את הדיעות הפוליטיות של יוסי שריד אף פעם לא אהבתי ואני חייב לציין שגם המפלגה שלו נשענה בעיקר על קולות חיילים וחיילים משוחררים שלא מבינים ולא כלום בפוליטיקה וקריאות ה"יאללה לשלום" של מרץ דיברו אליהם (חייב להודות שזה נשמע מבטיח), אבל מאז שיוסי שריד פרש מהפוליטיקה ונתן לפיו דרור אני מתחיל לאהוב אותו יותר ויותר. כבוד אליו תמיד היה לי, גם אם דיעותיו לא דיברו אלי הוא ידע להביע אותן במידת נימוס שאני דורש מנבחר ציבור, גם אם לא הסכמתי עם מצה מפלגתו הוא ידע לנהל קמפיין בחירות הגון.
מר שריד הוא אדם אינטיליגנטי מאוד ומבחינתי הוא יכול לשמש כמודל לחבר כנסת, אתה לא חייב לאהוב את מה שיש לו להגיד אבל אתה חייב לאהוב את איך שהוא אומר את זה וזה כל ההבדל בינו לבין פוליטיקאים אחרים. בימים האחרונים, מאז פרישתו הוא סיפק שתי כותרות לעיתון שעם שתיהן לא יכולתי אלא שלהסכים. הראשונה נגעה לכך שהוא פורש משום שהוא לא יוכל לקבל את תיק החינוך ולתקן את הנזקים שלימור לבנת עשתה. אני לא יודע בקשר לסיכוי שלו לקבל את התיק אבל אני מסכים בהחלט עם הנזק הכבד של לימור לבנת למערכת החינוך בישראל. ההערה השניה סופקה היום בעיתון והיא דיברה על כך שאין לציבור להתלונן על פוליטיקאים מושחתים הרי בסופו של עניין אנחנו בחרנו אותם. אנחנו מריצים לכנסת ישראל את גדולי האנשים הקטנים שיש במדינה ונותנים להם מנדט וכוח לשנות את חיינו. במישור הפסיכולוגי יותר הוא אמר שאנחנו בוחרים אותם מושחתים על מנת לספק אליבי לשחיתות שלנו עצמינו- אפילו נשמע הגיוני.
פרישתו של מר שריד מהפוליטיקה, כמו קודמתו בתפקיד, גברת אלוני, מסמלת עבורי עוד מסמר בארון הכבוד של כנסת ישראל. לא נשארו עוד הרבה אנשים עם שיעור הקומה של מר שריד לאחר שגם פרס פרש.
