יום חמישי, יצאנו, כמעט באופן רגיל ובלתי נשלט, אני וחברים לפאב ה"ברברוסה" אליו אנחנו הולכים לפחות פעם בשבוע. פעם בשבוע אנחנו מגיעים לשם על מנת לנקות קצת את הראש, לאכול מנצ'יס בצבעים של כתום וירוק עד שאתה מרגיש שיושב לך כדור גדול בצבע כתום וירוק בבטן, להוריד איזה ליטר, ליטר וחצי גינס (או משהו נשי, על ידי הצלע הנשי בחבורה) ולבלבל את המוח על כל נושא שעולה לראש.
בפעם האחרונה שהיינו שם, ובעוד אני וחבר שלי דנים באיזו סוגיה מאחד הקורסים שהוא לוקח (ואני כבר לקחתי) שקשורה לסימנים של פונקציות הגל באורביטלי l=1 והיברידיזציות שלהם, אני קולט שאחת הבחורות שאחת הבחורות שיושבות לידינו עסוקה בלרצות לא להקשיב לשיחה שלו שהיא כנראה, בטעות, שומעת. לאחר כמה דקות היא הסתובבה וביקשה מאיתנו להפסיק כי זה מפחיד אותה ומשם התפתחה בינינו שיחה מעניינת בה היא סיפרה לנו שהיא סמסטר ראשון בטכניון ואנחנו סיפרנו לה שאנחנו אוטוטו מסיימים ושהשיחות האלו יהיו נחלתה בשנים הקרובות אז שתתרגל.
היא היתה ממש חמודה וגם אם היא הסתלבטה משהו עלינו עם החברים שלה היא עשתה את זה בחינניות שמאפיינת בחורה כוסית אבל חמודה.
אני לא יכול להגיד שראיתי איך היא מביאה את ילדיי לעולם אבל בהחלט היו לי כוונות טובות בקשר אליה שהיו אמורות לתעל עצמן דרך אחד הבחורים שישב איתה בשולחן והוא חבר של חבר מהפקולטה שלי. כלומר היה לי דרך והיו לי אמצעים.
ובעוד אני מסביר לידידה שלי שאני משוכנע שלבחורה הזאת יש חבר ולו רק בשל העובדה שהבחור שיושב מולה (זה שמכיר את חבר שלי) יכול להתעורר ממראה החברה שלו עצמו ואין שום סיבה שבעולם שהם לא היו יוצאים אלא אם כן יש לבחורה חבר, נכנס החבר שלה- כונף, מגודל ונוטה לעצבן.
אין צורך להוסיף ששאר הערב היווה הצגת תכלית מעולה של העולם, בצורת מזמוזים, חיבוקים ונשיקות שכל מטרתן היתה חזרה על הקוים בתמונה המאוד ברורה גם ככה שהעולם מצייר לי כבר מספר שנים- כל הבחורות החמודות תפוסות.
