2 נקודות

אתם יודעים מה המזל עם החלטות של תחילת שנה אצל יהודים?- שאנחנו קובעים אותן גם בראש השנה העמלקי בסילבסטר רק שאף אחד לא מבקש אותנו לפדות את ההבטחות שהבטחנו כאשר היינו מסריחים מאלכוהול בסילבסטר.

אני משער ששנה הבאה אני מעוניין:

1. לזיין יותר.

2. לזיין הרבה יותר.

אני חושב שאלו די מסכמות את תכנית הפעולה לשנה הבאה.

ואני מוכן להתחייב על אלו גם בסילבסטר.

ביקורת על סרט: "רצח מוצדק"

כסולד מושבע מיכולת המשחק הן של אל פאצ'ינו הן של רוברט דה-נירו השאלה יחידה שנותרה בי לא היתה "איך יכול להיות שהסרט כל כך גרוע עם שני שחקני מפתח כל כך חזקים?" אלא דווקא "למה הלכתי בכלל?"

כבר הרבה זמן שבהוליווד מייצרים ז'אנר של סרטים עם "טוויסט" בסוף אבל היות הסרט עם טוויסט, לא צפוי ככל שיהיה, לא עושה את הסרט טוב ושני שחקנים כל כך חד-מימדיים כמו פאצ'ינו ודה-נירו לא יגרמו לסרט להיות טוב רק מפני שרוב האנשים מעריצים אותם כי זה אופנתי. "רצח מוצדק" הוא סרט גרוע שמציג תסריט די משעמם, בימוי מבלבל להחריד ויכולות משחק מוכרות ולעוסות.

הייתי מופתע אם הסרט הזה היה מתרומם לרמה של יותר מעוד סרט טלויזיה עם נאום אל-פאצ'ינויי דבילי בסוף.

 אל תלכו אלא אם כן מאיימים עליכם בעיקור או משהו.

פסיכו ישראלי

כבר הרבה זמן שאני שוקל ברצינות לרצוח אנשים ברכבת. אני לא יכול יותר לסבול את הטיפשים שמנהלים שיחות סלולארי בקולי קולות ברכבת. למה הם חושבים שמישהו מתעניין בחיי היום-יום העלובים שלהם? - לא באמת מעניין אותי מה הם עשו בסופ"ש, מה שלום החבר שלהן או הילד שלהן. לא מעניין אותי איך הולך להם בעבודה ומה הם מתכננים בעוד מספר ימים.

אני מקווה שהסרטן המוחי יקדים אותי אל המטרה.

לזכר ריצ'רד רייט

רובכם, אולי אפילו אחד מכם, לא מכיר את האישה בתמונה, גם אם הייתי אומר לכם שהיא אחראית לאחת מהיצירות (בה' הידיעה) המוסיקליות הגדולות של כל הזמנים לא הייתם מנחשים. קוראים לה קלייר טורי וקולה המדהים אחראי לכל אותן תחושות שאי אפשר להעביר במילים, שזורמות בגוף שלכם במהלך שמיעת הקטע "The Great Gig in the Sky".

היום נפטר ריצ'רד רייט, קלידן להקת פינק פלויד והאמן שמאחורי הקטע הזה.  ריצ'רד לא היה מרכזי כמו ווטרס או גילמור אבל את נגיעות אצבעותיו על הקלידים אתם יכולים להרגיש כמעט בכל שיר של פינק פלויד ואת מלוא הדרתו אתם מסוגלים לבחון ביצירות כמו Welcome to the machine.

למרות שבגלג"צ ביקשו להנציח את זכרו עם הקטע Wish you were here, בו אין ולו צליל אחד של קלידים, אני הייתי מרוצה אם כל אחד היה שומע לפחות פעם אחת בשבוע הקרוב את The great gig in the sky, אולי יותר מאשר לזכור את ריצ'רד רייט, כדי לבחון מחדש תקופה שבה מוסיקה היתה הרבה מעבר למוסיקה.

חברי הלהקה ידעו לא רק לכתוב מוסיקה נפלאה ומילים מדהימות אלא גם לעצב עטיפות אלבומים בצורות שלא תשכחנה לאולם (עד היום הפריזמה של The dark side of the moon היא אחד האייקונים המוכרים בתבל). העטיפה של Wish you were here הופנתה, כמו שאר הדיסק, לסיד בארט - מקים הלהקה והסולן הראשון שלה שהתחרפן במהלך הדרך ועזב להסתגר בבית אימו במשך שנים רבות. היום כאשר אני מסתכל על העטיפה אני מעוניין דווקא לחשוב עם רייט.

שלום לך, אמן אדיר,


Wish you were still here.

מס על האינטרנט

בארה"ב ספקיות האינטרנט עשו צעד נוסף לקראת עתיד בו תעבורת האינטרנט של לקוחותיהם יוגבלו. הטענה שלהם? - לקוחות שמנצלים את החיבור לצורכי שיתוף קבצים מנצלים אחוז לא פרופורציונלי מהקו לעומת האחוז שלהם מכלל הלקוחות. ההגבלה שהם מציעים היא כמובן גבוהה מאוד (איזה 250 ג'יגה-בייט שזה די והותר לטעמי.) אולם ברור שברגע שיש הגבלה החוקים נשברו. אני צופה שפתאום הספקיות יתחילו להתחרות ברמת ההגבלה שהן מציעות במקום ברוחב הפס.

ברמה העקרונית אין לי שום בעיה עם הטענות שלהן, ככל שהספקיות משדרגות את החיבור שלהן עצמן הן מגלות שאותם 10% מהלקוחות שמשתפים קבצים הם הנהנים מהשדרוגים הטכנולוגיים ואילו רוב הלקוחות נענקים תחת העול של שיתוף הקבצים. אולם אם החוק יגיע לישראל אני ממש אתעצבן! - ספקיות האינטרנט בארץ כובלות את המשתמשים בטכנולוגיות אינטרנט עתיקות ומציעות מהירויות חיבור מעליבות.

לפני שבזק בינלאומי, נטוויז'ן וכיוצא באלה רצות אחרי החוק שמעבר לים, אני מציע שנתחיל לקבל בו אינטרנט מהיר באמת.

אגב, הכתבה שממנה לקחתי את התמונה היא מאתר כלכליסט.

איך מכינים פופקרון בעזרת מירס

כמו כל ביטחוניסט, הקרינה של המירס היא נמצאית גבוה בסולם הדברים שמעסיקים אותי. לאחרונה מישהו הפנה אותי ליו-טיוב בחיפוש אחר סרטון שמראה שאפשר להכין פופקורן בעזרת הקרינה שהמירס משדר. אכן מצאתי סרטונים כאלה אבל גם מצאתי סרטון הרבה יותר מצחיק שבה להפריך את ה"ניסויים" עם הסלולאריים והמירסים. זה אמנם בצרפתית אבל נסלח להם:

על הצביעות - רוז פיזאם

 אנחנו נרתמים להביע דיעה, כמעט על כל דבר ולא דרוש יותר מדי עידוד בשביל שנתחיל אבל אנחנו ממאמנים בתוקף לפעול. אני מעריך אנשים שפועלים על פי האידיאולוגיות שלהם, גם אם האידיאולוגיות שלהם טיפשיות (ורובן הן כאלו). הישראלים היו שבויים בסיפורה של רוז פיזאם בתקופה האחרונה לא כי הסיפור קשה ומבחיל אלא כי ניתנה הזדמנות לכל אחד להרגיש טוב עם עצמו פתאום, כל מרואיין או טוקבקיסט הרגיש עליונות, טוהרה נוכח האשמים במקרה. פתאום כולנו נראינו אצילים יותר, תרבותיים יותר, אנושיים יותר. הרבה יותר קל לבקר את הגרוע מכל בחברה שלנו מאשר להעצים את עצמינו. עם כל אם בוכייה או בחור מספמט, עם כל ראיון טלויזיוני מלוקק או סיקור חדשות מזוייף הרגשתי ששכחנו משהו - ההורים של רוז פיזאם הם אנחנו, זה לא "הם" - זו החברה שלנו, זה מה שאנחנו מייצרים, את אלה גידלנו בקרבנו לאלה סיפקנו קרקע ומשאבים. אני מציע שבמקום להמשיך להתקשקש, להגיד את המובן מאליו, להביע עוד רגשות סימפטיים על מנת שנוכל להצטייר טוב יותר, במקום להמשיך לנסות להרגיש טוב עם עצמינו בזמן שאנחנו מביעים עמדה סולדת מתת-אדם כמו רוני רון אולי נתחיל לפעול כי רוני רון הוא תוצר לווואי של תופעה מתבגרת שהיא רחבה הרבה יותר ולכן היא מקבלת לגיטימציה שהיא בשתיקה. רוני רון הוא לא אנומליה הוא תוצאה חברתית, סכום של משתנים שאנחנו רואים כל יום. אנחנו פוגשים אותם בבתי הספר, אנחנו רואים אותם בערוצי הטלוויזיה, אנחנו נעמדים לידם ברכבת, קונים לידם במכולת. אנחנו אפילו מונהגים על ידם.

רוז לא זקוקה לסליחה הציבורית שלנו כפי שהיא הודפסה בדף הראשי של ידיעות אחרונות. עם סליחה לא קונים במכולת וסליחה לא מכפרת על כלום, סליחה היא חסרת משמעות ללא מעשים ולמעט התקופה הקצרה הזו של ילדות שבה הבעת סליחה היא כמעט הדבר היחיד שניתן לעשות ואנחנו משלמים א חובינו בהבעתה, בשום תקופה אחרת היא לא מספיקה.

חסכו מאיתנו את הסולידרתיות, הסליחות וההתנצלויות. תתחילו לפעול נגד האנשים האלה.

The loudest one in the room is the weakest one in the room

הרבה זמן אני מנסה לקדם חוק חדש במדינה ישראל שגוזר על אנשים מעצבנים מצב שבו הרשויות יקדחו להם חורים ענקיים בפיקות של הברכיים - ככה סתם, ללא הרדמה. גם לא בהכרח צריך להכניס משהו לחורים שיווצרו.

בתקופה האחרונה אני מבלה דקות ארוכות ברכבת ישראל - מחיר הדלק המאמירים שכנעו אותי שפשוט לא כלכלי עבורי לנסוע לעבודה עם הרכב, מה גם שבשביל להיות בגבעתיים מתישהו בבוקר צריך לצאת מוקדם מנתניה בשביל לא להיתקע בפקקים. הנסיעה ברכבת מאפשרת לי הזדמנות להשקיף על הציבור הישראלי הרחב ומסמנת עבורי פוטנציאלים נוספים לקדם את החוק שלי על מנת להמודד עימם. בנסיעה הלפני אחרונה אלו היו שני ילדים מתבגרים - גיל מעצבן שכל מיני תהליכים ביולוגים בגוף מוציאים את הרע ביותר אצלך החוצה ומקצינים אותי. ילדים מתבגרים לא מבולבלים בגלל הורמונים הם הכי טבעיים ואמיתיים שהם יהיו בכל ימי חייהם, הם לא מזייפים כמו מבוגרים ולא מפחדים כמו ילדים קטנים, כך שכאשר אנחנו מתבוננים על הנוער ומרגישים בחילה...;מכל מקום אחת התכונות המעצבנות אצל מתבגרים זה רצון בלתי פוסק להפגין נוכחות ולהחצין את עצמם. העידן המודרני שם בידיים של אותם מתבגרים שלל כלים להפגין נוכחות ולא צריך להסביר שכאשר הנוכחות שלך מתגברת באיזור ציבורי תחום כמו הרכבת היא באה על חשבון השקט הנפשי של היושבים איתך בקרון. אותם מפלצים בנסיעה החליטו שאין זמן טוב יותר להקשיב לשירים של מזרחיים מאשר שם ואז ברכבת. הם אפילו לא נתנו דעתם על כך שאנשים זזו מהמקומות הקרובים אליהם וחיפשו מוצא בקרון אחר. אולי הם כן שמו לב אבל בחרו להתעלם.

בקיצור, כמו שכושי גדול אמר פעם בסרט אמריקאי מוצלח (נחשו אם תוכלו): The loudest one in the room is the weakest one in the room. או במילים אחרות: תביאו את המקדחה...

יום רביעי הקרוב העולם יבלע על ידי חור שחור

טוב, אז אני לא יודע כמה התמונה שצירפתי בצד תעזור למישהו לעבור קורס מתקדם בחלקיקים (או קורס בסיסי... או איזשהו קורס...או בכלל להתחיל להבין משהו בפיסיקה) אבל כמה שהתמונה הזו לא מאיימת כך יש להסתכל על הניסוי הגדול והיקר ביותר שהאנושות הולכת להפעיל ביום רביעי הקרוב.

לא חורים שחורים ולא סוף העולם למרות שזה מאוד פיוטי בעידן הפוסט הפצצה לדבר על כך שמדענים ישמידו

את העולם. הלכה למעשה דת עשתה בינתיים הרבה יותר נזק.

מכל מקום אתם מאוד מוזמנים לקרוא בYNET את החדשה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3593187,00.html

ואם בכל זאת אתם תוהים למה כמה פנאטים נוצריים מאיימים לפגוע בפיסיקאים שאחראים על הניסוי אז זה קשור לעובדה שלפיסיקאים יש חוש הומור מאוד מוזר ואתאיסיטי לרוב כמו זה שמופיע בתמונה הבאה:

בזק בינלאומי והקפאת שער הדולר - נימה אישית