לפני 18 שנה, כשעוד לא העזתי לפתוח את פי ולשיר – עקב ההיררכיה בבית שקבעה שאבא שלי טוען שאמא שלי לא שרה נכון, ואמא שלי טוענת שאני לא שרה נכון (שאני "עוברת סולמות" וטועה בקצב) חשבתי שהזכות לשיר נקנית בייסורים ובלימודים ורוב ניסיונותיי בשירה נגינה וסונגרייטינג התקיימו בדל"ת האמות של חדרי. למעשה לא היה אפשר להשתיק אותי וכבר בגיל 13 הייתי מנגנת את סליחות של יודית רביץ וחיברתי גם שיר וחצי על הגיטרה הקלאסית הפשוטה שירשתי מדודה שלי. אבל זה היה בסוד – אז כאמור, לפני 18 שנה, היה לי חבר ששר וניגן והוא היה דווקא מאוד סובלני והסכים שנשיר בשני קולות למרות שפחדתי. הוא היה שר ומנגן בעיקר שירים שלו, אבל חוץ מזה הייתה גם בלדה אירית אחת שהוא מאוד אהב שנקראה Rosemary Lane, שהוא סיפר ששמע אותה באיזה תקליט ישן ואני שמעתי אותה רק בביצועו שלו, שכלל איזה קטע בין הבתים שבו הוא מאלתר מנגינה קצת אחרת. מאוד אהבתי את השיר וביקשתי ממנו שינגן לי אותו לעתים קרובות וראיתי את האקורדים שהוא מנגן וכך יצא שכשנפרדנו יכולתי לנגן לעצמי את השיר. רק את האלתור ההוא שלו לא הצלחתי לשחזר בדיוק אז שרתי את הבתים כפי שהם. ומרוב שאהבתי את השיר גם תרגמתי אותו לעברית, תרגום שאת רובו אני כבר לא זוכרת.
כל זה היֹה היה לפני הרבה שנים ובשנים האחרונות, שנות האינטרנט והיוטיוב, לא עלה בדעתי לחפש את השיר הזה שהכרתי אותו רק בביצוע של החבר ההוא ושל עצמי, אבל היום לפתע עשיתי זאת. ואני לא יודעת אם אני אצליח להסביר לכם את ההתרגשות הזו, לשמוע את השיר הזה ששייך לשכבה גיאולוגית אחרת של חיי, ולהיווכח שהוא באמת קיים, לא רק בעולם שלי, ושהוא אפילו נשמע די דומה למה שאני שרה!
ומה יש לי שאני כל כך אוהבת בלדות איריות? הייתי אירית בגלגול הקודם? והצבע של הקול של הזמרת – בדיוק כזה אני רוצה. תודה.
