אי אפשר לסכם את ביקורתי על הסרט "הבושם" במילים בודדות. אני לא יכול לתת לו ציון ואפילו מתקשה אני להגדיר לאיזה קהל יעד הוא מיועד. עם זאת יש כמה דברים שכן יכול אני לומר בנוגע לסרט.
כמו הרבה מאוד סרטים אחרים שמבוססים על רבי מכר, משחקי מחשב, תוכניות טלוויזיה ניצחיות ועוד, גם את הסרט הזה ככל הנראה יאהבו יותר אלו מכם שקראו את הספר מבעוד מועד. כמו וילון שמורם או קסם שנחשף, הפרשנות הויזואלית שמציג סרט משחררת את הדמיון שלנו מכבלי האבסטרקטיות ודברים שנאלצנו לשוות בנפשנו במהלך קריאתו של ספר רוקמים עור וגידים- לובשים צורה אל מול עינינו ומקלים עלינו. צפייה בסרט לאחר קריאתו של ספר, בייחוד אם הספר נקרא לפני זמן רב, מעוררת המון ציפייה מצד הקורא, נותנת לו בסיס משותף רחב יותר לשיחה עם אנשים אחרים שקראו את הספר ואולי דמיינו דברים בצורה אחרת וגם קורצת באופן אישי- הנה עכשיו אתה יכול לראות דברים שיכולתי רק לקרוא עליהם עד היום, כאילו הפרשנות של הבימאי היא הפרשנות היחידה. מכל מקום הדבר שקול להסרת מכסה- עיניים או משהו.
לאלו מכם שלא קראו את הספר, ואני מודה שאני ביניהם, הסרט עלול להיות בעייתי משהו- אולם לא בהכרח. מכיוון שהנושא המרכזי של הסרט הוא ריחות, ואני בהחלט מוריד את הכובע בפני הסופר על הרעיון המקורי על גבול הגאוני, קשה מאוד לבנות את התחושות בצורה ויזואלית בלבד. אם בספר יש את הפרויליגיה (שסופרים רבים עושקים אותה) למתוח את הקורא עם כמה עמודים של תיאורים ועל ידי כך לתת לקורא את הזמן 'להרגיש' או 'להפנים' את הריחות המדוברים, הרי שבסרט הדברים זזים מהר ומוגשים לך בקלות (טעמו של אוכל שעמלת להכינו לנצח יהיה טעים יותר מזה שקנית מוכן). אז על מנת להעביר את תחושת הריח הבמאי השתמש בצילומים מאוד איטיים ברבים מן הקטעים מה שגרם לתחושה מעט הזויה לאורך הסרט ואף לקטעים רבים של שעמום מגרד.
במרכז עלילת הסרט נמצא ג'אן- בפטיסט גרנווי, יתום אשר נולד לתוך עולם אכזר אך עם מתנה אלוהית בחלקו. ג'אן בפטיסט נולד עם יכולת על-אנושית של ריח. הוא יכול לזהות ריחות ממרחק של קילומטרים ולהבחין בין ריח אחד למשנהו. אך מהנקודה המאוד לא מאיימת הזאת (ויש להעריך את הניגוד המצויין בין יכולת כל כך לא פוגענית (שלא לומד נשית) לבין מה שקורה לאחר מכן) לנקודה בה טירוף מתרחש ישנה התגלגלות אירועים שאולי מוצגים היטב בספר (וזיו טוען לכתיבה מאוד טובה של הסופר) אבל בסרט... ישנו פישול משהו והאירועים האלו מוצגים ברובם בצורה לא כל כך מעניינת.
על הרבה מהחסרונות של הסרט פיצה הבמאי במוסיקה מעולה, מהעולות שיצא לי לשמוע בסרטים. המוסיקה גם היא לא מאיימת אולם בסיסה שומר את היכולת, שמנוצלת בהמשך, לבנות משהו קצבי הרבה יותר וכך ישנה תחושה, במהלך הסרט, כאילו הפס קול כמעט לא השתנה אלא רק הואץ מעט בקטעים היותר 'טירופיים'.
הסרט הוא ממש לא לכולם, בטח לא לאלו שבאים לראות 'סתם סרט בשביל הכיף'. מי שכן יצלח את הסרט ויתעלה מעל החסרונות שלו יפיק הרבה מאוד מהקונספט המרכזי המאוד מיוחד שלו וישאר עם תחושה מאוד מיוחדת מהסרט.
אגב, עשו לי טובה ואל תטעו בפרשנות הסרט כמו הטיפשים שטועים וחושבים שחניבעל הוא מרכז הסיפור ב"שתיקת הכבשים". "הבושם" אינו שם במרכזו את סיפור הרצח, אלא משהו אחר לגמרי שלא אוכל לגלות בשלב הזה מכיוון שאינני רוצה להרוס לכם את חווית הסרט.
זהו בגדול.
אגב, yes-planet לוקח בכל פרמטר אפשרי מלבד מספר הבחורות היפות שמסתובבות בו, את הסינמה- סיטי. יש לשים לב שאי אפשר להגיע לyes-planet אלא אם טועים קודם בדרך וממשיכים בכביש ולא עולים על הגשר.
