משום מה שכחתי לכתוב פוסט על הסרט המעולה הזה. דיסטרביה (שאגב, זהו שמו גם באנגלית ובכוונה הוא לא נקרא disturbance) הוא מותחן אימה-פסיכולוגי כמו שמותחן מהסוג הזה צריך להיות, למרות שהוא לא המפחיד ביותר שנראה במחוזותינו. דיסרביה הוא סיפורו של ילד בעייתי ולא ממושמע שנשפט למאסר בית. על מנת להפיג את שעמומו הוא מתחיל לתצפת על שכניו, כאשר באחד מהם הוא חושד כרוצח סדרתי.
למרות שהשחקנית הראשית (שרה רומר שלא זכורה לנו כלל משום סרט) נראית כמו תאונה בין רכבת ישראל למפעלי חיפה כימיקלים ולמרות שהיה לי קשה להשלים עם העובדה שטריניטי (קארי אן - מוס) לא לובשת עור ולא יודעת קונג-פו, עדיין המשחק המעולה של שיה לאבופ (שמשחק בדיוק מה שהוא שיחק ברובוטריקים אבל זה עדיין בסדר...) ושל דייויד מורס (המלך) שזכור לנו מכל כך הרבה דברים (האוס, 16 רחובות, לבבות באטלנטיס, סימן חיים וכמובן גרין מייל... just to name a few) עשה לי את הסרט.
הסרט בהחלט לא יהיה הפאבורייט של אוהבי הג'אנר. מי מכם שהתרשם מsilent hill יהיה לו קשה להעריך סרט טוב כמו דיסטרביה, אשר בניגוד לסיילנט לא מראה יצורים מעוותים וגדוש בתמונות מלחיצות. מי שיחפש אימה יתאכזב כמו הצלצול יתאכזב גם הוא שכן הסרט לא מעביר בך תחושה אימתית שמשאירה אותך דבוק לכסא ואת לבך קפוץ במשך דקות ארוכות. הסרט פונה לכל מי שמחפש סרט מתח - קיצי טוב, כזה שמכיל את כל האלמנטים של מתח ומשאיר בחוץ את רוב האלמנטים של הפחד אך עדיין לא יורד לשוליים המגוכחות של סרטים כמו ציידי המחשבות (אבל אנחנו סולחים לואל קילמר כי הוא עשה את קיס קיס באנג באנג אחרי זה).
אגב, הופתעתי שהרובוטריקים נטשו את שיה למרות שהם הבטיחו להיות שם גם כאשר הוא מזיין כוסיות עולם עם שקיעת החמה.
