עודד היה היחיד בחבורה שלא היה "גאון" כפי שכינו אותנו בשכבה, והיה גם היחיד שלא היה אכפת לו אם הדברים שהוא אומר נשמעים מספיק חכמים. הוא תבע לעצמו תשומת לב בקולו הרם, בידו המושטת תמיד לצ'אף ובחיבוקים שהיה מחבק אותנו בלי לשאול. עודד היה גם הליצן, כוכב מגמת התיאטרון וזה שביים את כל ההצגות שלנו. מהר מאוד סיגל לעצמו גינונים של במאי: כמו המורה שלנו היה יושב, טופח על ירכו וקורא: "קצב! קצב!" או "דיקציה!" וכשהיינו מוצלחים היה מכבד אותנו בצחוק רם שעלה מהר מאוד לצלילי פלצטו, ובמהרה היינו צוחקים כולנו.
יעלה ואני, וגם רחלי, חשבנו שעודד מקסים אבל ממש לא מושך – הוא היה קולני, ידיו היו לחות תמיד ופניו מכוסים פצעונים - וכולנו הופתענו כשפתאום הייתה לו חברה. חן הייתה מתולתלת, נאה מאוד ומאופקת מאוד, אפילו יותר מיעלה; הניגוד הגמור של עודד. מדי פעם תהינו מה היא מוצאת בו, ומיד היכינו על חטא – לא יפה מצדנו שאנחנו מדברות ככה על עודד, הוא חבר שלנו. למען האמת, גם תומר נראה לי ילד, אף שנראה שכל המורות שלנו מוקסמות ממנו עמוקות. לא יכולתי להעלות על דעתי קשר רומנטי עם אף אחד מן הבנים בשכבה שלנו.
הבנים מי"ב עניינו אותי יותר, ואחד מהם התעניין בי בחזרה. אני לא יודעת מה בדיוק מצאתי בגיא (חוץ מזה שהיה "גדול"): לא היו לנו תחומי עניין משותפים של ממש מלבד לימודי התיאטרון. אבל פעם עצר אותי במסדרון ופשוט שאל מי אני; אמרתי לו את שמי ובאיזו כיתה אני, משוכנעת שהוא מאוהב בי, ומאז חיזרתי אני אחריו. לימים סיפר לי שחברתו לכיתה ביקשה ממנו לברר מי אני – לא הוא היה זה שהתאהב.
כשהגיע יום הולדתי שאל אותי גיא מה אני רוצה למתנה, ואמרתי שאני רוצה שיזמין אותי לסרט. יצאנו עם שני הזוגות האחרים בחבורה שלי: תומר ורחלי, עודד וחן. הסרט היה אחד מסרטי מלחמות הכוכבים, ובסופו הלכנו כולנו לאכול גלידה ופרץ דיון סוער על הסרט: תומר וגיא התענגו עליו, חן ואני השתעממנו, עודד אמר שזה היה בסך הכול סרט פעולה נחמד ורחלי זעמה ונזפה בתומר קשות איך הוא יכול ליהנות מסרט שיש בו תמונה כל כך פשטנית של טוב ורע, ותומר, שהוסיף לאחוז בידה ולא התרשם כלל מזה שהיא כמעט צועקת עליו, הסביר לה בסבלנות למה הוא חושב שזה בעצם לא כל כך פשטני, כמה דארת ויידר הוא דמות מורכבת, ואיך הכוח שמניע את הטוב הוא אותו כוח שמניע את הרע, "ואת זוכרת את נרניה? את אסלן וטשלן? זה אותו דבר!" טען, עדיין אוחז בידה ומדבר אליה בנימה פייסנית, ובינתיים עודד ניסה לנשק את חן בתירוץ של ביס מהגלידה שלה וקיבל כפית באף, ואני ניסיתי לפלרטט עם גיא אבל מבטו נדד כל הזמן אל רחלי ותומר, שהיו כמעט כמו הצגה שאנחנו הקהל בה, ורחלי ותומר עצמם כמעט שכחו את הגלידות שלהם לגמרי בלהט השיחה. כשנפרדנו סוף סוף וכל זוג הלך לדרכו עוד הוסיף תומר לתת לרחלי דוגמאות והסברים, ידה הקטנה בידו והיא מרימה אליו מדי פעם את מבטה, וכשהתרחקו נראה שהוא אחיה הגדול והמגונן המסביר לה את עובדות החיים. עודד וחן הלכו לכיוון אחר, היא חומקת מידו החובקת, הולכת במרחק ביטחון של כמה צעדים ממנו, וכתפיו שחות מעט, כמתוך עלבון. גיא ואני נשארנו לבדנו. הלכנו יד ביד לכיוון תחנת האוטובוס. גיא נראה פזור דעת. "איזה אינטלקטואלים החברים שלך," העיר, "כולה סרט". "גיא," משכתי לו בשרוול ונעצרתי, וסוף סוף הוא הישיר אליי מבט. "מתי תנשק אותי כבר?"
למחרת שאלה אותי-בישרה לי אחותו, שלמדה אתי באותה שכבה: "נו, אז את החברה של אחי?"
