אחת התיאוריות הספרותיות שאהבתי מאוד במהלך לימודי הארוכים הייתה זו של פרי ושטרנברג על הקריאה כהשלמת פערים. הם מדגימים את זה במאמר המפורסם "המלך במבט אירוני" על סיפור דוד, בת שבע ואוריה.
אבל גם בלי להתעמק בתיאוריות ספרותיות (אתם לא חיבים לקרוא את המאמר!), אחד הדברים היפים והמנחמים בשבילי בקריאת ספרות הוא היכולת לקבל בסוף הקריאה או במהלכה נקודת מבט חובקת-כול, יותר מזו החלקית של הדמויות, ויותר מזו שהייתה בהתחלה.
ולפעמים זה קורה גם בחיים, וכשזה קורה זו מתנה נפלאה בעיני - כשיש הזדמנות לבחון מחדש אירועים שהתרחשו בעבר, ולקבל עליהם פרספקטיבה אחרת. הכי קל לעשות זאת בשיחה עם הנוגעים בדבר, אבל לפעמים זה קורה גם מתוך הפרסספקטיבה האחרת של הזמן או באמצעות צד שלישי.
וללטף את הראש של עצמנו-בעבר ושל אהובינו ואויבינו בעבר, בזרוע ארוכה של מספר-כל-יודע - זה מדהים!