אושר/ מאיה בז'רנו
פתאום
איני רוצה להלשין אותה -
המציאות נדמית בלתי נגישה
מרוב יופי, מוקפת בהולה בזהב זורם ללא הרף;
כל נגיעה תחתוך ותטיל בה דופי של מימד אחר.
שמש שבת הפציעה בין הערביים,
מיטיבה להתפזר על שולחנות המסעדה הסואנת
ועלינו, שנמצאנו בה – שלוש בשלוש המושלם,
שלא ראינו מלבדו כלום
ממנו הפלגנו לעולמות פי שלוש, שהתערבלו
באור, בטעם, בריח זמן
משי, צמר וכותנה.
ובתוך זה האושר שחלקנו בינינו,
מונח על השולחן בלתי נראה
חולף ומקיף אותנו במצולותיו
ואף כי היינו עילתו
לא זיהינו אותו –
הוא היה המציאות.
23.4.2007
צהרי שבת אצל ארנה ואלה
ב-14.לאפריל