אדם מן השורה חצה באור אדום את הכביש והתנגש בתאונה לא קלה במכונית של אדם אחר. השעה היתה שעה מוקדמת של הלילה והכביש היה ריק מלבד שני הרכבים המעורבים בתאונה. האיש שנסע ברכב המתנגש יצא החוצה רק על מנת למצוא את הנהג של המכונית השניה יוצא מרכבו והוא בגילופין.
בפני העבריין (המתנגש) עומדות שתי אפשרויות ובלבד שהוא בעל קונספט של פשע ועבירה על החוק. הוא יכול ואפילו יקרוץ לו להטיל את האשמה על הנהג השיכור בטענה שדווקא הוא (המתנגש) חצה בירוק והשתיין חצה באדום ופשוט לא שם לב עקב השפעתו של האלכוהול. האפשרות השניה היא, מן הסתם, לקחת את האשמה עליו. בכל מקרה הוא מודע לכך שהוא אשם ומסכים עם עצמו על העניין הזה.
האפשרות הראשונה היא לכאורה א-מוסרית, זה הטיעון היחידי שעומד מולה, מכל בחינה תועלתנית האפשרות הראשונה טובה הרבה יותר ואם האדם שהתנגש הוא אתאיסט מוחלט הרי שהדבר היחיד שמסוגל להניא אותו מלזרוק את האשמה על הנהג השיכור הוא המוסריות (או נקיפות מצפון שהם, לעניינינו, אותו דבר).
מהי מוסריות?- לא את ההגדרה אני מחפש אלא את התנאים לקיומה. המוסריות היא תופעה רבת-גורמים, כל קיומה מניח שהתחום בו אנחנו מתעסקים מכיל מספיק אנשים על מנת שיהיה תוקף בכלל לדבר על מוסריות או אי-מוסריות. המוסריות הלוקאלית, בין אדם אחד לחברו, אינה אלא נגזרת ישירה של התופעה עצמה והיא, הלוקאלית, גם אם לא תתקיים באורח חד פעמי (לוקאלי) אינה משפיע כהוא זה על המוסריות או אי המוסריות בחברה וזה ברור.
חזרה לעבריין שעכשיו נפל לו האסימון ששמירה על המוסריות באופן המאוד לוקאלי של ההתנגשות המכוניות באותו ערב לא רק שלא משרת או משפיע בכלל על מוסריות החברה בה הוא חי אלא גם יפגע בו ישירות. העבריין בכל זאת מאמץ את מוחו לשאלה בדבר האפשרות השניה, ה"מוסרית" יותר למרות שלה ולמוסריות אינה אלא קשר של גזירה. האם העבריין יקח את האשמה עליו?
צצות במוחו של אותו עבריין שתי אפשרויות בנוגע למהות העונש. הראשונה אומרת שהעונש בה פשוטו כמשמעו להעניש את אותו אדם- מעין רפלקס נגד של החברה מול זה שעבר על חוקיה. כמו מערכת של קפיץ. בדיוק כפי שניוטון לימד אותנו בחוקו השלישי. האפשרות השניה היא שמהות העונש היא על מנת שהפשע לא יחזור על עצמו מתוך תפיסה, נכונה, שאם הפשעים יישנו תקרוס החברה כליל וצריך איזושהי מערכת שתרסן את הפושעים מלעשות את פשעם שוב ושוב, ולאו דווקא שיעשו על ידי אותם אנשים(!).
בכל אחת מהאפשרויות הוא מבין שהחברה, במקרה הנוכחי לא מעורבת. אם עונש הוא יחטוף הרי שזה בגללו- הרי שהוא יכול היה שלא לדווח לשוטר שהוא עבר באור אדום ולהטיל את האשמה על הנהג השיכור. אם החברה לא מעורבת ומערכת הצדק התגמדה לשלושה גורמים בלבד והאינטרקציה ביניהם, הרי שאין מקום לדבר על ריסון הפושע כי הרי, כמו המוסריות, ריסון הפשע היא תופעה רבת-גורמים. כשלעצמו הוא יכול להבטיח שפשוט לא יעבור יותר ברמזור אדום ולראות בעניין סגור- הוא אינו נדרש לרסן את עצמו, מבחינתו ואילו אף אחד אחר שם לא עמד וצפה בפשע נעשה ומצפה לעונשו של העבריין.
אבל האפשרות הראשונה היא שהוא יתן לעצמו עונש רק לשם העונש? אם זה המצב הרי שלא מדובר במוסריות גבוהה, שהיא מבוססת על אינטראקציה נאותה על הרבה גורמים אחרים, כי מדובר פה ב"מוסריות" שלך עם עצמך.
אבל ל"מוסריות" שלך עם עצמך צריך להיות בסיס רעיוני כלשהו ושאינו נכפה על ידי החברה. המוסריות המוזרה הזאת לא רק שגובלת בסוג של שגעון, לטעמי, אלא גם אינה מיושמת כמעט בשום מקום. האם רוב האנשים מכאיבים לעצמם לאחר שלא עצרו בתמרור "עצור" או נכנסו לצומת בצהוב?- כנראה שלא... אבל המוסריות המוזרה הזאת הינה בהחלט פתרון לסיטואציה שלעיל.
