ימים די שקטים עוברים אחרי המפץ הגדול. היום בבוקר התעוררנו לבוקר לבן, העיר כוסתה בשמיכת שלג לבן ובוהק ואני קפצתי מהמיטה ורצתי החוצה לדלג בשלג בעוד ע' נוהם ורוטן במיטה על כמה הוא שונא שלג ושזה מזכיר לו את הטירונות.

ביום שישי יצאנו לאכול ארוחת ערב עם חלק מחבורת הדיוות. אף פעם לא ממש סיפרתי לכם עליהם.

יש את השחקן שעוד לא ממש התחיל לשחק על במות אלה רק בחיים, אני קוראת לו גק כי הוא כל כך גק מוויל וגרייס. גק מסוגל להגיד לך באמצע שיחה "אני כל כך יפה, כמו תפרחת" או "השיער שלי לא מהממם היום?" כשאתה מספר לו על רצח בברונקס. גיי חצי בארון וחבר טוב.

הקמצן, מצחיק מאוד, גיי שגר עם בן זוג נשא איידס (כתבתי על זה) הבעיה איתו היא שאף פעם אין לו כסף והוא תמיד משאיר פחות בחשבון למרות שהוא מרוויח מאוד יפה וכך גם בן הזוג שלו, הוא נוסע על אוטו חדש, יקר, וקונה עכשיו סלון חדש ולא מתבייש לבקש שיחתמו לו על הלוואה או ילוו לו כסף כל פעם.

היפנית, היא מנהלת בכירה בחברת איפור גדולה. בחורה מאוד מאוד רזה ומאוד יפה ומאוד רווקה. שילוב של אבא גרמני ואמא יפנית, שילוב מוצלח. לובשת בעיקר מעצבים.

האמא המרוקאית, ישראלית מרוקאית שמאכילה את כולם כל הזמן, בעלת לב ונשמה בגודל של ניו ג'רסי.

הניספחים מידי פעם הם : החלקה יפנית, פלוץ שחושב שהוא דוגמן ועושה החלקה יפנית בשיער וטוען שזה טיבעי (ממש), השחקנית שהיא מאוד מאוד מוכשרת וכבר שיחקה בכמה סרטים והצגה אחת, השחקן מברודווי, שהופיע על במות ברודווי ונפצע אז הוא בהשבתה ועושה ביזנס בינתיים, הדוגמן שהופיע המון באירופה בקמפיינים נחשבים אבל זיין את החבר של גק ועכשיו הוא מוקצה, חתולת הרחוב בחורה יפה דו מינית קשוחה שמהווה מגנט ללוזרים שמנצלים אותה כי יש לה לב זהב והעכביש שחקן מוכשר בטירוף זמר מדהים עם בעיית סמים קשה שאנחנו מחזיקים לו אצבעות באודישנים הקרובים, לשבת איתו בחג זה מצריך חיתול כי הוא מצחיק שמשתינים במכנסיים.

יום שישי הזה ישבנו עם גק, היפנית המרוקאית, הקמצן ועוד אורחת היה ממש טעים ומצחיק עד שהמלצר הביא לנו את החשבון והפליץ עלינו. בחיים שלי לא הרחתי ריח כל כך מצחין. כולם היו בהלם ואז התפוצצו מצחוק. הריח לא עבר, ברחנו.

אתמול לקחתי א ע' למסעדה בהרלם

Amy Ruth’s Home Style Southern Cuisine

113 w. 116^th st  bet Lex ave &Adam Clayton Powell Blv

היינו הלבנים היחידים במסעדה אבל היה שווה כל פחד. מסעדה אמריקאית דרומית אמיתית. לחם תירס, עוף מטוגן בציפוי פריך מפולפל ודבש מהכוורת הפרטית של בעל המסעדה, גרגירי תירס בגבינה, פירה ברוטב עוף, ע' אכל וופל אמריקאי בקינמון מייפל טהור ובננה. תאווה.

היום עשיתי חמין, כמו של אמא.

 הוא מחזמר מצליח שרץ בברודווי. מידי פעם יש אודישן פתוח לשחקנים שלא שייכים לאיגוד. זה Rent

אומר שכל שחקן בעיר מוזמן לאודישן.

בבוקר ניו יורקי חורפי, התאספו להם 1,200 שחקנים או אנשים עם חלום, בפתח אולם גדול בו התקיים האודישן. אחד אחד נכנסו מי שישנו מ 4:00 בבוקר בחוץ, להלן הראשונים בתור. השעות עברו בקצב איטי להחריד והקצב של האנשים שנכנסו לאודישן לא נעשה מהיר יותר. המתח עמד באויר,  הסיגריות בקופסאות נעלמו, האגו של הכוכבים בפוטנציה איים לפוצץ את האוירה. כל אחד התאמן על השורה שלו, נרגע עם תרגילי היוגה שלו או חימם את מיתרי הקול שלו. כאוס מוחלט. 

בערך בשעה 15:00 הודיעה איזה פקאצה עם מבטא בריטי ותילבשת של ליצן (מכנסיים וורודים נפוחים חולצה אדומה צמודה) שהמלהקים החליטו לקבל לאודישן אנשים עד מספר 650, כל השאר הביתה. ואוו....איזו דרמה.

היה שם חבר שהצליחו להכניס לרשימה (הוא היה מספר 945). כל הנותרים התבקשו להסתדר בשורה. אחד אחד צילמו אותם והכניסו את התמונות למלהקים. כעבור חצי שעה יצאה הליצנית עם התוצאות, שמות נקראו בסדר אקראי. מי שהיא קראה את שמו יכנס לעשות אודישן, מי שלא נאמר שמו פשוט הפרצוף שלו הוא לא טייפ קאסט.

החבר טוב הלב שהכניס חבר אחר לתור נפל מהרשימה. החבר שהוכנס עלה לאודישן.

מחזיקים אצבעות.......

ארוחת Thanks giving    היתה מעולה, הודו מזוגג בקרמל נימוך בפה, עם רוטב קרנברי. לידו מונח לו

פירה של בטטות מטובל בקינמון ופילפל שחור, המנה מלווה במרלו ישן עם טעמים של שוקולד וטחב

(ככה מגדירים יין) ולקינוח גלידת השוקולד הלבן שקדים המפורסמת של בלתזר. היה מעולה. הלכנו רק

אני וע'.

במהלך הארוחה דברנו על מה שעובר עלינו עם החבר המאיים. הוא שלח לנו אי מייל בו הוא מפרט מה

 יש לו נגדינו, הרוב שטויות חוץ מדבר אחד שהוא יכול להזיק. מאז האי מייל הזה הוא נעלם, עשה לנו

בלוק במסנגר לא עונה לטלפונים. תלה איום באויר ונעלם ועכשיו אין לנו מושג מה הוא יעשה. זה לא

פשוט לחיות מתחת לצל הזה. (אנחנו חוקיים פה אל דאגה) לי מאוד קשה עם זה. דברנו על זה בארוחה

וע' התחיל להפתח ולספר לי איך בשנה האחרונה החבר כל פעם אמר לו שהוא לא אוהב אותי והוא לא

מבין איך ע' נשאר איתי. באחת ההזדמנויות הוא לקח אותו לשיחה ואמר לו שאני בחורה קרה

עם אופי קשה מידי והוא בחיים לא היה מסתדר איתי. הוא הציע לו לעזוב איתי ולהיות עם משהי יותר

"קלה". Fuck him.

במיוחד שבאחת הפעמים שהינו לבד בדירה שלי הוא ניסה להשכיב אותי ואני בחרתי לא לספר לע'

(עכשיו הוא יודע).

כל המצב הזה קשה לי. מצד אחד אני מוקפת בחברים ואתמול יצאנו 7 אנשים מקסימים לארוחת שישי

בטופו ואחר כך יצאנו לטאו יחד עם החבר מהארץ, הרחובות מאירים ומקושטים  ואווירת החג וצלליו

 בכל מקום אבל אני לא יכולה להנות, נחת עלי דיכאון. אפילו התיק פדינגון של קלואי  שבדרך אלי ברגעים

 אלו לא מצליח להעלות חיוך על הפנים שלי. אני יודעת שהוא יממש את האיום, אני מרגישה שזה מגיע. הוא

יודע שהוא יפגע מזה גם, והרבה אבל הוא שור שרואה סדין אדום, מתאבד אידיוט.

סוף השבוע הזה מוקדש אצל האמריקאים לקניות. מה שהחנויות עושות זה להוציא את כל הזבל של השנה

ולמכור אותו ב  40%פחות.  בגלל זה הם קוראים לו יום שיש השחור. הרחובות מפוצצים באנשים, רואים

ברחובות המון שקיות ומאחוריהן אנשים.בדרך כלל ללכת לאיבוד בהמון עוזר למצב הרוח שלי. אפילו השרשרת

עם מספר המזל שקניתי (7), שכולם מסתובבים איתה עכשיו, לא עזר.

הכל קפוא, המיים כבר הפכו לקרח והלב שלי בוער מבפנים, מחכה לבום הגדול