לדרגים הנמוכים בצבא יש הרבה יוהרה לפעמים, יוהרה מטובלת בחוצפה מוגזמת. כאשר הפקידה אצלינו שאלה אותי היום למה בדיוק מתכוונים כאשר אומרים 'שביתה איטלקית' הדוגמה הראשונה שקפצה לי לראש שחשבתי שאולי תעזור לה להבין, לאחר שכבר פרשתי בפניה את ההגדרה, היתה הצבא. בצבא אכן כמעט כולם, לפחות אלו שסובבים אותה ואותי בימים אלה עובדים כאילו היו בשביתה איטלקית. הם לא מרגישים את זה, הם לא יודעים שהם עושים הכל בפי שתיים זמן מכמה שהדבר באמת אמור לקחת.
הפרספקטיבה המפוככת של החוגרים בצבא, לצערי, זה הצבא. לאחר שסיימו תיכון זו המערכת העצמאית הראשונה שהם ניתקלו בה והם קבורים בה בין שנתיים לשלוש במקרה הטוב ולכן כאשר בן אדם חדש מגיע הוא מצטייר להם כאילו היה בשוק. אמנם אם הוא הגיע מהתיכון אז יש הרבה מקום לטעון שבן אדם מסויים הוא בשוק צבאי שכן החממה התיכוניסטית הוסרה מעל לראשו ופתאום הוא צריך להסתדר עם מערכת שלא רואה אותה ממטר רוב הזמן, אבל כאשר עתודאי מגיע לאוניברסיטה מצטיירת תמונה כמעט קומית כאשר הפקידה בת ה19 אומרת לו שהוא עדיין בשוק- היא לא מבינה שלמי שאין ראיה אמיתית של איך דברים צריכים להתנהל זה היא והמערכת שהיא מייצגת היא-היא הרקובה ולא שהעתודאי שהגיע מהאזרחות לא מבין משהו. פשוט אין מה להבין.
פחות או יותר את אותם דברים ניסיתי, במילים אחרות, להסביר למפקדת שלי בטירונות לפני ארבע שנים כאשר היא שאלה אותנו, במין יהירות כזאת, מה הטירונות תרמה לנו. כאילו העובדה שהיא עשתה טירונות וקורס מ"כים הכשיר אותה לחיים האמיתיים והיא בעלת ניסיון עשיר בהרבה משלנו ומכאן שהיא חולקת איתנו את הידע עתיק היומין שלה ומחנכת אותנו לגדולות. לאחר שהרבה מהמחלקה שלי התפלצנו שהטירונות לימדה אותם לעמוד בזמנים (צר לי שאנשים צריכים את הטירונות בשביל ללמוד איך לעמוד בזמנים) וכל מיני שטויות כאלה המ"כית נאמה לנו על התמורות שהטירונות הזאת עשתה בנו.
זו היתה נקודת השבירה שלי, בדיוק כמו אצל הפסיכולוג במבד"קים- לא היתה לי שום כוונה להמשיך לשחק את הטיפש והצטערתי על כך יותר מאוחר. הרמתי את היד בכוונה רצינית להחזיר אותה חזרה לריבוע שלה, לאפס אותה בחזרה ולחדד אצלה את העובדה שהיא צעירה מאיתנו ולא רואה סיום תואר אוניברסיטאי כמו כל אחד אחר מאיתנו שם, היא לא חכמה, היא לא נבונה ואין לה שום ניסיון שהיא רשאית לנגב את הפרצוף שלנו איתו. הרמתי את היד והסברתי לה את ההבדל האמיתי בין הטירונות לחיים האוניברסיטאים שכולנו היינו רגילים אליהם. את התיזה שלה שהטירונות מציבה לנו גבולות, משמעת והופכת אותנו לאחראים שברתי לה על ההתחלה- הסברתי לה שדווקא כאשר אומרים לי מתי לקום, מתי ללכת לשתות, מתי ללכת לאכול ומתי ללכת לישון ובין לבין דואגים בעזרת אלפי מציבות נוכחות לודא שאני בחיים ושכולם יודעים איפה אני, זו לא עצמאות, זו לא בגרות וזו לא משמעת. היא לא ראתה את החיים אחרי הצבא, ניסיתי לומר לה, החיים שבהם לאף אחד לא אכפת אם אתה מגיע להרצאה או לא, אם אתה בא למבחן או לא ואם אתה בחיים או לא. אז, כאשר לאף אחד לא אכפת ממך יותר מדי ואף אחד לא אומר לך מה לעשות, ההגעה והעמידה בציפיות מצביעה על אחראיות אישית ועל עצמאות.
היא לא הבינה מה אני אמרתי לה, אני לא הופתעתי. אבל את הגישה הזו אני רואה כבר יותר משבוע ביחידה בקרב החוגרים, החוגרים שלא מבינים שהעתודאים שמקיפים אותם מכל עבר, למרות שיש להם פחות פז"מ מבינים משהו אמיתי על החיים האמיתיים וה"שוק" שהם חושבים שכולנו נתונים בו הוא פשוט ניסיון לשנות משהו במערכת- אולי לגרום לאיזו פקידה לקצר מעט את ההפסקה שלה, אולי אפילו שתעביר את הטפסים מהר יותר, אולי לגרום לאיזה חייל לעשות את מה שלא ביקשו ממנו כי זה פשוט הדבר שצריך לעשות.
אלו מהם שיבינו כבר עכשיו, תהיה להם כניסה רכה יותר לאזרחות, אלו שלא יצטרכו להתאקלם ממש מהר. לי, בכל מקרה, זה לא משנה, עוד שבוע אני מסיים להתמודד עם הפקידות, לפחות לא אתמודד איתה בתדירות גבוהה כל כך.
