » ±

אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה. הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
מנוי: הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח

לפנות בוקר
נכתב ב31/3/2005 18:03

מאז אוקטובר אני מכינה את שולחן הבוקר לילדי בית הספר.

בשולחן הזה הם מכינים לעצמם כריכים לבית הספר וגם ארוחות בוקר.

יש שתי הסעות, אחת לתיכוניסטים ואחת לצעירים יותר.

כל יום יש בשולחן לחם, מרגרינה, גבינה, קוטג', ירקות חתוכים, גבנ"צ, פסטרמות, ממרחים מתוקים (ריבות, דבש, חלבה, שוקולד וחמאת בוטנים), ממרח צמחי, טונה, פירות ושתיה חמה.

בנוסף בימים ראשון ושלישי יש קורנפלקס, בשני וחמישי אחת מעובדות המטבח מכינה להם חביתה / דייסה / ביצה קשה, ברביעי אני מכינה להם סלט ובשישי שהוא יום קצר אין משהו שונה.

בכל יום ההסעה הראשונה יוצאת ב7:00, מלבד יום שישי, בשישי הגדולים לא לומדים.

בכל יום ההסעה השניה יוצאת ב8:00, כולל שישי.

מאז אוקטובר אני קמה כל בוקר ב5:35, בימי שישי ב6:35 ורק בשבת אני יכולה לקום בבוקר, ולא לפנות בוקר.

 

וזהו, נגמר, מיום ראשון יש פה הפרטת אוכל, וגם שולחן ארוחת הבוקר מסתיים.

 

אז מצד אחד אני אתגעגע לילדים האלו, כיף לי איתם יותר מאשר עם ילדי הגיל הרך, אבל מצד שני השעות האלו עודפות לי בסידור העבודה, הם נרשמות במקום ימי הלימודים שמגיעים לי, ונכון לעכשיו הן רק מעייפות אותי ולא נותנות לי שום דבר, כך שאשמח להתחיל סוף סוף את הבקרים באיזי, בעיקר בימים שאני נוסעת לאוניברסיטה.

 

אז מחר, יום אחרון, לכבודו ארגנו לי שעון קיץ, כך שאקום לכאורה ב6:35 אבל בעצם ב5:35, אם זו לא היתה הפעם האחרונה בטח הייתי חוטפת חררה.

 

ביי ביי ארוחות בוקר משמינות, ברוכה הבאה יקיצה טבעית.

 

הללויה!

שייך לקטגוריות העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו

נכתבו 0 תגובות    רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
0 קישורים לכאן     לינק לכאן

חוב של חציר לסוס
נכתב ב26/3/2005 20:09

הגאון על פי קאנט

קאנט כותב על הגאון, אפיוניו והדרך לזהות אותו בספרו "ביקורת כח השיפוט":

על פי קאנט הגאון הוא יציר כפיו של הטבע והוא הדרך היחידה בה מתקבלים כללים באומנויות היפות הגאון ביצירותיו קובע את הכללים לאסכולה הבאה אחריו ומחקה אותו.

על פי קאנט יצירותיו של הגאון חייבות להיות בעלות המאפיינים הבאים:

  1. מקוריות.

  2. סוללות דרך חדשה בה ילכו היוצרים האחרים.

  3. לא ניתנות להסבר ולפירוש, אפילו לא על ידי הגאון עצמו.

  4. המסקנה הנובעת היא שיצירות הגאון נובעות מהטבע ויוצרות בעצמן כללים לאומנות (אבל לא למדע).

על הגאון עצמו אומר קאנט כי:

  1. הוא פועל בתחום האומנות ולא בתחום המדעים.

  2. פועלים אצלו יחדיו הכוח המדמה והשכל, כאשר הכוח המדמה חופשי, אפיון זה מקביל לאפיון המקוריות של יצירתו.

  3. מאותו איחוד וחופשיות האידיאות מתגלמות ביצירתו ויוצרות חוקים חדשים לאומנות, אפיון זה מקביל לאפיון סלילת הדרך ויצירת האסכולה.

  4. הגאון לא יכול ליצור רק על ידי ציות לכללים שכבר קיימים אלא יוצר מתוך תוכו, אפיון זה מקביל לאפיון חוסר היכולת להסביר את מעיין יצירתו.

מקוריות:

"הגאוניות היא הניגוד הגמור לרוח החיקוי", "מידת מה של העזה בביטוי, מידת מה של סטייה מן הכלל המקובל הולמת את הגאון"

לא ניתן ללמוד איך לכתוב שיר המעורר התפעלות בלב קוראיו, ולא ניתן לחקות זאת, ולפיכך קל לומר שלא ייתכן שאדם שכותב דברים מתוך העתקה וחקיינות יהיה גאון, שכן בהעתקה וחיקוי אין כל השראה מצד הטבע, שהוא היוצר של הגאונות.

הגאון צריך ללכת בדרך אחרת מאלו שקדמו לו, הוא צריך לא רק לכתוב את מילותיו שלו אלא לעשות זאת באופן שונה מהיוצרים שקדמו לו.

 

אסכולה מחקה

"הדוגמא שלו יוצרת לגבי מוחות טובים אחרים אסכולה, כלומר הוראה מיתודית לפי כללים"

הגאונות היא דרכו של הטבע לתת כללים לאומנות היפה, והגאון ביצירותיו מעניק את הכללים הללו, ברור שאם לא קמה ליוצר אסכולה ההולכת אחריו הוא למעשה לא העניק לעולם האומנות שום כללים חדשים ולא יצר שביל חדש שעליו ילכו האומנים הבאים, כלומר הוא לא מילא את התפקיד שהטבע מטיל על הגאון ומכאן ברור שאין הוא גאון.

למעשה האידאות של האומן הגאון מעוררות אידאות דומות אצל היוצרים ההולכים אחריו, וכך באמצעות האומנות היפה שכבר נוצרה מועברים כללי האומנות מדור לדור.

 

ללא פירוש

"המחולל של מוצר תודות לגאוניותו אינו יודע בעצמו כיצד נמצאו בו האידיאות לכך", "נמצא שהגאוניות היא בעצם אותו מצב מאושר ששום מדע אינו עשוי להורותו ושום שקידה אינה עשויה ללמוד אותו המאפשר למצוא אידאות למושג נתון ומן הצד האחר להעלות לאידאות אלו ביטוי"

מכיוון שבעצם יצירתו מביא הגאון כללים חדשים לאומנות, אין ביכולתו להסביר בעזרת כלל זה או אחר איך הוא יצר את יצירותיו, הגאון אינו יכול לשחזר את הצלחתו, לתכנן איך יכתוב או להסביר לאחרים איך ליצור כמוהו, כל כולו כלי דרכו הטבע והאידיאות מעניקות לנו כללי אומנות יפה ואין באפשרותו לתת הסברים ליכולותיו.

 

ומכאן המסקנה

"ידי הטבע עצמו הן שמנחילות אותה לכל אמן-גאון"

שייך לקטגוריות סטודנטית דשא

נכתבו 6 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לרדרל רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
1 קישורים לכאן     לינק לכאן


 << מרץ 2005 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    


   הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  

החודש הקודם (2/2005)  החודש הבא (4/2005)  

הוסף מסר

פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה  גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית  
רשימת פוסטים בקטגוריה