לאחר שקיבלתי אלפי מיילים (בדיוק 2) ומאות תחנונים ושאלות לגבי הנטיות המיניות שלי,
החלטתי כן לרשום על הנושא פוסט - אם יש לכם עוד שאלות בנושא, תרשמו אותם על דף בצד בזמן שאתם קוראים,
וכשתסיימו תקחו את הדף ותזרקו אותו לפח כי השאלות שלכם מעניינות לי את קרום השחלות.

נתחיל ב-מה זה בעצם להיות הומו?
מעבר ללנשוך כריות, ללקק פודינג לבחוש בשוקו, להיות הומו לפני הכל זה להיות בנאדם.
מה שרוב העולם ולפעמים גם ההומואים עצמם נוטים לשכוח. אז אני גבר, ואני אוהב ונמשך לגברים, וממש ממש כואב לי לעשות סקס,
אבל מעבר לזה הומואים אוכלים, שותים, נושמים אוויר ומפליצים כמו כל אדם אחר, גם אם הנאדים שלהם נשמעים אחרת מסיבות טכניות...

בעקבות הדעות שיש לגבי הומואים לסביות וטראנסג'נדרים בישראל ובעולם בכלל, מאוד קשה לצאת מהארון.
אני הבנתי על עצמי שאני כזה כבר בגיל 14, כשהתחילה לצמוח המשיכה הפיזית שלי יחד עם שלושת השערות שצמחו לי בבתי השחי.
אבל עברתי תקופה לא קצרה של התכחשות, אף אחד לא רוצה להיות הומו, אף אחד לא רוצה שישנאו אותו ויצחקו עליו,
אבל זה לא פרי בחירה, בין אם זה מולד או לא זה לא ברור, אבל מה שכן ברור זה שלא ניתן לשנות את זה.
בהתחלה חשבתי לעצמי שאשאר בארון לנצח, שאני פשוט אכריח את עצמי להיות עם אישה ואשמור את הסוד שלי שאף אחד לא ידע.
ובכלל, להיות גיי, אומר מראש - חלק מהחיים שלך אתה הולך לסבול. אנשים מסביב יכולים להיות מאוד אכזריים גם אם זה מבורות,
לא פעם ולא פעמיים קראו לי קוקסינל, מקבל בתחת ועשו ממני ילד כאפות שכבתי בתקופת החטיבה, וזה כמו לדקור אותך בפנים,
כמו לצחוק על מחלה שיש לך, מחלה שאתה עושה הכל כדי להתעלם מקיומה אבל אנשים מסביב נהנים לצחוק על זה, ושאלתי את עצמי כל כך הרבה פעמים למה? מה עשיתי? ואם אפשר לשנות את זה רק תגידו לי איך ואני אעשה את זה, אני לא רוצה שיתייחסו אליי ככה.
אבל לא מצאתי תשובה לנושא.

במשך שלוש וחצי שנים חשבתי שחוץ ממני קיימים אולי עוד 2 הומואים על הפלנטה (אפילו לא ידעתי שעיברי לידר הומו) שזה עוד דבר שהקשה על היציאה שלי מהארון. אפילו ניסיתי להיות עם נשים, מה שלא כל כך עבד.
מיותר לציין שבמהלך כל הזמן הזה בלעתי רוק כשקיבלתי קללות מלא מעט אנשים, טוב... היום אני מקבל אותן באהבה :)
ואז הגיע גיל 17 וחצי, אמצע כיתה יב', שאיכשהו בערב אחד מצאתי את עצמי בתל אביב מוקף בקוקיצות או אוחצ'ות איך שלא תקראו לזה, ו... קלטתי שיש עוד הומואים על הפלנטה חוץ ממני  וחלק מכובד מהם אפילו נראים דיי טוב!
אבל זה לא נגמר כאן, בזמן שאני מתהלך לי בין האנשים אני מתקרבים אליי 3 בחורות, שמרחוק נראו כמו בחורים  אבל זה לא האישיו, הם שאלו אם אני ידוע בכינוי "בר הג'וקר". לשניה הלב שלי ירד לשחלות וחזר למקום. "אממ... אני לא יודע על מה אתן מדברות"
"אבל ראינו אותך בבלוג! ראינו!"
"לא ראיתן !"
"הנה רואה אתה מכיר את הבלוג!"

"כן, מגניב, אחלה, אל תספרו על זה לאף אחד, תודה "
לא משנה שהיו במסיבה אנשים אחרים שגם כן זיהו אותי מהבלוג והחליטו שזה לגמרי בסדר לציין את זה בתגובות, אז, תודה רבה לכם! נבלות.
בכל מקרה אפשר לומר שזה היה אחד הערבים הכי כיפיים בחיי, אם לא הכי טוב, הרגשתי לגמרי חופשי, מה שלא יצא לי להרגיש בשנים האחרונות.
באותו הערב ראיתי איזשהו בחור, ש... טוב... היה דיי חמוד בעיני... חמוד מאוד אפילו.
אבל קצת חששתי לגשת אליו, ולכן לא נגשתי אליו, למה לעזאזל לא נגשתי אליו? מה נסגר איתי? טוב בואו נתעלם באלגנטיות מהשורה האחרונה...
בכל מקרה יצא לי להכיר קצת יותר מקרוב את הבחור הזה, ואפשר לומר שבזכותו יצאתי מהרהיט העלוב שהייתי בו
וכשאני אומר יצאתי זה היה דיי בפומבי - אפילו כאן רשמתי על זה משהו אם כי אני חייב להגיד שבהתחלה לא הייתי שלם עם זה.
לצאת מהארון זה באמת אחד הדברים היותר אמיצים שעשיתי אי פעם, אם לא הכי אמיץ. זה לעמוד מול המשפחה, החברים, ועוד הייתי בתיכון של נס ציונה כלומר ש90% מהסובבים אותי היו בעלי מנת משכל של פומפה, ועם ה10% האחרים לא הייתי ביחסים טובים סתם כי אני בנאדם מוזר.
אני מנסה להעביר את התחושה הזאת במילים זה קצת קשה, זה מרגיש כאילו שאתם עומדים מול צבא שלם כשחצים מכוונים אליכם, ואין לכם שום דבר חוץ מאת עצמכם. מודה שפחדתי מאוד, להיות מנודה חברתית או בכלל שיציקו לי יותר...
אבל עם זאת, התגובות שקיבלתי היו שונות משציפיתי, בעיקר כל הכבוד ומזל טובים חלק אפילו מכאלה שהציקו לי פעם או פעמיים.
התחושה שיש אחר כך, קצת לפני שסיימתי את התיכון, הייתה כל כך טובה, תחושה שמשהו שהיה ריק בפנים התמלא, תחושה שמזה הרבה זמן הייתי בתחושת בדידות בפעם הראשונה היה לי את עצמי, ולא הייתי צריך שום דבר אחר.

מכאן אפשר לומר שהחיים נעשו פשוטים יותר, אחרי שכבר יצאתי מהארון פתאום אנשים הבינו שזה כבר לא מצחיק לכנות אותי בשמות, למרות שהיו פה ושם דוגמת: תגיד אתה באמת הומו? - בוא לשירותים נבדוק ;)
או ציטוט של מורה (לציור, אף מורה אחרת לא הייתה אומרת משפט כזה עליי) "איזה כיף לבחורה שתתחתן עם בר!" "את מתכוונת איזה לבחור שיתחתן איתי" וכדומה.

מאוד נהניתי מכל תשומת הלב שקיבלתי בעקבות היציאה אני מודה, ולתקופה של כמה חודשים אפילו לרגע ששכחתי שיש חיים מעבר לזה שאני אוהב בנים, דיברתי על זה בלי הפסקה פשוט כי היה לי כיף לדבר על זה אחרי כל כך הרבה זמן שלא יכולתי לעשות את זה. כמובן שהתקופה הזאת עברה וטוב שעברה, לכן בתחילת הפוסט רשמתי שלפעמים גם אנחנו שוכחים שאנחנו אנשים לפני הכל, אבל זה לרוב דבר שהוא תקופתי לדעתי.
אגב, סתם שתדעו, שלושת השאלות ששואלים בדר"כ הם:
"זה לא כואב לקבל בתחת?" "מה, עם עכשיו תהיה מולך בחורה ערומה לא יעמוד לך?" "תגיד איך מחליטים מי האקטיבי ומי הפסיבי?"
אלה שאלות מצויינות! תחשבו לבד.

"התורה נגד הומואים" - ממש לא חמודים שלי, התורה לא נגד הומואים, התורה נגד משכב זכר, כלומר התורה אוסרת על קיום יחסי מין בין שתי גברים, לא על הנטייה עצמה, אם תחקרו את הנושא אתם גם תבינו שהסיבה על האיסור למשכב זכר היא שמדובר בזרע לבטלה, כלומר שיחרור זרע שלא למטרת הבאת ילדים. למשל לגבי לסביות אין שום איסור, כיוון שלא מדובר בזרע שמושלך לשוא. אפילו יש לזה שם, שעשועי נשים משהו כזה, למרות שאני לא מבין מה משעשע בכל הסיפור הזה... מה שאני מנסה להגיד, זה שהתורה לא אוסרת על הנטיה המינית, היא אוסרת על קיום יחסים שבהם מתבזבז זרע, אזלכל אלה שמסתמכים על הדבר הזה, פעם הבאה שאתם מזיינים את חברה שלכם אל תשתמשו בקונדום או בגלולות ואז תבואו בטענות לזה שהומואים עושים משכב זכר. טפו.

מכאן אני יכול להמשיך ולדבר על מלא נושאים שנקשרים, אבל רק רציתי להעביר את סיפור היציאה שלי מהארון. מה שלמדתי מכל החוויה הזאת זה בעצם שברגע שאתה מקבל את עצמך, גם הסביבה שלך תקבל אותך, ומי שלא, טוב, שלא יהיה בסביבה שלך :)
הקושי האמיתי הוא להשלים עם זה, ואם להודות על האמת, אם היום היו מציעים לי את האפשרות ללחוץ על כפתור ולהפוך לסטרייט, על הזין שלי, זה אני, וטוב לי ככה :)

אז לסיכום יצא פוסט עם פחות בדיחות ונטול ציניות מה שלא הכי מתאים לי, אבל בקטנה, המסר שלי אליכם הוא,
שגם אם כל העולם נגדכם, ברגע שאתם שלמים עם עצמכם אתם יותר חזקים ממנו.

סוף שבוע נעים יקיריי,
תצאו למועדון, או לפאב, או סתם תשבו עם כמה חברים באיזה גן,
אבל אל תשכחו לשמור על מין מוגן

אוהב