אני מקווה שלא יצא לכם להתמודד עם טיפוסים כאלה in your close proximity, לצערי אני נאלץ שוב להתמודד עם טיפוס כזה.
אני מודה, אני לא רגיל, אולי זה פשוט אני כפי שנולדתי ואולי זה קשור לעובדה שהרבה מזמן הפנוי שלי העברתי עם חברים שמבוגרים ממני בהרבה ואינם כאלה. לא משנה מהי הסיבה, זה מעצבן.
הטיפוס שאני מדבר ניחן בשתי תכונות שאני לא מסוגל לסבול. הראשונה היא ההערצה. הטיפוס הזה חייב להעריץ והוא מעריץ אנשים אחרים. קבוצה חדשה של אנשים שהוא מנסה להרגיש חלק ממנה היא בהחלט מושג הערצה לגיטימי עבורו, חברה חדשה גם היא אלה שצריך להעריץ ועבורה אי אפשר אלא לפשוט לגמרי את הזהות העצמית וללבוש מסיכה מגעילה שמתלבשת כמו כפפה אל יד האישיות שלה- ביטול הרגשות, המחשבות, התחושות העצמיות והכי גרוע, וכאן מגיע הממשק איתי, בגידה בכל מערכת יחסים של הסובבים אותך אם הדבר יכול לשמש כקרש קפיצה אל ליבה, או לשמש בתור משענת עליה יהיה קל יותר לרצות את הקבוצה המוערצת.
התכונה השניה, אותה בעצם כבר הזכרתי, היא הבוגדנות המגעילה הזו. ואולי "בוגדנות" היא מילה קשה מדי שהרי בדרך כלל אני, ושאר הבריות, משתמשים בה על מנת לציין סטייה ממערכת מבוססת הרבה יותר, אז אולי מוטב שנחליף את ה"בוגדנות" ב"דריכה" לאמור דריכה על רגשות של אנשים, הישענות על אחרים על מנת למצוא חן יותר בעיני הקבוצה המוערצת או החברה, מורה או כל דבר אחר.
הפעם האחרונה שדרכו עליי בצורה שדורכים עליי בימים אלה, היתה עם השותף שלי לשעבר. אז זו היתה חברה שלו, שעל מנת למצוא חן בעיניה בתחילתו של הקשר שלהם הוא נהג להתבדל מכל שיחת חולין שלי ושל השותפה שלנו והפך כל שיחה שלי ושלו, בנוכחותה, להיות שיחה מגעילה שבה הוא מנסה להוציא אותי טמבל ואותו הבחור הרציני שצריך להתמודד עם האוויליות המטופשת. השיא היה כאשר במקרה שמעתי אותו (אני חושב שהיה לי פוסט על זה...) מדבר בטלפון עם חברה שלו ואומר "לא, לא היו נסיונות התחמקות". שבוע לא דיברנו וכאשר הוא בסוף אמר לי שהוא רוצה לדבר כי "הוא מרגיש שהוא לאט לאט ובבטיחות מאבד חבר" פרסתי בפניו כמה נפגעתי מהניסיון המגעיל שלו לצאת בחור-רציני אל מול החברה שלו בכך שהוא מספר לה שאני, שגם הייתי השותף שלו למעבדות בטכניון, מנסה להתחמק מלכתוב דוחות (וזאת בסתירה מלאה למה שקרה בפועל). הוא כמובן אמר שזה ממש לא ככה והוא לא צריך, בשלב ההוא בקשר (שהיה כביכול, מתקדם) להרשים את חברה שלו.
בולשיט.
בימים האלה אני צריך להתמודד עם עוד טיפוס כזה. גם הוא, כמו השותף לשעבר, יודע להשתמש היטב בעובדה שאין לי שום בעיה שירדו עליי אם זה בשביל צחוק טוב (וזאת לא מפני שיש לי כזה ביטחון עצמי אלא מפני שכל כך הרבה פעמים נבגדתי על ידי אנשים שמספר האנשים שאני אפגע מהם באמת, כיום, אני יכול לספור על ארבע אצבעות). הוא מנצל את העובדה הזאת כל פעם שיש טיפוס שהוא מנסה להרשים בחדר וזה בכלל לא משנה אם הטיפוס הזה לא מכיר אותי ואותו יותר מדי וכל ירידה כזו היא, מבחינתו, אמת לאמיתה.
הוא מחקה בדיחות של אנשים אחרים ולא מבין שמה שאני מסוגל לסבול מאנשים אחרים נראה לי פתטי כאשר זה מגיע ממנו. הוא נדבק כמו דבק אל האלים שהוא מעריץ ולובש את האישיות שלהם בצורה מחרידה שמשלבת מסיכה של בן-אדם רציני ומבוגר עם פנים של ילד, לא בוגר וטיפש. הדיסוננס הזה בין מה שהוא מנסה להיות לבין מה שהוא באמת מגעילה אותי על סף ההקאה ומטרידה אותי עוד יותר מהשימוש שלו במאפיינים של אלו שהוא מעריץ על מנת למצוא חן בעיניהם.
כמו השותף שלי לשעבר, גם הוא יודע לדרוך עליי כאשר זה מוציא אותו טוב יותר אבל בסופו של יום, כאשר אנחנו באחד על אחד, הוא חוזר לאותה אישיות מסכנה שמדברת אליי כמו בעבר- אישיות קטנה ושברירית.
