היא, הוא והיא והמסיבה...

זוכרים את הבובה שקיבלת נגיחה במסיבה הקודמת של זיו?- אז היום היתה מסיבת "חודש בעולם הזה" לבת האמיתית של זיו ומורטישיה וכמובן שכולם הגיעו: חברים שלא ראיתי חודש מאז המסיבה הקודמת של זיו וחברים שלא ראיתי שנה. עב"ס אמר שזיו צריך להוליד ילדים בשביל שניפגש ולצערי זו המציאות שבה אני (והם חיים)... אין זמן לכלום.

שני דברים חשובים קרו בשבילי במסיבה, ראשית יצא לי לפגוש חבר שלא ראיתי שנה. חבר שאיתו אני תמיד אוהב להיפגש, תמיד יש לו דברים מעניינים לספר והסיפורים האחרים שלו קורעים מצחוק. בין סיפור גבורה אחד לסיפור מצחיק אחר יצא לנו לדבר גם על האקסית שלו שממש במקרה גם היתה החברה שלו בשמונה שנים האחרונות. השיחה לא היתה נעימה והפרטים לא כל כך חשובים אבל השאלות שהתחדדו עקב השיחה הן חשובות ודמו מאוד לשאלות שדפי בזמנו העלתה בטלפון, באותה שיחה שבה ניסיתי לשכנע אותה לצאת איתי- איך קמים מהקרשים אחרי פרידה שסיימה קשר ארוך ולמי יש כוח להתחיל קשר מחדש עם כל המשחקים של ההתחלה, עם כל הגינונים הכנים אך לא אמיתיים לגמרי עם כל הלהכיר את החברים שלה, להכיר לה את ההורים שלך, ללמוד מה היא אוהבת לאכול ועד שהיא כבר מתנחלת לך בארון הבגדים... אנשים שחוו קשר ארוך (ובקשר ארוך אני לא מתכוון לקשר שנמשך הרבה זמן, כפי שיצא לי פעם אחת להסביר לשותף שלי. "זמן קשר" נמדד ביחידות של ריבים ואי הסכמות...) נרתעים לאחור כאשר הם רואים את ההר הענקי הזה של "התחלות" שצריך לטפס עד שמגיעים למישור הבטוח של קשר יציב ורציני ובמקרה של שמונה שנות קשר ההר הזה הוא פשוט ענקי...

להפתעתי, חצי שנה של להיות פרוד עשתה לו טוב והוא סיים את יומו במסיבה עם מספר טלפון של אחת האורחות. אני שמח בשבילו.

אבל עוד דבר חשוב קרה במסיבה: אחרי שלא ראית אותה במסיבת יום ההולדת של זיו וגם לא ראיתי אותה במסיבת יום ההולדת של אימא שלו (ואיבדת כבר תקווה...) היא הגיעה, עם האימא-דבק שלה, למסיבה היום. עדיין יפה, עדיין ביישנית, עדיין דבוקה לאימא ועדיין בלתי ניתנת להשגה... כך זה כבר חמש שנים- פעם בשנה אני רואה אותה באחת המסיבות של המשפחה של זיו ונזכר שהיא קיימת ושהאימא המשוגעת שלה לא מוכנה לנדב את הטלפון שלה לזיו. פעם בשנה אני נזכר שמורן קיימת ויש לי בדיוק שעה להינות מהיופי שלה לפני שעוד שנה בלי נוכחותה תתחיל...

must kill mommy...