ביקורת על מופע: "חתונה מושלמת"

אפשר היה לחדד את הבדיחות מעט יותר ולחלק מהמשפטים הנאמרים בהצגה הייתי מעניק משפטי-נגד טובים הרבה יותר, אבל את "חתונה מושלמת" בהחלט הייתי ממליץ ללכת לראות אם אתם מחפשים הצגה טובה וסבבה להעביר איתה את הזמן, לעשות לבן/בת זוג שלכם קצת טוב על הלב עם קצת צחוקים או אם אתם רוצים משהו קליל לקחת את הדייט שלכם אליו.

מורכבות ההצגה היא משהו שתשימו לב אליו מיד ותלמדו, כמוני, להעריך את ההשקעה של השחקנים בשינון טקסט אינסופי (רק לצורך ההבנה: ההצגה מתחלקת לשני סצנות בלבד והשחקנים נדרשים לזכור דיאלוגים ארוכים מאוד בעל פה).

אמנם ישנם קטעים מתים בהצגה וההומור שם לא מחודד כמו סכין יפנית אבל היא בהחלט מספקת את הסחורה.

ביקורת על מופע: "עקיצה טבעית"

ראו...הביטו... הביקורת על "עקיצה טבעית" היא טיפה מורכבת. לא מכיוון שאינני בטוח עד כמה נהניתי מהמופע אלא דווקא מכיוון שאני בטוח אך אינני בטוח אם דעתי באמת נחשבת במקרה זה. אני, לצערי, לא התגלגלתי מצחוק מהמופע. סך הכל ההומור שם לא רק שאינו גבוה או מורכב, הוא פשוט לא עבד עליי. אך אולי כאשר אמרו לי שהמופע הוא מופע Nonsense פירשתי את זה לא נכון, באופן מיידי, כמופע קומי-מופרע.

לעומתי, הקהל הנרחב הן בכמות האנשים והן בספקטרום הגילאים אותו הקיף דווקא צחק והרבה.

על דבר אחד אני לא חושב שמישהו יכול לחלוק, בין אם הוא צחק מהמופע או לא- הכשרון של השחקנים. מדובר בקומץ שחקנים בעלי יכולת תיאטרלית יוצאת מגדר הרגיל אשר ניחנו בכשרון יוצא דופן להציג את ההקצנה, את הפרעות, את הקצה, את האקסטרווגאנטי...

אולי תתקשו להבין מעט מהקטעים שם ואולי, כמוני, תתהו האם כל הקטעים סאטיריים או רק החלק שאתם קלטתם שהוא סאטירי, אולי אפילו לא תבינו על מה אלו לידכם צוחקים אבל בהחלט תצאו מהמופע עם הבנה טובה יותר של מהי אומנות, עם ראש פתוח הרבה יותר ועם הכרה עד...

ביקורת על סרט: "החוזה"

כן, גם את "החוזה" הלכתי לראות בסופ"ש. ה"חוזה" לא מאכזב ולא עולה על הציפיות, אפילו לא בקצת, שבניתי בעקבות הטריילר. הסרט מגיש לך בדיוק מה שהבטיחו בקדימון- סרט מתח קל מרוח באמריקאיות all over... שום דבר לא מפתיע ואין דבר אחד ייחודי בעלילה ובהתפתחות שלה. הסוף מהונדס היטב לפי מרשם והנקודות בדרך מוכרות. עם זאת אם מתחשק לכם סרט "בסבבה" הוא בהחלט מספק את הסחורה. המשחק של מורגן פירמן ושל ג'ון קיוזאק ממש טוב ולמרות שלא ברור למה שניהם הסכימו להשתתף בתסריט הסטודנטיאלי הזה (אולי הם מבשלים סרט עומק בקרוב?) הם עושים זאת נפלא.

הבדיחות של מורגן פרימן ממש טובות.

ביקורת על סרט: "אמן האשליות"

רצף הסרטים הגרועים אליהם הלכתי אני ואותו חבר טוב נגמר כאשר כתוביות הפתיחה החלו לעלות. אמן האשליות הוא סיפורו של אייזנהיים, קוסם בעל יכולות יוצאות דופן אשר אשליותיו מדהימות ומשאירות את הקהל פעור פה. הסיפור הוא גם סיפור אהבה בין אייזנהיים לבין חברת ילדותו, הדוכסית המיוחסת פון-טאשן שנכון לזמן בו אייזנהיים חזר לוינה להופיע, אחרי מסעות ברחבי כל העולם, היא עתידה להתחתן עם יורש העצר האוסטרו-הונגרי.

יש מעט מאוד סרטים שהסוף שלהם בלתי צפוי ואף מקרין משהו רטרואקטיבית על כל אורכו של הסרט. אמן האשליות הוא סרט יוצא דופן שדורש חשיבה ואמנם הוא ניחן בכמה קטעים שאינם זורמים כמו שצריך אין ספק שהסרט, המבוסס על סיפור קצר, הוא בין הטובים שראיתי השנה- מאתגר, מהנה ומפגין את יכולות המשחק היוצאות מגדר הרגיל של שלושת השחקנים הראשיים (גי'אמאטי, ביל ונורטון...).

אני לא ממליץ לכל אחד ללכת לראות את הסרט, הכבדות שלו לא תתאים לאנשים מסויימים וגם לא לציפיות מסויימות, אבל אם אתם מעוניינים לראות סרט טוב אני מציע לכם לרוץ לקנות כרטיסים.

ביקורת על הסרט "ג'יימס בונד"

במילה אחת- אוף! זה מה שיש לי להגיד על ג'יימס בונד החדש. רבות דובר דווקא על השחקן החדש שיחליף את פירס ברוסנן בסרט החדש בסדרת הסרטים הפופולארית "ג'יימס בונד" והביקורות שלפני יציאת הסרט בהקשר הזה היו קרירות משהו אם לא קפואות לגמרי, אנשים התלוננו על שריריות היתר של הבונד החדש, על הבלונד בשיער, על המבטא השונה ואפילו הרחיקו והעבירו ביקורות על השחקן עצמו וכישוריו הפיזיים שלו- איכשהו נקשר ברוחם של מושבעי הג'אנר התפקיד עם השחקן ולא כל כך מהר הקהל הבונדי מסכים להכתיר בונד חדש... אז כבר דיברו על כך שהבונד החדש פוחד ממים או משהו כזה... שוין.

אבל הבעיה בסרט האחרון היא לא השחקן אלא הפלטפורמה הדפוקה מהיסוד שהשחקן נאלץ לשחק עליה- התסריט. נראה כאילו הבמאים ביקשו לאתגר את צופי בונד ולשבור כמה מוסכמות מבלי להבין שסרטי בונד אינם אמורים לאתגר אותנו אלא לספק לנו בדיוק את אותם דברים שהם מספקים כבר עשרות שנים ואני לא מדבר ברמה הכללית אלא ממש ברמת הפרטים הקטנים.

הבונד החדש נטול כמעט לחלוטין הערות סקסיסטיות וכמות הבחורות שהוא משכיב מעוררת רחמים. לבונד החדש אין הערות פאנץ' סרקסטיות לפני שמרביצים לו (חוץ מקטע אחד) ואחרי שהוא הורג אנשים, אין לו גם את האלגנטיות שבהרג ה007-י של הבונדים הקודמים והוא מעדיף ללכת מכות ולחנוק למוות הרבה מיריביו באופן שדומה יותר לקרבות רחוב מאשר למלחמות צללים של סוכנויות ביון. הבונד החדש אינו מישהו שנוטה בך אמון שהוא שייך למשפחה המצומצת של הסוכנים הכפולים של המלכה אלא דומה יותר לבריון רחוב.

אך גם אם תצליחו לסבול את בונד הדמות לא תצליחו שלא להתעצבן מכמה פרטים מאוד חשובים ש"נשכחו" בסרט הנוכחי. אין Q, אין גאדג'טים, כמעט ואין מכונית, אין אישה חזקה במיוחד ואין רשע-על שרוקם תוכנית מופרכת אלא רואה חשבון שמהמרי בכספי ספסרי-מלחמה. מכיוון שהשילו מהסרט הנוכחי הרבה מהמרכיבים של סרטי בונד נשאר לו הרבה זמן להתאהב למשל, להיפתח בפנינו ולגלות רגשות- בדיוק מה שאסור לתת למעריצי בונד! הרי הדבר שקול ללהראות לך את המפלצת בדקה הראשונה של סרט אימה.

ולבסוף נשאר היה רק דבר אחד להיאחז בו והוא המשפט המפורסם "Shaken not stirred" אז למה לכל הרוחות הרסו לנו, חולי הבונד, גם את זה?! למה בונד לא יכול היה פשוט לגשת, כמו בכל סרט אחר כבר איזה 40 שנה, ולהזמין וודקה מרטיני שייקין נוט סטירד?! לא, הבונד הזה מבקש וודקה מרטיני בלבד וכאשר הברמן שואל אותו אם הוא רוצה את זה שייקן או סטירד (גם הוא מעריץ בונד כנראה...) אז הסוכן עונה לו בפראות שמתאימה לבונד החדש "do I look like I give a damn?!"

NO! but I do give a damn!

בקיצור, תחזירו לי את בונד השוביניסט עם השערות על החזה ומשתיק הקול ביד, עם המבטא הבריטי הכבד והבלורית הכהה. בונד שמשכיב את כל הנשים הכי יפות בעולם ונשאר לו זמן להציל את העולם, כל זאת בעזרתם האדיבה של קיו, הרכב והוודקה מרטיני...

ביקורת על "ילדים של מחר" (Children of men)

אפשר רק לכעוס על סרטי מד"ב או מד"ב רך (או רך מאוד) שלוקחים רעיון טוב והורסים אותו עם פיתוח רעיון כל כך גרוע. הסרט "ילדים של מחר" הוא אחד הסרטים הכי פחות פואנטיביים שראיתי בחיים שלי. לא מדובר בלקחת רעיון טוב, לפתח אותו בסדר ואז להרוס אותו להשאיר אותך עם פה פעור ושרירים רוטטים מעצבים. "ילדים של מחר" לוקח רעיון טוב ופשוט זורק אותו לפח, מותיר אותך עם תסריט גרוע שלא מוביל לשום מקום. איפשהו התסריטאי שכח למד"ב, רך ככל שיהיה, אמורה להיות איזו פואנטה, איזו אמירה, איזו התרסה... משהו! אי אפשר פשוט לקחת רעיון כמו עולם שנתקף על ידי מגיפה אשר שוללת מהנקבות את היכולות להיות מופרות ואז לגולל עלילה משעממת על ארגון מחתרתי שנלחם בשלטון הצורר בבריטניה.

לסרט אין פואנטה ולמעט מהמשחק המצויין של שחקניו אין סיבות להתרשם ממנו. הקהל של שנות ה2000 הוא מתוחכם הרבה יותר ואי אפשר להאכיל אותו רק ברקע ואווירה, חייבים לתת לו עלילה טובה!

הסרט "ילדים של מחר" בהחלט ניתן לצפייה בזמן שינה עמוקה, אם אתם מתעקשים אז גם בפאזת REM.

ביקורת על "השתולים" (Departed)

במילה אחת, וואו! העיתונים פשוט לא שיבחו את הסרט הזה כמו שצריך כי הרי מדובר ביצירת מופת קולנועית. הניצוח המבריק של סקורסזה אפילו על שחקנים חד-גוניים כמו ג'ק ניקולסון, שכרגיל משחק את המשוגע, הרכיב סרט עשיר בדמויות מעניינות שההזדהות עימן, למרות שאינך חלק מן העולם הזה, מצמררת. הסרט מחזיר אותנו לג'אנר סרטי הפשע הישנים רק עם טאצ' סופי של עדכניות שעשה את הסרט מתוחכם יותר, שנון הרבה יותר ואפל במידה רבה.

קשה לי לתאר במילים כמה נהניתי מהסרט הזה שהגדיל והפך אפילו דמויות שוליות מעט כמו זו של מארק וולברג ואלק בולדווין להיות חלק בלתי נפרד מחווית הצפייה. המשחק המבריק של מרטין שין, מאט דיימון, ליאונרדו דיקפריו וג'ק ניקולסון גובל בהיפנוט מוחלט וכבל אותי לכסא במשך כל הסרט (והוא ארוך מעט).

התסריט השנון, המעניין והמותח יביא לסרט הזה מועמדות לאוסקר ואני ממליץ בחום (בטמפרטורות גבוהות במיוחד) ללכת לראות כמה שיותר מהר את אחד הסרטים הגדולים של השנה.

ביקורת על הסרט- "איש הקש"

אני רוצה לדבר איתכם על סרטים רגע, אבל אני אתחיל דווקא מכיוון אחר- "איש הקש". רק אם נמתח את ההגדרה של אומנות כך שתכיל גם ערבוב ספורדי של מילים וצילומים של קטועי ידיים, נוכל לקרוא ל"איש הקש" סרט. אולם הסרט מתחיל טוב והמשחק של ניקולס קייג' הוא לא רע, יש משהו כמעט גרוטסקי בתפירת האירועים בסוף הסרט. הסרט מתגלגל בצורה שמעליבה את האינטילגנציה ולא יכולתי שלא לדמיין תמונה בה אונסים את האינטיליגנציה שלי מאחור, ביציאה מה"סינמה סיטי".

אם הייתי מהזקנים האלה, הייתי הולך ומבקש את הכסף שלי בחזרה, אבל חוללתי בצורה כל כך קיצונית ששום ממון שיוחזר לא יוכל לכפר על מה שקרה.

הסרט מתאר את הרפתקאותיו המוזרות משהו של שוטר אחד, די לחוץ, באי די מוזר המאוכלס על ידי אנשים מוזרים עוד יותר. סיבת הגעתו לאי, היא ארוסתו לשעבר ששולחת לו מכתב בו היא מבקשת את עזרתו בחיפוש ילדתה. הטריגר הוא שהילדה המופיעה בתמונה אותה היא צירפה למכתב נראית בדיוק כמו ילדה אשר הוא ראה מתפוצצת למוות בתאונת דרכים, יום או כמה ימים לפני.

על פניו אולי נשמע כמו רעיון לא רע בכלל, אבל האמינו לי שחוץ מסצנת אגרופים היסטרית אין סיבה ללכת לראות את הסרט. עדיף לא ללכת לקחת את הסרט בדי.וי.די כאשר הוא יגיע לחנות ליד הבית שלכם מאשר לא ללכת לראות אותו בסינמה סיטי.

זהו,

ביי

ביקורת על הסרט "סוריאנה"

אם הוא היה טיפה ארוך יותר הוא היה מתמודד קשה של "אפוקליפסה עכשיו" על התואר "הסרט הגרוע ביותר של כל הזמנים". סוריאנה היא עבודת העריכה הגרועה ביותר שניתן לעלות על הדעת ומחברת את הצופים עם העצבים הצפוניים ביותר שלהם.

התחלנו את הסרט המשמים הזה לא יותר מ25 אנשים ובערך 6 אנשים יצאו עוד לפני ההפסקה. היה קשה להחזיק מעמד בסרט שעד להפסקה עוד לא שכנע אותך שכדאי לך להמשיך לשבת ולהסתכל ופרש אקספוזיציה על פני שלוש רבעים מאורכו. כמו טראפיק גם הסרט הזה, אשר נעשה על ידי אותו במאי, מורכב מכמה עלילות אשר אמורות להתחבר איפשהו באמצע או בסוף. העלילות מתקדמות במקביל ואתה אמור לזכות לראות את הדילמה החמורה שהסרט מנסה להציג מתגבשת על מול עיניך מכמה זויות שונות. אממה, כאשר הסרט מורכב מכמה עלילות יותר מדי, מתחיל את הצגת הדמויות ושם את ראשיתה של כל העלילה הרבה, הרבה, לפני הפרט הראשון שאתה באמת צריך לקחת איתך קדימה על מנת להבין את הפואנטה, ומקדם כל עלילה במקטעים שאורכם קצרים להחריד, אתה נוטה להשתעמם, לפהק, להתעצבן ולחלות בזיהום חמור בדרכי הנשימה.

סוריאנה מציג את סגנון העריכה הקולנועית החדש- "עריכה לטווח קצר", "עריכת אינטרואלים" אם תרצו או אולי "עריכת דפקים". סוג כזה של עריכה הורג את העניין שבך, עניין בחיים כמו גם עניין בסרט, בהשתמש בכמה עלילות ומעבר חריף ותדיר בין כל עלילה לעלילה. אתה מקבל סרט שפרוס לחתיכות מסדר גודל של 30 שניות אשר לא מאפשרות לך לפתח עניין בכל סצנה וסצנה. אפילו כאשר מגיעים לשיא של הסרט קשה לך להבחין בו משום שאפילו השיא של כל עלילה בנפרד מחולק ופרוס בצורה מעצבנת כך שקשה לך להבין שהוא שם-מול העיניים שלך כבר.

הסרט הוא סרט קשה לצפייה, קשה לך להתרכז בעלילה, קשה לך להתרכז בדמויות וקשה לך להתרכז בלהישאר ער. הוא בושה קולנועית וכל מי שמסוגל להביע ולו דבר טוב אחד עליו יעמוד אילם מול השם בבוא הזמן ויטען כבר אז מה שיש לו להגיד.

ביקורת על הסרט "ונדטה"

עשרות חננות צבאו על בית הקולנוע הוד בדיזינגוף על מנת לראות את אליענה בקייר מצלמת איזו שטות טלוויזיות ולקבל שיעור מגדול המורים הרי הוא עוזר ההפקה של פיסת הזבל הקולנועית ההיא שצעק עלינו "אחרי זה אתם מפלאים למה הילדים שלכם לא שומרים על שקט! אתם לא יכולים להיות בשקט..."

ניכנסנו בסופו של דבר לקולנוע הקטן והמסכן הזה רק על מנת להתחרות על המקומות של השורה הראשונה או השניה- תענוג לראות סרט כזה כאשר התמונה כל כך קרובה אליך שהעיניים שלך דומעות רק מלנסות לעקוב אחרי התמונה שזזה מהר מדי.

לסרט אין עלילה מתוחכמת וגם לא עריכה טובה, אותה טרנסופרמציית קומיקס-סרט לקויה שSin City היתה גולת הכותרת שלה קיימת גם פה רק בעוד שבSin City לא היתה כוונה לבנות תסריט שמבוסס על הקומיקס אלא פשוט לצלם את הקומיקס, בסרט הזה דווקא היתה כוונה לעשות כן והיא לא יצאה טוב לפועל. הסרט בפירוש לא זורם כמו סרט שנכנתב לו תסריט שהיווה את היסוד, אפשר להרגיש שהיסוד של הסרט הוא לא בתסריט קולנועי אלא במדיה אחרת.

בהינתן עריכה די מעצבנת ותסריט לא מקורי בכלל נותרו רק שלושה דברים שהחזיקו את הסרט: הראשון הוא נטלי פורטמן, שנכון שזה נורא מגניב לרדת עליה כי אתה חנון והיא מהממת, אבל מה לעשות- הבחורה משחקת יוצא מן הכלל. הדבר השני הוא הצילומים של יוצרי מטריקס שאמנם לא דיגדגו את הרמה של מטריקס אבל בהחלט שוים צפיה. הדבר האחרון שהחזיק את הסרט הזה הוא בדיוק אותו להט, ציפיה וחחניזציה שהחזיקו את " שר הטבעות"- התלהבות יתר שלא תימצא מנוח אלא אם תגיע לפורקן רגשי במהלך צפיה הסרט שאמור, והוא יעשה כן ויהי מה, לספק חוויה ויזואלית חיה של מה שלמדת לאהוב מהנייר המודפס.

אמנם הרעיון מאחורי הקומיקס לא מקורי כלל (אפילו לא קצת) והמעבר מקומיקס לסרט היה בין הגרועים שניתן היה לחזות, הטקסט היה קצת חורק פה ושם והיו כמה צילומים שהעלו שאלות לגבי מחלת הפרקים של הצלם, רמת המגניבות (או "מיגנב") של הסרט נותרה גבוהה לכל אורכו- אין ספק שקטעי המגניבות המרכזיים סיפקו הנאה אדירה וזה בכלל לא משנה שהקטעים האלה צעקו "וואי זה מה זה בא מתוך קומיקס, אף אחד לא מדבר ככה ואין סיכוי שמישהו יעשה כאלה דברים ושום דבר לא הגיוני פה בכלל!!!"

אם לא הייתי שומע ילד בן 12 אומר, ביציאה מן הסרט שהסרט היה "דפוק" אז הייתי אומר שהסרט בטוח טוב לילדים, אולם העניין הותיר בי ספק.

הסרט הוא סרט מגניב, לא יותר מזה. הוא לא עמוק, הוא לא מרתק בצורה יוצאת-דופן והוא לא גורם לך לצאת מגדרך לאור אחד מהאפיקים הקולנועים האפשריים, הוא סרט מגניב שרצוי מאוד לראות בקולנוע (בגלל סצנות הקרב...) אולם בהחלט, בהחלט, בהחלט לא שווה להידחף דרך עדר מגה-חננות בשביל זה.

מוזרים, פוגו!