מחשבות אקראיות על הכאת ילדים ככלי חינוכי

- מתישהו לפני כמה שבועות ראיתי בעיתון ידיעות אחרונות את עניין הצעות החוק באס.אמ.אס... אני לא זוכר בדיוק איזה חבר כנסת שכוח הוא זה שפתח במבצע אבל זכור לי שאחד החוקים שהוצעו, ופורסם בידיעות אחרונות, הוא שעל מנת להיות הורים בישראל הזוג יצטרך להחזיק כלב כשנה לפחות. האדם שהציע את החוק הוא בטח לא היחידי שהעלה אותו בדעתו ואם נעזוב לרגע את הבעיות הלוגיסטיות שביישום חוק מעין זה, חייבים להודות שיש משהו עקום באיך שהחברה שלנו מתקיימת היום וחוק מעין זה בהחלט היה יכול לשנות משהו לטובה.

להיות הורה זה לא רק לדאוג שלילד שלך יהיה חם או קר כשצריך, שיהיה לו אוכל והרבה שינה, שיהיה לו צעצועים ומספיק גירויים, שיהיה לו אהבה וחום... להיות הורה זה לעצב בן אדם, בין המלאכות המסובכות ביותר אם לא הכי מסובכת שהאדם יכול ליטול בה חלק, ברם לא צריך רישיון בשביל לעסוק במלאכה זו- לכולנו נראה טבעי שכל אדם יחנך את בנו או בתו לפי ריאות עיניו כי הרי הוא יצר אותו/ה. לא הייתי ממהר לזרוק את פתרון הקולקטיב בו הילדים נלקחים מההורים ומחונכים על ידי "המדינה" אבל יש להודות שיש משהו תמוה בכך שכל אדם, והוא יכול להיות חסר השכלה, חסר דעת, חסר מעש וחסר אחראיות, יכול להיות הורה ורק שהוא יפרה מישהו אחר.

סוגיית ההכאות שעלתה לאחרונה, כאמצעי לחינוך הילד, היא עוד צורה של חינוך שהחברה הליברלית ההולכת וגדלה, מנסה לבער מתוכה, אולם נראה ששוב כולנו מכוונים את האקדחים כלפי המטרה הקלה ביותר ומנסים שלא למצוא אויבים בינינו לבין עצמינו: מי אמר שלחנך את הילד לתורה החל מגיל 0 זה דבר טוב?- הרי נשללת באופן מידי מהילד האפשרות להחליט באופן רציונלי על קיום האל או לא, התקופה הבוגרת אליה הוא יגיע אחרי מספר שנים (תקופה בה מתפתחת החשיבה הביקורתית העצמית) כבר תהיה מושתת על עקרונות מחשבתיים שנטעו בילדות ולא ניתן להשתחרר מהם בנקל.

מי אמר שלחנך את הילד לשיתוף כמו זה שניתן למצוא בחינוך הקיבוצי זה דבר טוב?- הרי הילד מגיע לגיל בגרות כאשר הוא אינו מוכן כלל לעולם הקפיליסטי הנוקם והאכזרי.

הכאת ילדים היא עוד צורה של חינוך, ואילו זו פשוט נראית פסולה על ידי מרבית הציבור משום שקל יותר לזהות פגיעה פיסית, אליה הנפגע מגיב מיד ובאופן ברור ניתן לקבוע שאינו מרוצה מהעניין, לעומת חסימת דרכי חשיבה והתפתחות זו היא פגיעה פסיכולוגית שלא רק שקשה לאתרה גם קשה לשפוט אותה בסולם הערכים המצוי כיום בחברה שלנו.

- אנחנו חיים בעידן מבורך בו אלימות פיזית מקבלת גינויים ברחבי כל העולם והליברלים וגם הפחות-ליברלים למדו לזהות את הפגיעה הפיסית כחולי. כך נוכל למצוא גינויים של מלחמה בכל הכולם המערבי, חוקים בינלאומיים נגד התעללות, תנועות נגד ניסויים בבעלי חיים, עמותות מחסה לנשים מוכות ועוד ועוד. לאט, לאט ובזהירות אנחנו צועדים אל עידן בו גם אחרון המשכילים ידע לומר שאלימות אינה הפתרון.

- יש משהו כמעט מבחיל בעובדה שהורה מכה את ילדו. חוסר השוויון בכוחות מעורר זעם ואי- היכולת של האב או האם לחנך את בנם/בתם באמצעים פיזיים פחות מעוררת כעס.

יום עצמאות

בזמן שישבתם וראיתם טלויזיה, הלכתם לחברים, קראתם ספר, הלכתם למסיבה, השלמתם עבודות או עשיתם מנגל, הייתי רוצה לחשוב שדאגתם לרגע לדור שלנו. אני לא מדבר על בני ה15-16 אלא דווקא היותר מבוגרים, בני ה18-40. אנחנו רק 7 מיליון איש ועם היסטוריה מאוד קצרה ועדיין רובינו לא יודעים באילו מלחמות לחמנו על מנת לחגוג את יום העצמאות הזה, לא יודעים מי כתב את ההמנון, אלו אירועים הניעו את הגלגל הזה שנקרא "ציונות", לא יודעים מי שלט, על מי, באילו אמצעים ובמשך איזו תקופה, מי היה פה קודם ולמה זה ממש לא ברור שנהיה פה גם מחר. במדינה כל כך קטנה אשר ישנן נקודות גיאוגרפיות מהן ניתן לראות את גבולותיה המזרחיים והמערביים רק על ידי סיבוב קל של הראש, ישנם אנשים שלא מודעים לתרחישים שקרו וקורים פה ועוד יקרו, אינם פוקחים אינם לאיומים ולסכנות, לא יודעים דבר וחצי דבר על המכונה הפוליטית שבארצינו אינה עוסקת בפרשנויות שונות של דמוקרטים וליברלים את החוקה, אלא בעצם קיומנו...

עוד יום עצמאות הגיע ואנחנו, על פי מהדורת החדשות, יכולים להתגאות בכך שיש לנו זוכה פרס נובל בכלכלה שלא חי פה, שנולדה לנו פילה בגן התנכ"י (סחטיין אבל...) ודברים פעוטים כמו שקבוצה ישראלית זכתה בגביע מדינה... הדבר היחידי שבאמת אפשר להתגאות בו בשנה החולפת זו הנסיקה של הבורסה אבל את האחראי עליה פתרנו על מספר מנדטים זעום ועכשיו הוא יושב וכותב ספר על מה שלא הבנו במהלך הקדנציה שלו כשר כלכלה.

עוד יום עצמאות הגיע ואנחנו מטומטמים יותר ואדישים יותר ול99% מאיתנו אין את ההבנה שכל יום עצמאות שהמדינה הזו זוכה בו, היא זוכה בו.

גנבו לי 3.1 מיליארד שקלים!

שוב גנבו לי את הכסף ואף שוטר לא בא. בעצם למה ששוטר יבוא ומה הוא יוכל לעשות אם אומר לו שגנבו לי את הכסף בהסכם קואליציוני?- כנראה ששום דבר. זו גניבה מהסוג הישן והטוב, אנחנו יודעים מי הגנב, אנחנו יודעים מי השותף לפשע ואנחנו יודעים מהכיס של מי נגנב הכסף- כל הכלים מונחים לנגד עינינו על הלוח ואף שאנחנו יודעים מה עומד לקרות ומבינים היטב את מה שקרה אנחנו ממשיכים לשגות באותם מקומות.

בואו נראה מה גנבו לי ולכם הפעם וכיצד: בהסכם קואליציוני מחוכם ביותר שהיווה דלת כניסה של ש"ס לקואליציה העביר אולמרט למפלגה כספים לטיפול בילדים ונוער בסיכון. מה לש"ס ולילדים ונוער בסיכון?- שאלה מצויינת עליה ניתן להשיב ב"כלום" פשוט והגיוני. מתוך 200 מיליון השקלים שיעבור ב2006 לועדה המיוחדת שאמורה לדון בבעיה החמורה הזו אשר בראשה עומד אלי ישי, 100 מיליון שקלים יעבור הישק למוסדות תורניים ומכונים שעוסקים בפריון בהתאם להלכה: 50 מיליון לבניית כיתות לימוד במגזר החרדי, 20 מיליון לטיפול בנוער חרדי מנותק, 15 מיליון לתמיכה במוסדות תרבות תורנית ושיעורי תורה, 10 מיליון למכסות לילדי פנימיות ו5 מיליון לתמיכה בבתי דין רבניים ובפוריות על פי ההלכה. לא רק שהכספים הולכים למקומות שאינם אמורים ללכת אליהם כספים מחבילת הכסף הזו, מה גם שישנם משרדים אחרים וועדות אחרות שאמורות להעביר כספים לכל אותם מקומות שהוזכרו למעלה.

סך הכל יועברו לש"ס במסגרת הועדה המיוחדת שני מיליארד שקלים עד 2009.

הכספים הללו אגב יועדו ליישום המלצות ועדת שמדיט שגיבשה דרכים לטיפול ב350 אלף ילדים שנמצאים בסיכון להתעללות, עוני והזנחה, לא משהו שצריך להטריד את אלי ישי. מה שבאמת מעצבן הוא שכל אותם ילדים, כאשר הם סוף כל סוף יוכלו ללכת להצביע, הם לא ידעו שש"ס גנבה להם את הכסף, להיפך, הם יראו בש"ס כי מושיעת המסכנים ויצביעו בעבורה.

מה עוד? הובטח לש"ס ביטול הקיצוץ העתידי בקצבאות הילדים שהחל ב2003 ואמור היה להסתיים ב2009. כמה יעלה לנו הקיצוץ? 450 מיליון שקל, אלו יורדים מהכיס שלי ושלכם כי אחוז המובטלים בקרב האוכלוסיה של ש"ס מרקיע לשמיים. בנוסף גם סוכם שתבוטל התוכנית להורדת הקצבה לילד הראשון והשני ולילדים שנולדו אחרי יוני 2003. עלות השינוי 650 מיליון שקל.

סך כל ההטבות שעליהן סוכם עם ש"ס, שחלקן כבר בוצעו בלא קשר להסכם, מגיע ל3.1 מיליארד שקל על פני ארבע שנים.

עכשיו... אנחנו לא באמת היינו צריכים את הסכום הזה, הרי כל שאר הבעיות שלנו נפתרו ממילא ויש לנו כמה מיליארדים ספייר שפשוט היינו חייבים להיפתר מהם.

זה כבר מרתיח את הדם!!! (פשוט בושה...)

הנה ציטוט מ"הארץ" של היום: "בעבודה ובקדימה מאשימים את ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט ואת יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ עמיר פרץ, כי נכנעו ללחץ ולביקורת הציבורית הקשה על גודלה של הממשלה הבאה, ולכן הקריבו את המועמדים לתפקידי סגני שרים במפלגות."

well excuse ME! אני באמת מתנצל שאני וחבריי האזרחים מעבירים ביקורת על נבחרינו ועל הדרך בה חלוקת התיקים וההסכמים הקואליציונים מנוהלים. אולי בעבודה ובקדימה היו מעדיפים שהיינו בוחרים אותם ועוזבים אותם לנפשם לאי-עשייה הציבורית שלהם.

אני חושב שיש גבול לחוצפה של הנבחרים במדינה הזו. אולמרט ופרץ נכנעו ללחץ הציבור? נכנעו? תנסו "הקשיבו" או "פתחו עיתון ואיתו את העיניים והראש" והבינו שלעם הזה יש מה להגיד בין קמפיין בחירות אחד לשני ואחרי שהמנדטים נספרים אנחנו לא הולכים הביתה כי כל השרים האלה, וסגני השרים, והמשרדים על פקידותיהם, המכוניות וכלה בעוגיות והמים שמוגשים בישיבות, הכל הכל, זה מהכיס שלנו.

בעבודה ובקדימה לא אוהבים תקשורת ביקורתית או בכלל את כל הרעיון שהתקשורת היא לא כלי שכפוף לממשלה, כנראה. מי יודע, אולי מחר לא ימצא חן בעיניהם שאולמרט ופרץ מתייחסים לספירת המנדטים.

שלוש נקודות לסיום:

1. מפתח שרים של שר על כל שלושה חברי כנסת זו בושה וחרפה למדינת ישראל, איפה נשמע כזה דבר?!- שר על כל שלושה חברי כנסת? הרי המדינה מנוהלת על ידי אותם גורמים כל הזמן, מה זה משנה כמה חברי כנסת נכנסים לקואליציה? פתאום יש יותר מדינה?

2. במפלגת הגימלאים ממשיכים ללחוץ על המפתח לעיל, הם קיבלו 7 מנדטים אז הם מדמיינים שהם יקבלו 2 שרים. מישהו פה בחר בגימלאים בשביל שיקבלו משרדי שר? אני הצבעתי להם וזו ממש לא היתה כוונתי. הם, אגב, היו מוכנים להתפשר על שני סגני שרים אבל עכשיו עם הניסיון לבטל את סגני השרים הם לוחצים על אולמרט שהם לא יהיו בקואליציה. שוב, בושה.

3. צריך להעביר חוק "מספר השרים" שמקבע, עבור כל הממשלות והקואליציות העתידות לקום, את מספר השרים ואת המשרד שכל שר מקבל. כך למשל אפשר לקבוע את מספר השרים על 9 ולחלק אותם לפי מפתח המשרדים שהצעתי לפני מספר פוסטים.

אפשר להסתפק בהרבה פחות שרים

השר לענייני גימלאים? לא לזה נתתי את הקול שלי! אני לא התכוונתי שרפי איתן יקח כסף טוב ויזרוק אותו על הקמת משרד, או משרדון נוסף שכל עיסוקו יהיה גימלאים- משהו שכיום נעשה באין מפריע תחת המשרדים האחרים. מתי הנבחרים שלנו יבינו שתפקיד חבר הכנסת אינו להיות שר אלא לחוקק חוקים. אני ביקשתי לשלוח את איתן לכנסת בשביל לחוקק חוקים שאף אחד לא הטריח את עצמו לחוקק, שיהיו אנשים בכנסת הבאה שכל המעניין אותם- הגימלאים. אבל אצלינו, במדינת ישראל, מנהלים דברים דרך משרדי שרים, כבר אי אפשר פשוט לחוקק חוקים- אתה חייב להיות שר משהו אם אתה דורש לקדם אינטרסים. בושה.

שר החקלאות, למה אי אפשר להכניס את משרדך תחת משרד התעשייה והמסחר? כמה חקלאות יש במדינה הזו שדרוש לה שר והיא אינה יכולה להסתפק בסגן שר, וולוו אחד פחות ואולי גם כמה מזכירות פחות. עמוד השדרה של המשק הישראלי הוא אינו החקלאות ואין שום סיבה שיהיה משרד שלם שיעסוק בכך.

שר התשתיות, למה אותך אי אפשר לשים תחת שר התעשייה והמסחר?

פרס, למה לכל הרוחות אתה מבקש לעלות יותר ממה שאתה צריך בגילך המופלג עם כינון של משרד תחתיך (השר לפיתוח הנגב והגליל)?

השר לענייני רשות השידור, איתן כבל: מה?

שר התחבורה, למה אותך אי אפשר לשים תחת תשתיות שנמצאים תחת מסחר ותעשייה?

השר לענייני רווחה, למה שלא תעיף את השר לענייני גימלאים?

שר השיכון והבינוי, אתה לא חושב שאתה יכול להיות תחת תשתיות גם כן?

ולבסוף, שר התיירות... אותך באמת אפשר לאחד עם התעשייה והמסחר.

לסיכום, העם בישראל בהחלט יכול היה להסתפק בשרים הבאים בלבד: ביטחון, חוץ, חינוך, אוצר, פנים, ביטחון פנים, תעשייה ומסחר, בריאות, משפטים- תשעה שרים, זה הכל ואת שאר הכסף אפשר היה להעביר לכל אלו שצריכים אותו. מה יעשו כל אלו שלא קיבלו תיקים?- שיחוקקו חוקים!!!

יולי תמיר היא שרת החינוך הבאה!

עכשיו כאשר תיק החינוך כבר בידיים של יולי תמיר על פי כל הערכות בעולם, אפשר להגיד עם חיוך מאוזן לאוזן 'ברוכה הבאה'. באמת שחיכינו לך גברת תמיר והחורף הלבנתי היה קשה מאוד. כמעט קשה מנשוא.

משרד החינוך, כמו שאת יודעת, הוא אחד המשרדים החשובים ביותר במדינה אם לא החשוב ביותר. החינוך של הדור הצעיר הוא זה שיקבע מה יהיה החוסן הכלכלי של מדינת ישראל, כמה תייצא דרך תעשיות ההיי-טק והאוניברסיטאות ומה יהיה התוצר הגולמי לנפש במדינה, חינוך הדור הצעיר הוא מה שיקבע את ערכי צה"ל ואת המלחמה שלנו בטרור, את הביקורות כלפי פנים ואת הביקורת כלפי חוץ, את ההתמודדות שלנו עם מדינות זרות וההתמודדות שלנו עם קבוצות זרות בארצינו שלנו, החינוך יקבע כמה נצליח למשוך סטודנטים ומשקיעים זרים ומה יהיה היקף השיתוף שלנו במיזמים בינלאומיים, החינוך יקבע כמה יהיה העם הזה מודע למהי הדמוקרטיה, מהו שלטון החוק ומהי שררה דתית פונדמנטליסטית, החינוך יקבע איך יראו גופי החוק במדינה ביניהם הכנסת, הממשלה ובתי המשפט, הוא יקבע איך נתנהג בכבישים וכמה תשומת לב ניתן לפעולות האונס והרצח, איך נגיב לשחיתות שלטונית ואיך נתנהג לנוכח שחיתות "רגילה". החינוך יקבע כמה הדור הבא יהיה מחובר לשורשיו, לערכי היהדות והציונות, להיסטוריה שלו ולאלו שהקריבו הכל על מנת לתת לנו מה שיש לנו, ועם זאת החינוך הוא מה שיקבע כמה נוכל להבין את השונה בחברה, את ספקטרום העדות הרחב ואת מגוון הדתות בארץ. החינוך יקבע כיצד נתנהג למוכי הגורל שלנו, החולים, הנכים, הזקנים והאימהות החד-הוריות, הוא יקבע את היכולת שלנו להיטמע בחברה הגלובאלית שהולכת ונעשית קרובה יותר ויותר, החינוך יקבע כמה נידע להעריך את המדעים בעזרתם אנחנו מסבירים את כל מה שקורה סביבינו ובעת ובעונה אחת הוא יקבע כמה נרצה לפתח את הנפש שלנו ונעריך את ההומניסטים. הוא יקבע כמה נהיה מודעים לעצמינו ולגוף שלנו על מנת שנוכל לחיות חיים בריאים יותר וארוכים יותר.

החינוך יקבע כמה נצליח להבין שבמשך כל כך הרבה זמן מערכת הערכים הבין-אישיים כמו גם יחסי האזרח-מדינה נרקבו ועד כמה מערכת החינוך בארץ הזו, תחת הנהגתה של גברת לבנת, פשטה רגל.

לבסוף, והכי חשוב, החינוך יקבע עד כמה כל אדם ואדם במדינה הזו מסוגל להסתכל על דברים בצורה אובייקטיבית, בעין בוחנת ולהסיק מסקנות הגיוניות שנשענות על רציונל.

חברי הכנסת הערביים ואבו-טיר

אלו התושבים שיותר מבינים עניין ונציגיהם בכנסת רק מחכים שחברי הכנסת יעשו שגיאה ואפשר יהיה לפעול במלוא העוצמה הבירוקרטית-שיפוטית נגדם ולשאת את השלט "בגידה". אבל כל עוד חברי הכנסת הולכים על השוליים הבטוחים ומעצבנים את הרוב היהודי בישראל בהליכתם לשונאי ישראל ובהידברות שלהם עימם ובכך שנעמדו בין הכנסת בישראל לבין כנופיית הטרור שהפלסטינים מכנים ממשלה, הם בטוחים.

כרגיל הולכים חברי הכנסת הערביים לבית משפט הבינלאומי בהאג. הפעם, בשביל למנוע מהכנסת בישראל לשלול את מעמד התושב של ראשי החמאס במזרח ירושלים. ההליכה של חברי הכנסת הערביים לשונאי ישראל, עכשיו כמו בעבר, יכולה להיות חלק מן התשובה למצב הרע של תושבי ישראל הערביים.

המפלגות הערביות מעולם לא היו בקואליציה ולא ניתן להם הכוח לשפר את חייו של המיעוט הערבי בישראל, מיעוט שלא מקבל תקציב מספיק בשביל חינוך, לא לשיטור במחוזותיו וגם לא נהנה ממצב כלכלי טוב כל כך (כמובן שגם אחוז מעלימי המס שלהם גבוה להחריד ועבירות התנועה ואיכות הסביבה באוכלוסיה הזו מרקיע לשחקים אבל נעזוב את זה רגע...). אם חברי הכנסת הערביים היו חכמים מעט יותר הם היו דואגים לאנשיהם לפני שהם דואגים למרכיבי הפצצות ושולחי המתאבדים מהצד השני של הגדר התיאורטית שלנו.

כשבארקה הלך ללבנון שתקנו, כשאחמד טיבי נפגש עם ערפאת כל שני וחמישי גם כן שתקנו, אפילו כאשר חברי הכנסת הערביים העבירו את השיפוט כנגד שוטרי מהומות אוקטובר החוצה להאג שתקנו, אולי כדאי שנתחיל לאותת להם שאם הם חברי כנסת במדינת ישראל אז כדאי שיתחילו להתנהג בהתאם.

נ.ב

הפנדמנטליסטים המוסלמים מתחלקים ליותר מדי קבוצות טרור אז אני לא אטרח אפילו ליצור הפרדה בין כל ארגון לארגון ובכך גם לא בין פיגועים שיוצאים לפועל על ידי הג'יהאד האיסלאמי ואלו שיוצאים באישור החמאס ולכן אם חברי הכנסת הערביים רוצים להיפגש עם אבו-טיר אז הנה מסר שהייתי רוצה שיעבירו לו: "תשעה הרוגים, יא חביבי... אז לקחו לך את מעמד התושב- יעבור לך".

פיגועים, הרשות, החמאס וההתכנסות

מישהו שכח לעדכן כמה מן הפוליטיקאים לגבי המשוואה החדשה במזרח התיכון. צריך לעזור להם להבין שתנאי השפה ישתנו והתמונה שלהם ממש איננה נכונה כבר.

לפני עליית החמאס השאלה המרכזית היתה מחולקת, לוגית, בצורה הבאה: להתנתק או לא להתנתק ואם להתנתק אז האם בתיאום עם הרשות או לא- עץ לוגי לא מסובך בכלל. האפשרות של "לא להתנתק" קיבלה נבוט בראש ושלילה עצבנית מלווה בכעס שיצטבר במשך 30 שנה אצל הרוב החילוני השפוי "השמאלני" במדינה ונשארנו לנו עם הענף הקטן של ההתנתקות אז בו היינו צריכים להחליט האם לבצעה בתיאום עם הפלשטינים או לא. חוסר היכולת של הרשות לספק לנו הבטחות ולעמוד מאחוריהן הוביל אותנו לבסוף להוציא לפועל את התוכנית ההתנתקות ללא תיאום עם הפלשטינים. למה בכלל דרשנו לתאם איתם מראש? כי קיויני שהמשטרה הפלסטינית ולא החמאס או הג'יהאד או כל פעיל רחוב אחר יתפוס את המקום שממנו יצאנו.

גם היום, לאחר ההתנתקות ומעבר ל"התכנסות" אנחנו ניצבים מפני אותו עץ ושום, באינרציה, אנחנו זונחים את הענף שאומר "לא" להתכנסות מתוך הכרה מפוכחת שאנחנו ממש לא רוצים שלום עם הפלסטינים, אנחנו רוצים לא לראות אותם יותר- תפיסה מאוד נכונה שלקח לאנשים במדינה הזו הרבה זמן להגיע אליה למרות שהם ניסו לשכנע אותי מאז שהייתי בן 10 שזו תפיסה לא נכונה. מוזר אבל לא משנה. שוב נשארנו עם תיאום או לא תיאום אבל שכחנו לשאול "למי אכפת?"- הפלסטינים שמו בראשם ארגון טרור! אז האם נוכל להתנתק מבלי שארגון טרור יקח פיקוד על השטח?!-לא!

העץ הלוגי הלא מסובך הזה נהפך להיות הרבה יותר קל.

נ.ב

הבטיחו לנו שאחרי שנצא מעזה אז כל פעולה שתיצא מעזה נגדינו תתוגמל בחומרת יתר. לא רק שאנחנו ממשיך לקבל קסאמים, עליהם כל מדינה אחרת כבר היתה משתלחת בהם, אלא שאנחנו מקבלים קסאמים מהזרועה הצבאית של השלטון הלגיטימי שלהם כלומר, בואו נדמיין שהם היו מדינה- אז אנחנו חוטפים קסאמים מהצבא שלהם. אנא, אל תבלבלו את המוח על תגובה חמורה והואילו לשחרר הודעה לכלי התקשורת העולמיים שחוקי המשחק השתנו פה- ירי קסאמים, כל ירי קסאמים יתוגמל בהפגזה מהונדסת היטב אל לב עזה ולא ירי ספורדי של פגזים אל תוך שטחי מדבר ריקים.

נ.ב.ב

אם מישהו מנסה לרצוח אותך והוא לא מצליח אז הוא עדיין נכנס לכלא, הוא לא צריך לרצוח אותך בשביל להיכנס לאותו מספר שנים מקסימלי, אגב, הוא רק צריך לנסות- זה מספיק בשביל השופט למזלינו. השב"כ שלנו מתמודד כל יום עם עשרות התראות לפיגוע וכמה ניסיונות, אז למה אנחנו מפגיזים רק כאשר פיגוע שלהם יוצא לפועל? האם האוכלוסיה הפלשטינית צריכה להודות לתקציב הבטחון שלנו שכן אם הוא היה נמוך לא היינו תופסים מחבלים בדרכם לפיגוע ולכן היינו צריכים להגיב אליו לאחר שהוא היה יוצא לפועל בלב תל-אביב. שוב, שמישהו שמשרד החוץ יעדכן פעם ביום על עשרות הניסיונות לפגוע באזרחים ישראלים ויקדים תקשורתית פעולה צבאית בתגובה לניסיונות האלה. נוכל לקרוא להם "ניסיונות לתגובה" שלמערכת הביטחון ברשות אין מספיק תקציב בשביל למנוע.

חוקי המשחק ישתנו והדבר היחיד שמונע מישראל לפעול לפי החוקים החדשים זה הנתון שאנחנו עדיין משחקים בתוך משחק פוליטי בינלאומי גדול הרבה יותר. חבל שמשרד החוץ לא מבין שהתפקיד שלו הוא להגדיר את המשחק הבינלאומי שמכופף לנו את הידיים מאחורי הגב, מחדש.

הפיגוע בתל אביב והמלחמה בטרור

מתי נבין שהמלחמה הזו יכולה לקבל תפנית מאוד חיובית מבחינתינו אם נדע איך להשתמש בכלי הנפלא הזה שנקרא תקשורת? למה לעזאזל אנחנו, תושבי ישראל, צריכים לחכות כחודש עד שבוש ייפגש איתנו בארה"ב על מנת להעביר לו ולממשלתו את המסר הכל כך פשוט: "אין עם מי לדבר, חבל על הזמן". למה אנחנו לא יכולים לצאת עכשיו בריש גלי ולהגיד את זה לכל העולם, עכשיו מיד לאחר שהיה פיגוע, בדיוק עכשיו כאשר כל העולם יבין אותנו?!

אנחנו אוהבים לעשות את זה איך שעשו את זה לפני חצי מאה ויותר, אנחנו יושבים וניזונים מאמצעי הביטחון השונים, אז אנחנו מחליטים שאנחנו צודקים וזה הגיוני להגיב בחזרה, אנחנו מרסנים את התגובה שלנו על מנת שהיא תעלה בקנה אחד עם הציפיות ההומנטיריות של אירופה וארה"ב ואז אנחנו שולחים טנקים וחיילים בשביל לעשות את העבודה הכל כך מרוסנת צבאית הזו שאנחנו קוראים לה "תגובה הולמת". האירופאים פותחים את הטלוויזיה היום ורואים פיגוע, פותחים את הטלוויזיה בעוד שלושה ימים לאחר שהם כבר הספיקו לשכוח מהפיגוע בתל אביב על תשעת הרוגיו מכיוון שבדיוק תוצאות משחקי הכדור-רגל נכנסו, היו קצת רעידות בבורסה, הממשלה לא העבירה איזה חוק וכו', ואז מגלים שישראל נכנסה עם טנקים וחיילי עילית לשכונת מגורים בעיר וכמה ילדים בני 14 נפגעו ואולי אפילו איזו ילדה תמימה נהרגה. שוב אנחנו אשמים.

מישהו צריך לאותת למנהלים פה שבמאה ה-21 לא יוצאים לקרבות, מערכות ומלחמות ללא גיבוי תקשורתי ולא גיבוי תקשורתי במובן של לאפשר לעיתונאים זרים לסקר את האירועים בשטח אלא גיבוי תקשורתי במובן הרחב שהממשלה שלנו צריכה לשחרר מסרים תוקפניים ותקפים על מנת לאותת לאירופאים וארה"ב על מה עומד לקרות בהמשך ולא לתת לטנקים שלנו להיצטלם רע ולהתחבא מאחורי "אבל אנחנו צודקים, האירופאים לא מבינים אותנו".

יש חוק אצל המורים בבית הספר כמו גם אצל בודקי המבחנים באוניברסיטה שאם הם לא מבינים מה רצית להגיד, משום שהם לא מבינים את הכתב או משום שסיבכת את התשובה ברמות שלא יתוארו, הם לא ישקיעו יותר מדי זמן בשביל להבין מה רצית לומר ולתת לך את הנקודות בכל זאת. זה חוק הוגן, אני לא מצפה שמישהו שבודק לי את המבחן יעביר את כל יום השבת שלו בניסיון להבין מה אני רוצה וזה לא משנה אם הגעתי לתשובה הנכונה או לא. בדיוק כך הממשלה הישראלית רואה את המלחמה הזו, לנו יש את התשובות הנכונות ואנחנו מצפים שהאירופאים פשוט יבינו שאנחנו צודקים. האירופאים לא יבינו שאנחנו צודקים אם לא נדאג להבהיר להם את זה, אנחנו שוכחים שיש להם גם את העניינים שלהם ואם בשתי דפי העיתון תחת הכותרת "חדשות מהעולם" הם רואים טנקים ישראלים אז כדאי מאוד שבזכרון שלהם מהעיתון של אתמול יהיה ציטוט של אולמרט שמבהיר למה מדינת ישראל לא מתכוונת לשבת ולהבליג על פיגועים כאלה או (כמו שאנחנו עושים יותר טוב מכולם) לעשות פעולות ממוקדות ויתושיות.

עד לזמן כתיבת שורות אלו מניין ההרוגים בפיגוע הוא תשעה. אלו תשעה הרוגים שלא מעניין אותם שזה הג'יהאד האיסלאמי ולא החמאס ששילח את המחבל, אז למרות ששיפוט לא נעשה מנקודת מבט סובייקטיבית אף פעם, בוא ניכנס לפרופורציה- אנחנו והאויבים שלנו לא כפופים לאיזה אובר-חוק שהשיפוט הסובייקטיבי פוגע בו. זו היא מלחמה בין שתי יישויות שרק אחת נקראית להשמדתה, אני חושב שאפשר להיות טיפה סובייקטיבים ולפעול מעט יותר אמוציונלית או במילים אחרות- להיכנס באבי אביהם. עם גיבוי תקשורתי כמובן.

בונים קואליציה

מישהו החליף את חוברת ההוראות וחילק לאולמרט את העותק המזוייף כך שהוא הבין שהמשחק הפוליטי שמתחיל מיד אחרי יום הבחירות לא מכיל רק את חוק-העל 'שקר לציבור, שקר לו תמיד, שקר כמה שיותר וכמה שיותר גרוע' אלא גם כולל הוראה להקים קואליציה עם כמה שיותר מנדטים וזה בכלל לא משנה עם הקואליציה הזו תהיה שברירית יותר וחסרת כוח פנימי להניע תהליכים, בטח ובטח כאשר התהליכים האלה הובטחו במהלך קמפיין הבחירות.

מה היה כל כך קשה לחבור למפלגת העבודה, למרץ ולגימלאים? מפלגת העבודה איננה מפלגה שמאלנית בבחירות האלה והיא תענה לכל הדרישות המדיניות שקדימה תפרוש לפניה ותאשר את הקו המדיני הקואליציוני. בעצם הצלע השמאלית בחבורה קדימה-גימלאים-מרץ-העבודה היא מרץ ואני חושב שמפלגה של 28 מנדטים בהחלט יכולה לבלוע 5 מנדטים ששורקים בשמאלנית. לבד מקדימה ממרץ כל שאר המפלגות שהיו אמורות לחבור לקואליציה אינן אלא חברתיות ובהחלט אפשר היה להטמיע אותן תוך כדי התכופפות לתנאים החברתיים שהן הציבו, שאם כל הכבוד אינם לגמרי מוגזמים ומשקפים את ההרגשה הכללית בעם. נכון שמפלגת קדימה לא תוכל לקבל את הקרדיט על חקיקת החוקים החברתיים המועילים האלה לשמה אבל זה המחיר שאתה צריך לשלם כאשר אתה מפלגה גדולה בישראל שעסוקה כל הזמן בלפרוש את המצע המדיני ולא את החברתי.

אולמרט ויתר מהר מדי על הגוש החרדי. למרות שהרבה דברים שלא יעלו על הדעת קורים תחת מעטה המפלגות החרדתיות, הכנסתה של יהדות התורה היתה מהלך חכם שהיה נותן ייצוג דתי בקואליציה והיה מתאפשר יחסית בקלות אם אולמרט היה מתאמץ מעט יותר ואולי הוא עוד יתאמץ.