לפני שנה בערך, בספטמבר שעבר, פתחתי את הבלוג הזה. לא היה לי מושג איך זה יהיה. לא הכרתי הרבה בלוגים עד אז, נראה לי שקראתי רק את מרגי וקצת את זו ש.
אחרי שבמשך יום אחד היה לי בלוג אנונימי, וכתבתי בו דברים שלא רציתי שיעלו עליהם (בעיקר קיטורים על כל מיני אנשים שעכשיו הם כבר בכלל לא בחיים שלי), והייתי ממש בחרדה, הבנתי שהדרך היחידה בשבילי היא לכתוב בשמי המלא ושלא יהיה בבלוג שום דבר שמלחיץ אותי שמישהו יקרא. בהתחלה הייתי בעניין של כתיבה על תרבות, והפוסט הראשון שלי אכן היה מעין ביקורת על דיסק בלי שום הקדמות והצגה עצמית (נראה לי נחמד להתחיל בדבר עצמו בלי להצהיר מה הוא הולך להיות).
היו לי המון הפתעות תוך כדי כתיבת הבלוג. קודם כול גיליתי שהבלוג הוא לא טור בעיתון אלא שיחה, ובהדרגה השיחה עם המגיבים נעשתה חשובה לא פחות מהפוסט, עד כדי כך שהיום הפוסט הוא בעיניי בעיקר יריית פתיחה בשביל להתחיל את השיחה. תגלית אחרת וקשורה הייתה שיש פה עולם חברתי שלם. המדריכות הראשונות שלי כאן היו סרפנטינה וקצה (וסרפנטינה גם הייתה הבלוגרית הראשונה שפגשתי), והלכתי בעקבותיהן וגיליתי כל מיני בלוגים. די מהר הבנתי שיש כאן קשרים אישיים בין אנשים, וקליקות, ובהתחלה נורא קינאתי, עד שמצאתי לי את הנישה שלי ואת האנשים שלי (שהם כמובן הקליקה הכי הכי נפלאה!). וברצינות, מדהים אותי איך מגיעים לכאן תמיד האנשים הנכונים, הפתוחים, החכמים בשכל וחשוב מזה - גם ברגש. על כישרון כתיבה אני כבר לא מדברת, זה כאילו מובן מאליו במקום הנפלא הזה (כמו שאמרה חברתי אריאל, האנשים המוכשרים לכתיבה כאן זה כמו אנשים יפים בעולם הלא וירטואלי, מבחינת יכולת ההקסמה.)
הגיעו לכאן חברים מהמסמצ ומפורום באפי שם, והאינטראקציה כאן בדרך כלל הוסיפה המון והעמיקה את הקשרים שנוצרו כבר שם. קיטי אף הגדילה לעשות ופתחה בלוג משלה, התברר לי שלאסף כבר היה בלוג משלו, והיו גם מי שהפכו את הבלוג לשלהם והתארחו כאן לשמחתי הרבה, וברשותכם אציין במיוחד את לילה אהובתי, שהכרתי אותה באוקטובר שעבר, באייקון, והיא סיפרה לי שיש לה קצת מחסום כתיבה, ואמרתי לה: "בואי תקראי ותגיבי בבלוג שלי!" וזכיתי במהרה לקוֹ-בלוגרית ממש. דרך ישראבלוג עצמו הכרתי (וירטואלית או גם ממשית) אנשים יקרים ומוכשרים, לפעמים נקודת החיבור הייתה "באפי", לפעמים ספרות ו/או שירה. ואיך שכחתי לומר גם שמצאתי פה את הקהל הרגיש ביותר לסיפורים ולשירים שאני כותבת, שהכי עזר לי בעריכה?
אבל כמו שתנינה יודעת [אפרופו - גם נולג לבלוג עוד בלוג...], לא מספיק שהדברים יהיו, צריך גם לתת להם שמות, ויום אחד הפציע פה טל א., שהיה לחבר קרוב ויקר שלי והכתיר את כל המתרחש כאן בשם "הקומונה של לי".
אז לכל מי שמבקר כאן על בסיס קבוע או מדי פעם, כולכם מחַיִים את הקומונה הזו, ואני שמחה ומוקירה אתכם ומכירה לכם טובה. תודה ויום הולדת שמח לנו - נילי (והגמל), קיטי, רותם (עם כל פינות הקיטורים ונשיקות הפלא), רותי, אודיסיאוס, אודי, אסף, לילה, רילי (ואבק הכוכבים), טל, בימבלונת, אורלי, רייצ'ל, איטרנלי, לוסי, ג'וליאנה, תום (וטושטוש), אילן, פוסי גאלור, שירה, עופר, זלפה, עידו, פרנק נף, סרפנטינה, קצה, קרוסלה, בנו של, הופר, טול, ואהובי - אבו חתולוביץ' שבא לפעמים להופעות אורח, ועוד לכל מי שקרא והגיב או לא הגיב ולא ציינתי את שמו. בקצב שלנו 
.
והמון מזל טוב לנילי ולאורלי!!! קשה לעקוב אחרי ימי הולדת של אנשים שאין להם בלוגים ;)
