בישראל יש תופעה מאוד מוזרה: כאשר אנחנו רוצים לעבור במסדרון שרק הרגע ניקו אותו אנחנו עושים את זה לאט... לא ברור למה. המנקה רואה אותך טוב יותר ויכולה לכוון את המטאטא האישי שלה טוב יותר לתוך הפנים שלך, אתה עושה, בפועל, יותר סימני הליכה כי אתה לוקח צעדים קטנים יותר ואתה מעצבן את המנקה שחושבת:"הנה האדיוט הזה שוב הורס לי את הספונג'ה".
לעומת זאת אתה נקרע בין שני עולמות: "אם אני אלך מהר היא תחשוב שאני חוצפן... אם אני אלך לאט אני אשאיר סימנים...what to do, what to do... אח, שיט, שוב נכנסתי לתוך הדלי". כל פעם שאתה מוצא את עצמך במסדרון לח אתה יכול לשמוע את הצחוק הסדיסטי של המנקה אשר משחקת ברגשותיך ומחשבותיך כאילו היו פלסטינה בידיו של ילד אנרגטי- עומדת בצד, מחייכת וחושבת "תפסתי את הממזר".
מה שיפה שאנחנו בטוחים שאם אנחנו פשוט נלך לאט אז לא נלכלך את הרצפה הרטובה, לא נשאיר סימנים. כן, הרי זהו החוק הפיסיקלי שאליו נתונים מי הספונג'ה- זו לא הדריכה שמשאירה סימן כי אם מהירות הדריכה! ואם רק נצליח ללכת ממש, אבל ממש לאט לא ידעו שדרכנו על כל בלטה ובלטה במסדרון...
