גניבת ברזל

לטובת אלו שלא ראו את התכנית "בולדוזר" ששודרה אחסוך במילים ואומר שהתופעה החמורה ביותר שהתכנית עסקה בה היתה גניבת ברזל- תופעה שהפכה פופולארית עם עליית שווי הברזל. איזה ברזל נגנב?- רכוש צה"ל, מע"צ וכדומה.

האם באמת לא ניתן לעשות שום דבר כנגד הבבונים הגנבים בחברת "הראל" שהינה אחראית על יצוא גניבות אלו לחו"ל? ועוד איך אפשר. כמו כל תופעה אחרת בישראל גם את גניבת הברזל ניתן לעצור אם רק נסדר את העדיפויות שלנו מחדש. פשיטות בלתי סדירות על הנמלים השונים, עיקובי אוניות, תביעות משפטיות, מס הכנסה, מעצרים קצרי טווח ללא התרעה ובתדירות גבוהה, תקצוב המשטרה לטיפול בעניין ואף התערבות מיניסטריאלית כל אלו הן פעולות שמדינת ישראל יכולה וצריכה לעשות על מנת למגר תופעה זו כמו עוד אלפי תופעות אחרות דומות.

מתישהו צריך ליפול האסימון שאם מישהו יטרח להגדיר מטרה וכל רשויות המדינה יעבדו יחדיו כנגד מטרה זו אז אין שום ארגון במדינה שיכול לה- פשוט אין. לא גנבים, לא עושקים, לא סוחטים, לא מאפיונרים, לא פדופילים, לא אנסים ולא רוצחים. אין שום  קבוצה עבריינית שמדינה אינה יכולה לה אם כל רשויות המדינה יעבדו יחדיו על מנת למגר את הקבוצה באופן ממוקד.

עד אז נסמוך על מיקי רוזנטל שיסמן לנו את המטרות ונמשיך לקוות שהמדינה תתחיל לקחת אחראיות.

הקטנת מספר הפיגועים- דיעה צינית

בסופו של דבר החיסול אמש היה פספוס והפיגוע היום בחדרה מעיד מצויין על כך. הרי אם רק יכולנו לחסל את כל ה"מספר אחד" של כל ארגוני הטרור באותו יום בשנה היינו מסתפקים בפיגוע סמלי אחד בשנה כמו איחוד תיקים (או לפחות סדרה של פיגועים שכולם באותו יום ואז שנה שלמה של שקט).

מנקות ולוחמה פסיכולוגית

בישראל יש תופעה מאוד מוזרה: כאשר אנחנו רוצים לעבור במסדרון שרק הרגע ניקו אותו אנחנו עושים את זה לאט... לא ברור למה. המנקה רואה אותך טוב יותר ויכולה לכוון את המטאטא האישי שלה טוב יותר לתוך הפנים שלך, אתה עושה, בפועל, יותר סימני הליכה כי אתה לוקח צעדים קטנים יותר ואתה מעצבן את המנקה שחושבת:"הנה האדיוט הזה שוב הורס לי את הספונג'ה".

לעומת זאת אתה נקרע בין שני עולמות: "אם אני אלך מהר היא תחשוב שאני חוצפן... אם אני אלך לאט אני אשאיר סימנים...what to do, what to do... אח, שיט, שוב נכנסתי לתוך הדלי". כל פעם שאתה מוצא את עצמך במסדרון לח אתה יכול לשמוע את הצחוק הסדיסטי של המנקה אשר משחקת ברגשותיך ומחשבותיך כאילו היו פלסטינה בידיו של ילד אנרגטי- עומדת בצד, מחייכת וחושבת "תפסתי את הממזר".

מה שיפה שאנחנו בטוחים שאם אנחנו פשוט נלך לאט אז לא נלכלך את הרצפה הרטובה, לא נשאיר סימנים. כן, הרי זהו החוק הפיסיקלי שאליו נתונים מי הספונג'ה- זו לא הדריכה שמשאירה סימן כי אם מהירות הדריכה! ואם רק נצליח ללכת ממש, אבל ממש לאט לא ידעו שדרכנו על כל בלטה ובלטה במסדרון...

שמחת תורה
אח... איזה חג, איזה חג. כל השנה אנחנו מקטרים שאין לנו חוקה וכאשר מגיע היום הזה אנחנו אומרים: "זובי חוקה! אנחנו גם ככה לא מספיק חכמים בשביל להבין אותה...תנו לנו עשרת דיברות!"שמור   בטל

סלולארים ושלום עולמי

אני יכול להישבע שהצג של הבטריה בנייד שלי הראה אפס-פסים. אחרי השיחה עם אימא שלי פתאום הוא הראה פס אחד, כאילו תומך אקטיבית בשיחות שלי עם אימא, כאילו אין הוא רוצה שאלו יחדלו לעולם.הסלולארי שלי דואג שאם מישהו רוצה לשגע אותי אני אהיה זמין בשבילו ואם אימא רוצה לטלפן אליי כל חמש דקות היא תוכל. אורנג' ממש דואגת לקשר שלך עם המשפחה כמו שהפרסומת שלהם טוענת- הניידים שלהם נטענים למשמע הקול הפולני של אמהות לחוצות ברחבי הארץ...

אני חושב שהם יכולים להשקיט שלום ואחווה בסקאלות גדולות יותר, אולי נחלק כמה ללבנונים בעלי השש אצבעות וכמה לסורים וניתן לאורנג' להשכין ידידות, נאמנות ואחווה בין שתי המדינות.

The changed man

לקחתי מחבר את הספר הזה לפני הרבה זמן, הערכה גסה: שלוש שנים ורק אתמול, סוף כל סוף היה לי זמן וחשק, שילוב מאוד נדיר אצלי, לגשת לקרוא אותו.

הספר הוא מקבץ סיפורי אימה (dread) מאת אורסון סקוט קארד, ההוא מ"המשחק של אנדר", ההוא שכולם התנפלו עליו באייקון לפני שנתיים, המורמוני (ככה אמרו לי). חוצפה היא מבחינתו להתחיל את הספר בהתבייכנות כללית על מהי אימה מלווה בתירוץ לכתיבת הספר הזה כאילו על מנת להראות לעולם- זוהי אימה, ואז לגולל בפני הקוראים דפים רבים של שעמום וחוסר עניין.

אמנם עד כה קראתי רק שלושה סיפורים מתוך האחד עשר אבל אם הרמה לא תתחיל לעלות אז טולקין הוא לא הסופר היחידי שיהיה ברשימה השחורה שלי. הדבר היחיד שמפחיד עד כה זה שאיזושהי הוצאת ספרים לקחה על עצמה להוציא את הספר הזה והדבר הטוב היחידי עד כה שהספר הזה קצר (200 עמודים).

שלושת הסיפורים הראשונים נראים כמו פלט של סדנת יצירה לילדים בעייתיים. נראים כמו קשקושי רקע על מפית מסומנת בעיגול ספל הקפה שמלווים שיחות סלולר משעממות עם ההוא שמסביר לכם על הלילה שלו עם ההיא. אם אחד הילדים של אורסון היה נקרא "אנדר" הייתי יכול להישבע ש"המשחק של אנדר" היה לכתוב את הזבל הספרותי הזה בזמן שאבא רושם ספר רציני.

-סיימתי... אוי איזה ספר מעולה יצא לי... אני אהיה מפורסם אפילו בישראל והישראלים יזמינו אותי לכנס עם הרבה דחויים חברתיים והמון מוזרים! אבל אין לי שם לספר... שם... שם... אה! אני אקרא לו "הספר הטוב היחידי שלי"!... לא, זה לא טוב... אה, אני יודע! אני אקרא לו...

-אבא, תראה, רשמתי כבר שלושה סיפורי אימה ממש גרועים...

-אנדר! קטעת לי את חוט המחשבה! הלך לי השם הטוב היחידי לספר הטוב היחידי שאני אי פעם אכתוב... תחזור למשחק שלך, אנדר...

כן, זה בערך היה ככה.

חכו לעדכונים נוספים...

היסטוריה של אלימות ואראגורן

למעט קטע הסקס הראשון ובהחלט להוציא את הקטע האונס/סקס השני הסרט פשוט מעולה. העלילה פשוטה והרעיון מוכר, לא מתוחכם, לא מהפכני ולא שובר מוסכמות או גבולות. הביצוע, לעומת זאת, גאוני בכל פרמטר, הסרט זורם בקצב הנכון, מתאפיין בדיאלוגים טובים, באמינות הדמויות וברגשות אמיתיים בקרב הצופים.

אמנם קשה בהתחלה לראות את הבן של אראגון מקבל השפלות בבית ספר (איש! אבא שלך הוא המלך של גונדור! איך אתה נותן לערס הזה להשפיל אותך...?) אבל ברגע שאתה מסביר לעצמך שזה בעצם prelude לשר הטבעות כאשר אראגורן היה עדיין ריינג'ר אז הכל מתחבר לך.

אני מוכרח לציין שהסרט כל כך טוב שאפילו הטריילר ל"Lord of war" שהגיע לפניו היה מעולה.

ממליץ.

ללבנונים יש שש אצבעות בכל יד

אני לא מבין איך סוריה מצליחה לשלוט בלבנון בצורה כזו. הרי יש ללבנונים שש אצבעות בכל יד!

(לפחות לפי שלט מחאה של איזה לבנוני בהפגנות נגד סוריה סביב קבר חארירי. השלט הראה אצבע משולשת... טוב, לא ממש משולשת, כי יש להם שש אצבעות בכל יד).

איזה יתרון... תחשבו על זה!

שוקי בריבוע ואייל ברקוביץ'

חלק I- שוקי בריבוע

הסתכלתי על ערוץ שתיים, היתה שם פרסומת- "שוקי בריבוע משגע את העולם". עכשיו, אני לא רוצה לומר שום דבר על איכות הפרסומות בישראל, נאמר כבר הכל, אבל איך בדיוק העובדה ששוקי בריבוע הופך את הגלגלים בסקייטבורד של איזה ילדה לריבועים ובכך מסכן אותה וגורם לה לעוף לגובה של כמה מטרים עוזר למכור את הקורנפלקס הזה? מאוד מוזר שהבחורה הזאת גם נותנת לשוקי נשיקה על זה שהוא הציל אותה... על מה את מנשקת אותה, טיפשה? הוא הפך לך את הגלגלים לריבועים! זה איך הגעת לסטרטוספירה!

חלק II- אייל ברקוביץ'

עוד פרסומת שראיתי באותו מקבץ היתה התשדיר של "פגוש את העיתונות עם שלי יחימוביץ'". בתכנית הבאה היא עומדת לראיין את אייל ברקוביץ' בנוגע לקריירה שלו, הנבחרת והתכניות לעתיד. הצחיק אותי לשמוע את מר ברקוביץ' מצביע על כדור הכדורגל עם חתימות הנבחרת ושואל את שלי ואמנון אברמוביץ' "מה, אין גם לי מקום פה ליד כל החתימות, אני עד כדי כך גרוע?" (ציטוט לא מדוייק, חוץ מהסוף).

"אני עד כדי כך גרוע?"- ככה נבחרת ישראל בוחרת את השחקנים שלה? אם אתה לא ממש גרוע אז אתה בפנים?

זה מסביר את ההשגים...

שחרור המתנקש בשלמה ארגוב

לפני שלושה ימים התפרסמה כתבה בוואלה! על כך שאותו מחבל שהתנקש בשלמה ארגוב, שגרירינו בלונדון דאז, קיבל קיצור תקופת מאסר (על התנהגות טובה) והוא עתיד להשתחרר בקרוב. ההחלטה על הקדמת שחרורו הביאה למחאה קשה מכיוון ישראל ובעיקר בקרב הציבור הישראלי שאיכשהו נטה לכיוון הציני: הבריטים האלה... רק אצליהם זה יכול לקרות.

אבל האמת היא שאם נסתכל טוב על מה קורה במערכת בתי הסוהר פה נראה שהחלטות על שחרור מוקדם של רוצחים, אנסים ופדופילים אינן מעטות. איכשהו הסיבה שאדם נכנס לכלא מתגמדת לעומת ההקלה ששירות בתי הסוהר חש כלפיך אם אינך עושה להם יותר מדי בעיות. מוזר, מצד שני, לחשוב על כך שבעוד שמקסימום העונש שיכול שופט להטיל עליך לא נחקק תוך לקיחה בחשבון של קיצוץ זמן המאסר (שליש!) משום שזה נובע יותר מכל מאילוצים פיננסיים, מערכתיים- שיקולים שאיכשהו מגמדים את האינטרס הציבורי, המוסר וצדק כולם ביחד.

בחזרה לכתבה, מה שהצחיק אותי זו התגובה שממשלת (אני חושב שזו היתה הממשלה..) אנגליה שחררה לעיתונות לגבי שחרורו, בה הם מקווים שהוא יתאקלם בחברה בדרך קלה, נוחה וללא קשיים. מאיזשהי סיבה הבריטים מצאו את הפיגוע בלונדון משהו שצריך לדרבן אותו והחברה הלונדונית ההיא, זו שנתנה קרקע פוריה לעיסוק החבלני הזה שיתפוצץ (תרתי משמע) להם בפנים, היא כנראה החברה שהם מעוניינים שהוא יתשלב בה- הרי לא יכול להיות שהם התכוונו להשתלבות של מתנקש בינלאומי בחברה ה"נורמלית" האנגלית.

איך בדיוק תראה ההשתלבות שלו?...

-אז... מחמוד...

-לא מחמוד אלא מרוואן אל-באנה...

-מה?, לא יש לי כבר כזה בצבע ירוק. מחמוד, תגיד לי, היו לך עבודות קודמות?

-כן, אני הייתי מתנקש בינלאומי

-מממ... ראש-גדול, זה חשוב. הרבה בעלי עסקים מחפשים את זה. מה עוד?

-אני יודע להרים סבונים מהרצפה מאוד מהר...

-הבנתי... תראה, למישהו ממוצאך... יש לי שלוש משרות פנויות. הראשונה היא לעזור לשאר הלבנונים בסוהו למכור פנקייק עם שוקולד נוטלה מומס בתוכם וקצת בננה, רק שים לב שאם זה לא טעים למישהו אל תיקח את זה אישי מדי- זה לא משהו נגד לבנון- ואין סיבה לנסות לחסל אותו. השניה היא יותר בתחום שלך, יש לנו עבודה בשגרירות ארה"ב, משהו מוכר ועם ניסיון כמו שלך לא תהיה לך בעיה...

-מה זה? זה נשמע מעניין

-אה... חיסול. יש שגריר וצריך שאיזה פנאט ימצא סיבה וגם יחסל אותו. נראה לי ממש אתה.

-מעניין! ומה הדבר השלישי?

-משהו חם חם מהתנור, יש לנו פה ארגון מחתרתי חדש, שלוחה של אלקעידה אז יש גב כלכלי מאחורי העסק... שלא יפול לך מחר אתה יודע... והם מתעסקים קצת ביצור פצצות, קצת בילוש, קצת הכנה והרבה הרוגים. נראה לי תשתלב מצויין.

-ואו... לא ידעתי שההשתלבות בחברה באנגליה תהיה קלה כל כך...

-אנחנו בעד אינטגרציה. אגב, שתי המשרות האחרונות זה תחת "עבודה מועדפת" אז אני הייתי הולך על זה אם הייתי אתה.