בימים הבאים חייתי את חיי כרגיל במשך היום, ובלילות באתי אל תומר וישנתי אתו. ליתר דיוק, הוא ישן בזרועותיי ואני שכבתי נים ולא נים. בבקרים הייתה זרות, ניכור. והייתי כל כך עייפה בימים, שהרגשתי כמיתר העומד לפקוע.
יעלה התקשרה אליי כל יום, להוטה להתפייס, נחושה לשמור על הקשר, מאושרת ומלאת אהבה אליי. סיננתי את שיחותיה אבל פעם אחת עניתי בכל זאת. סיפרתי לה על הלילות עם תומר והיא לא אמרה דבר. כעסתי גם על עודד, ששמח בשבילה ואמר שירדן הרבה יותר טוב לה מתומר, וגם לא התאמץ מאוד להסתיר את סלידתו ממה שקורה בין תומר לביני. "שטויות, אנחנו כמו אח ואחות," נזפתי בו. הרגשתי שאיש לא יוכל להבין את הקשר המיוחד שיש ביני לבין תומר.
למסיבת הפרידה שערך עודד לפני נסיעתם של יעלה וירדן להודו כמעט שלא באתי, גם לא הייתי בטוחה שיעלה תרצה שאבוא, אבל עודד טען שהיא אמרה לו מפורשות שכן. ותומר עמד על כך שנלך. "לא משנה מה קרה ביני לבין יעלה, כולנו עדיין חברים טובים," אמר. "ואני אפגוש אותך בערב אצל עודד."
בערב אצל עודד חזיתי באושרה של יעלה והתרככתי מעט. המבט האחד שהספיק לנו מאז ימי הגן אמר לי שהיא פעלה נכון, שהיא שלמה עם עצמה. התחבקנו באהבה רבה, כמו אז, כשהיינו קטנות, וכל בוקר היה חדש וטרי כאילו כל העולם נשטף מאז אתמול. "בואי נדבר רגע," היא משכה אותי אחריה לחדר השינה. עמדנו זו מול זו ולא הייתי מסוגלת להביט בעיניה. "טולי, תסתכלי עליי," ביקשה. לא הרמתי את עיניי, והיא דיברה בכל זאת. "טוב, אני אדבר גם אם את לא רוצה. אני לא אגיד לך שאני לא פגועה ומקנאה ומבולבלת, וגם מאוד דואגת לך, מזה שאת ישנה עם תומר כל לילה – מה זה, ייבום? – טוב, לא משנה – אבל חשוב לי להגיד לך שני דברים: בחיים שלי לא הייתי מאושרת כמו עכשיו עם ירדן, וחברוּת כמו שלנו – שלך ושלי - היא לכל החיים. אני לא מוותרת עלייך, טולי." היא יצאה מהחדר ואני יצאתי בעקבותיה, בגרון חנוק אבל קלה יותר, ופתאום הרגשתי שאני חוזרת למציאות מתוך בועת העייפות התמידית והלילות המשונים עם תומר.
החזרה למציאות לא הייתה כולה כל כך הרמונית: במסיבה הייתה גם ענת, ידידה של עודד – אחת מאלה שיצא אתן כמה פעמים והפכו אחר כך לידידות. במשך הערב נעשה ברור שענת ותומר מסתדרים יפה: הם הסתודדו, התלחשו, צחקו. בסוף הערב, כשהתפזרנו כולנו וכבר עמדנו ברחוב, ואני עוד מתמהמהת, מחכה – בלי להודות בכך – לתומר כדי ללכת עמו ללינה המשותפת, פתאום הוא ליטף את כתפי בעברו חבוק עם ענת ואמר לי "להתראות, טוליק," והם הלכו יחד ובמורד הרחוב עצרו רגע והתנשקו נשיקה ממושכת, וידו החליקה אל שדה ואחזה בו אחיזה חד משמעית, לא כמו אותו רפרוף לילי.