אחותי הגדולה
נכתב ב27/4/2006 20:37

ותיקי הבלוג יודעים שלא רק שאני בכורה, אלא שיש לי רק אחים ולא אחיות, ועם זאת יש לי חברה אחת שראויה בהחלט לתואר "אחותי הגדולה", היא גדולה ממני בכמה שנים אבל כשהכרנו היינו בשני מקומות שונים בחיים - אני הייתי צעירה ופעורה, חסרת כל ביטחון עצמי, לא סגורה על עצמי במאום, בתחילת צעדי העצמאות שלי, והיא היתה... אני לא יודעת מה היא היתה בעיניה אבל בעיני היא היתה התגלמות הפמיניסטיות, הביטחון, העצמאות, האמונה בעצמה ומה לא.

בזכותה התמודדתי עם הוריי והצבתי בפניהם את גזר כעובדה, בזכותה יצרתי זוגיות חיובית (בשעה שהיא כלל לא התנסתה בזוגיות), בזכותה (ובזכות גזר) הלכתי לטיפול, בזכותה... ובזכותה... לא הייתי מי שאני היום, בלעדיה. לא הייתי כ"כ נחושה בדעתי בהרבה נושאים, כ"כ מיומנת באחרים, לא היו לי חצי מהדיעות שיש לי - ולא שאימצתי את אלו שלה אלא שבזכותה התחלתי לחפש תשובות, להקשות, לברר מה נכון לי.

היא היתה איתי ביום החתונה שלי כל היום, ואח"כ קצת ניתק הקשר, דווקא ניסיתי אבל היתה איזו התרחקות.

בקיצור, אני חייבת לבחורה הזו המון, היא לימדה אותי המון בכלל ועל עצמי בפרט, היא אחראית בלא מודע למשבר האמונה הכי גדול שלי ולמה לא, ואם מישהי היתה אי פעם אחותי הגדולה זו רק היא.

אז מחר היא חוגגת בריתה, ואין לי מושג איך להביע את כל רגשות התודה וההוקרה שלי, בנתיים אני רק אשלח אתכם אליה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=184982

בני תמותה
נכתב ב26/4/2006 19:41

שייקספייר, סונטה 12:

When I do count the clock that tells the time,
And see the brave day sunk in hideous night;
When I behold the violet past prime,
And sable curls, all silvered o'er with white;
When lofty trees I see barren of leaves,
Which erst from heat did canopy the herd,
And summer's green all girded up in sheaves,
Borne on the bier with white and bristly beard,
Then of thy beauty do I question make,
That thou among the wastes of time must go,
Since sweets and beauties do themselves forsake
And die as fast as they see others grow;
And nothing 'gainst Time's scythe can make defence
Save breed, to brave him when he takes thee hence.

כשתקתוק שעון מכה באוזן

ולעיני יום עז נופל אל ליל,

כשתלתלי עורב כסופים מלובן

אני רואה, רואה סיגל קמל;

כשעומדים עריה האילנות

אשר שמשו כשמשיות לצאן,

וירק קיצים אלום באלומות

מוטל על אלונקה, זקור-זקן;

או-אז אני מקשה על יופיך,

כי זמן ימחה אותך עם הנמחים;

הן היפים כולם נוטשים עצמם,

מתים ואחרים תחתם צומחים.

          ואין מגן מפני קציר זמן אכזר

          זולת בנים, לקרוא עליו תיגר.

                             (תרגום: שמעון זנדבנק)