אם למשל מחכים למישהו שאמור להגיע, ומסתכלים בעוברים ושבים ברחוב ומחפשים את דמותו, יש שתי אפשרויות: זה הוא או זה לא הוא.
אבל כשמתגעגעים למישהו, אוספים חלקים שלו: לזה יש נימת קול דומה, לזאת – ידיים דומות. ולא רק כשמתגעגעים בפועל. הייתה לי בתיכון חברה טובה שאהבתי, בדיעבד היינו מאוהבות אבל לא הכרנו בזה, החברה הזאת כבר אינה חלק מחיי היומיום שלי אבל שתי חברות קרובות שלי כיום – אחת צוחקת כמוה והשנייה מחייכת כמוה.
וחשבתי לעצמי, אולי עוד הרבה לפני שמדברים על גלגול נשמות, הקווים המפרידים בין הנשמות הם לא חדים כל כך. אולי יש בעולם איזה מאגר של מהויות והן מופיעות אצל אנשים שונים בריכוזים שונים, והאיש שעובר ברחוב יכול להיות בכלל לא האיש שחיכיתי לו, או יכול להיות קצת הוא, להיות הוא במידת מה.
ושבכלל זה מעניין לחשוב על זהויות במונחים של עד כמה, ולא במונחים של כן או לא (למי שלמד לוגיקה – P או לא P...).
משונה?
