אתמול חזי ואני דיברנו על החיים (בעקבות התגלית הסקופית שגיליתי לאחרונה ש"החיים קשים") ואז הוא הזכיר לי שכל מה שאנחנו אומרים כבר כתב ג'וס ווידון בשיר הזה שחלקכם מכירים:
הקליפ שבו אפשר לראות את הקטע ממש נקטע לפני הכניסה של ספייק אז בחרתי במילים, אבל בקליפ אפשר לראות שבאפי מתחילה להישרף לפני שספייק עוצר אותה, ונראה לי שבאמת התפיסה שלו הכי נכונה בשביל לא להישרף, אבל לפעמים קשה להחזיק בה.
וחוץ מזה - קשור ולא קשור, ובעצם כן קשור, גם בגלל ההתרפקות על מה שכבר מוכר ואהוב כמו "באפי" וגם בגלל העירוב היצירתי של מציאות ופנטזיה, התחלתי שוב לקרוא את הסדרה של ג'ספר פורד שעוסקת בבלשית הספרותית תרזדיי נקסט, יעני יום חמישי הבא, והרפתקאותיה במציאות מקבילה שבה חסידי שייקספיר וחסידי מארלו הולכים מכות ברחוב ופושע נכנס לתוך הספר ג'יין אייר וחוטף את ג'יין, אבל בזכותו תורנפילד נשרפת וג'יין ורוצ'סטר מתחתנים. אני יודעת שהסדרה או חלקה תורגם לעברית אבל אני מפחדת לקרוא את זה. אני כל כך מתענגת על הניואנסים, למשל על האופן שבו תרזדיי מתחילה לדבר אנגלית ויקטוריאנית כשהיא נכנסת לתוך "ג'יין אייר".
(דרך אגב, ב"פרשת ג'יין אייר" יש סוכן מיוחד שתפקידו ללכוד ערפדים ואנשי זאב וקוראים לו הסוכן סטוקר (כשמו של בראם סטוקר, מחבר "דרקולה", אבל הוא מכונה... ספייק.)
בחלקים הבאים בכלל יש השתוללות מענגת לכל חובב ספרות אנגלית, עם היתקליף שזוכה כל שנה באוסקר של הדמויות הבדויות בתור הנחשק ביותר ועם דייוויד קופרפילד שאולי רצח את אשתו הראשונה (דרך מתוחכמת לבקר את דיקנס שסילק את דמותה כי היא הפריעה לו לאחד את דייוויד עם אגנס סוף סוף...). אני מאוד אוהבת את השילוב (שאחד המבקרים ציין שהוא אופייני גם למונטי פייתון) בין למדנות והשכלה לבין השתוללות כיפית בלי חשבון. זה מאוד מתאים לי. גם אבא שלי מאוד אהב דברים כאלה (אבל את הסדרה הזאת הוא לא קרא).
ובכלל, יש לי המון ספרים חדשים לקרוא ומה שבאמת בא לי זה להתרפק על המוכרים והאהובים. חוץ מג'ספר שמתי לי על יד המיטה את "הנה אני מתחילה" של יהודית קציר ואני מתה לטבוע בו שוב. במיוחד עם אבשלום מתחת לכוכבים... (אבל לא בא לי על הלוויה בהתחלה, אז עוד לא התחלתי 
.)
