היא היחידה שבאמת התעקשתי איתה על עוד 'דייט' וזכיתי לאחד אחרי מאמצים עליוניים אבל המטען הרגשי שהיא הביאה איתה לאותו דיייט לא באמת איפשר לנו לרקום משהו ביחד. זה היה אותו סוג של מטען שכל אחת מביאה איתה מהבית לדייטים- האקס המיתולוגי ובמקרה האקס המיתולוגי שלה היה גם האקס האחרון והוא היה די טרי נכון לזמן הדייט שלנו.
אז למה הייתי צריך ללמוד עם האקס שלה?- היה לנו מכנה משותף, שנינו היינו מחיפה, שום דבר מעבר לזה אבל הנתון הכל כך לא חשוב הזה לא איפשר לה לזרום קצת יותר. לעובדה שהייתי מחיפה, דאז, היתה משמעות אחת עבורה- אני רחוק וכמו שזה לא הצליח עם האקס שלה לא היה אמור להצליח גם איתי. אחרי שש שעות של שיחת טלפון הבהרתי לה שהם לא נפרדו בגלל המרחק אבל המרחק בהחלט העצים את הקושי שנוצר. למרות שחשבתי שהיא הבינה, ואיך יכולתי לחשוב אחרת אם היא בכתה לי בטלפון וקראה לי 'חמוד', טעיתי. כל ההבנה הזו, שבאה לאחר עבודה מאומצת של שש שעות, לא החזיקה מעמד עד הדייט, חוסר היכולת שלי להיות איש-דייטים לא עזרה גם כן.
אבל היא היחידה שהתעקשתי להגיע איתה לעוד דייט (שלא ממש עזר) והיחידה שהייתי מעוניין לעוד דייט איתה גם היום, למרות שאני יודע שאין שום סיכוי שבעולם.
