ישבנו על המצגת הזו די הרבה זמן. רצינו לדעת מה זה מיקורדיסק לייזר, איך אנחנו מייצרים אותנו, איך הוא פועל ולמה, ואיזה שימוש יש לו. שרפנו על זה די הרבה זמן ומיותר להזכיר שאני בתקופה סופר-לחוצה כך שבזבוז הזמן ההוא בא לי לא טוב.
בסופו של דבר הבנו מה החיה הזו עושה ואפילו הבאתי רעיון די מדליק איך ליישם את זה- לא רציתי לקחת את השימוש המובן מאליו של שימוש במערכות אופטיות זעירות.
הכנתי מצגת די מושקעת, כזו שמזכירה לאנשים מה זה לייזר לפני שהיא מציגה מה הוא המיקרודיסק לייזר ולבסוף מראה את השימוש שלנו בו, אך מכיוון שהיו קרוב ל15 הרצאות של סטודנטים וכל אחת לקחה את הזמן שלה, יצא שאחרי שעתיים וחצי למרצה לא היה ממש כוח לשמוע אותי מסביר על לייזר וככה בוזבזו להן שעות עבודה יקרות.
לא עיצבנה אותי העובדה שהשקענו הרבה (אני והשותפה) ולבסוף לא דיברתי אפילו על חצי מהדברים שהכנו, אלא דווקא ההערה של המרצה שהעבודה שלנו נראית לו מוכרת. למה מוכרת?- הוא זכר את התמונה ששמתי במצגת עוד משנה שעברה, ולאחר שהשותפה שלי טרחה לציין בפניו שאנחנו יודעים זאת כי העבודה הזו נכתבה על ידי החבר שלה, גם למרצה התחברו החלקים. איך בוחנים עבודות זהות בפקולטה שלי?- אם יש להן לפחות ציור אחד משותף במצגת המקדימה לעבודה, הרי זה מה שקובע את תוכן העבודה.
כאשר הוא אמר לי "מישהו כבר עשה כזה דבר" הייתי בהלם וחשבתי שאני דוקר אותו עם כסא הפוך- איך מישהו עשה כזה דבר?! השימוש שהצעתי למיקרודיסק הוא מיוחד לנושא המחקר שלי! אבל, למה למרצה להיתפס לדברים החשובים, את מי זה מעניין?! מה שחשוב זה התמונה שהוא זיהה...
בינוניות all over the place.
