בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום   קישור ישיר לכאן   דף כניסה
החיים שמתחת לחיים

נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי)
 
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 49

ICQ:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS  (הסבר)

 << יולי 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30 31        

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרוטיקה » ±
« הקומונה של לי » ±
« מועדון קריאה » ±





יסמין (סיפור)
יסמין (אגדה בהמשכים) (1)
יסמין (אגדה בהמשכים) (2)
יסמין (אגדה) (3)
יסמין (אגדה בהמשכים) (4)
יסמין (אגדה בהמשכים) (5)
יסמין (אגדה בהמשכים) (6)
יסמין (7)
יסמין (8)
יסמין (9) - אחד לפני האחרון.
יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו)


פינת שיר
חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי)
פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה
פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו
פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה
פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן
פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי
פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי
פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד
תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג'
פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן
פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי
פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ'
פינת שיר: שניים של רביקוביץ'
סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת +
פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה"
פינת שיר: רחש/ אליעז סגל
פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול
פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט
למשל
האוקיינוס הלא שקט
ענק הרגע הזה / חיה שנהב


שירים
[את רוצה עוד לשיר]
[בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור
[לקחת את ילדתי]
X מסמן את המקום (בסוף הפוסט)
אות האהבה
אחי
בבודפשט קנית בלונים ופרחים
בגן המשחקים
בית, חתול ואהבה
בסיבוב הנחש
בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו
דרכים
העדרך (בסוף הפוסט)
התרגשות מצמיתה
ואולי פתאום אפגוש אותך
חתולוביץ'
יופיו
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
לפעמים הירח
מילים
מכתב בבקבוק
מרווח חדש להפתעה
סוחרי הנשים
עפר וכוכבים
פלסטר
פני בת הארבע
פעם אהבה גדולה + הדג האחרון
פריז או אהובי
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק
קינת הגינה; בבוקר
קשה לדבר את האהבה הטובה
ריקוד
שכבות
שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה
שתיים בצהריים
דרכים
צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים)
כמה שירים
בריז'יט (שיר)
רומפלשטילצכן (שיר חדש)
צחת-העור ואדמונית
שוקולד מריר
פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :)
באתי אליך ילדה
דודתי שמתה
שני שירי עין כרם
שרדינגר
שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15
הרדיפה אחרי האושר
ואלד אותךָ איש (דרקולה 2)
אושר לפי מידה
אותו נהר
כמו עובר
I Dreamt Lord Voldemort
עולם
שלושה פוסטים באחד
גב תפוס
יום האישה
לקראת שיחה
רק ההבטחה
העדשה
חתולים
יום שלישי, ערב שבועות
מיצפטל
שירים שהקראתי באזכרה
לָמה געגועים
השעה המכריעה
דבר בלתי נראה
קופסה, ולא לסגור את ישרא!


פוסטים נבחרים
A man who needs your love
crush
Lou and Andy
sometimes I hear my voice
אהבה שאינה תלויה בדבר
אומרים לנו שיש אוריינות אחרת
אוצרות
אושרים
איזה כיף שכן, איזה כיף שלא
אמפתיה
אני מעדיפה
ב"נ ומ"מ רוקדות
בזכות האהבה העצמית
גוונים של אהבה
דיוק הכאב וטשטוש האושר
האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה
האיש העצוב ביותר בעולם
הארה קטנה
הדהוד
ההגדה לבית פולטי
הכלב השחור - סיפור
הכפתור של חזי
המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם"
העין (סיפור) - חלק ב'
העין (סיפור) חלק א'
הפנר יודע לדבר אהבה
הצד האפל של לטרון
התאווה לדעת ולהבין
ולא היה באייקון אלא זוהר
ז'ק ברל
חברות הדדית
חיבוקים
טרטיף
יום הולדת 35
יומולדת שנה לבלוג
כמו רדיו
לבבי התרגל אל עצמו
להפשיר את הקרח
למה אני לא אוהבת אירוניה
מדעי הדחייה
מחסן ישן של כלים
מיכאל, המציאות
מילות חיבה
מילים
מישהו לבכות אתו
מישהו לרוץ אתו
מסיבת כיתה שנות השמונים
מקרונים, סקטים וביצה
סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!)
עוברות האורח
קורפו
קפקא מון אמור
קצת הוא
שאלון
שינה (סיפור)
שלושה סרטים שהטביעו חותם
שליחים
שפות
שש מילים מחפשות משורר
תנינה מתארחת בבלוג
הפנר יודע לדבר אהבה
תנינה והטטושון
חול
גלגוליו של שיר אהבה
I'm in love again
rare and precious jethro tull 9/8/2010
הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל
העיר שמתחת לעיר
האלילות 1: ארתה קיט
גשר
הגשם מדבר כדרך אוהבים
A Paris
על סוסים וסדינה סאטן
דוּדֵי שמחה
לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר
האלון והבלוט
הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג
קצר וחטוף ושובר את הלב

"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים"
לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה
נס שדבר אינו מוחק את העיקר
תפוחים
בוקר שבת
שיחת לב אל לב
שיר מתנגן לי בראש
גן חיים
p או לא p
משולחנה של המתרגמת
להסכין עם גבולות קיומנו
משני הצדדים. עכשיו.
אהבה שמרחיבה את העולם
ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו
נשף
יותר מדי עיניים ופחות מדי חול
סלון כריות
טעם של מחמאה שנשארת
חומר סותר בדידות
Danish (חרדה+זמן)
מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר)
איש האופניים
קרוב רחוק קרוב
הנה אני ממשיכה
מוצלחת
האיש שהילד בו חי
אנשי הפח
כמו עִם
הנה הגשם שוב
על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון)
דג האותיות
איה
אקורד ברור של אהבה
חיי עץ
וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר
And I'm a music lover
הפסקת קפה רגע לפני
Undressed to kill
Of Woman Born

מכתב ליהודה עמיחי
הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית"
מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג

היער והפארק
הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס
there's nothing else above a heart
במקום הסד של הסטנדרטים


אני ברשת
Murakami in Jerusalem
על "הספר הקטן" בנרג'
הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מדף הספרים שלי בNRG
מתברר שהספרים שלי עוד קיימים
"מילת אהבה" ב"שיר חדש"
אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא"
מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב
ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס
אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005
הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי
התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי"
הדף שלי ב"במה חדשה"


הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן
אמה/ ג'יין אוסטן
ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה
הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר
הנה אני מתחילה/ יהודית קציר
מי יציל את תנינה/ נורית זרחי
מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן
עין החתול/ מרגרט אטווד
פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן
תקוות גדולות/ צרלס דיקנס


קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור)
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11


התעוררות (סיפור)
1
2
3
4
5
6 - סוף
7/2007

Will the vampire people please leave the lobby? פוסט אורח מאת נילי

טוב, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל אני רוצה להיום ספאם, פעם אחת, אם אפשר, למען מטרה טובה.

אני רוצה להמליץ על הספר הזה,
שנקרא, כפי שאפשר מן הסתם לנחש מהכותרת,
Will The Vampire People Please Leave The Lobby?


גילוי נאות: הסופרת, אליסון, היא חברה יקרה שלי. אפשר אפילו למצוא אותי בעמוד של ה"תודות" וגם קצת בפנים בתוך הספר עצמו. אבל לא בגלל זה, ולא בגלל ההתרגשות והעליצות שהציפו אותי כשראיתי את השם שלי ככה מודפס, אני רוצה להמליץ על הספר, אלא מאחר שאני חושבת שהוא באמת מאוד מוצלח.

הספר הוא סדרה של מאמרים על דברים שקרו לסופרת במסגרת ההיכרויות שהיא טוותה דרך אתרים ופורומים באינטרנט שקשורים לסדרת הטלוויזיה "באפי קוטלת הערפדים", או שהיו קשורים לסדרה ולקבוצות המעריצים שצמחו סביבה. אבל הספר הוא לא על "באפי", על רעיונות או ניתוחים של הסדרה עצמה. הספר הוא על האנשים שאהבו את הרעיונות והניתוחים והשיחות על הנושאים האלה. הספר הוא על אנשים. אנשים שנפגשו דרך האינטרנט, בזכות סדרת טלוויזיה, אבל הספר הוא גם על העובדה שלפעמים הדרך בה אדם פוגש אנשים אחרים היא משנית לעומת המשמעות והעומק של הקשרים שיכולים להיווצר, בכלל, כשאנשים פוגשים אנשים.

חלק מהפרקים עוסקים ישירות בחוויות שיכולות לנבוע אך ורק מרשת חברתית שצמחה סביב סדרת טלוויזיה: נסיונות להציל סדרה כושלת, ארגון מסיבה שנתית שכוללת מעריצים ויוצרים ופעילויות צדקה ובלגן, קשרים עם האנשים שמאחורי הקלעים (מכל מיני סוגים - גם האנשים, גם הקשרים), תגובות חריפות לפיתול מסויים בעלילה ועוד. אבל לבו של הספר, בעיני לפחות, נמצא בפרקים שמתארים חוויות שאין בינם לבין טלוויזיה ולו דבר משותף אחד, מלבד היותה הגורם המקשר הראשוני להצטרפות לקהילה האינטרנטית.

עבורי, כאמור, זה ספר על אנשים - על הקשרים ביניהם, על צחוק ודמע ודרמה ואהבה ופחד והתרגשות ושטויות והמשמעויות שלהם. ועל איך כל הדברים האלה קיימים ברשת, בדיוק כפי שהם קיימים בכל מקום אחר. כל מי שאי פעם היה צריך להסביר שהוא מכיר מישהו אחר "מהאינטרנט", ולא ידע כל כך איך לצאת מהמבטים המוזרים שקיבל כתגובה מכל מיני אנשים אחרים שסביבו, יכול למצוא את עצמו בפנים.

יש גם פרקים שממש מבקשים שיפתחו אותם מול אפים של אנשים שמעקמים את אותם אפים ממש מול האינטרנט ושיניו החדות. למשל, על הסכנות האורבות לילדים (ובעיקר לנערות צעירות) ברשת והדרכים להתמודד איתן, על העמדות פנים באנונימיות שהרשת מאפשרת, וחשיפתן, ואפילו על טרולים מעצבנים ומגוון השיטות להתעצבן מהם בפונט רם. אבל גם על קשרים אישיים קרובים וחמים שהתחילו באלקטרונים על מסך, על חיים שהצליחו למצוא נתיב לשינוי ולשיפור בעקבות קשרים כאלה, על חברות אמיצה, טוב לב נדיר (או שמא?) ו - אהמ, אם אני אגיד שוב "אנשים" אני אסיים את המכסה שלי לכל השבוע, נכון? גם אם אני אשים את המילה "מיוחדים" ליד? טוב, אז אני לא אגיד.

אליסון כותבת נפלא. היא מצחיקה נורא, כנה עד כאב, מרגשת בלי להיות רכרוכית ובעלת הבחנות חדות להפליא. ושוב, אני לא אומרת את זה בגלל שהיא חברה שלי, למרות שהלב הענק שלה וחוש ההומור הם בפירוש חלק מהסיבות שבגללן אני גאה בכך שאני יכולה לקרוא לה, בפה מלא, חברה.

מי שרוצה, יכול לקבל דוגמית, הפרק על נסיון ההצלה של "פיירפליי":
http://www.allysonbeatrice.com/firefly.html

נילי


 

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 31/7/2007 21:42
96 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-3/8/2007 21:01


שינה (סיפור)

לא נראה בערב שעייפותם גדולה מן הרגיל. היא הייתה עייפה פחות ממנו, אך לא התקשתה במיוחד להירדם. בחוץ ירד גשם אבל החדר היה מחומם היטב. הוא נרדם כשראשו על שדיה והיא ליטפה את תלתליו בתנועה קצובה עד שנרדמה.

אחר כך, מתוך שינה, הרים את ראשו והסתובב כשגבו אליה. הוא התכרבל בתנוחה עוברית וחלם שזימנו אותו לדו קרב, ואין הוא יודע מיהו יריבו. הוא עומד על גשר עם הרבה אנשים מטושטשי פנים שאחד מהם יירה בו בקרוב. מתוך חלומו נרעד, עד שחש בידה המלטפת על כתפו, ונרגע.

אחר כך חלם שפרצה מלחמה והוא קיבל צו גיוס, בחזית רצו להציב אותו. הוא הסתובב וחיבק את גופה הישֵן לחפש מפלט.

גופה ניעור אליו מיד למרות שמוחה היה רדום, והיא כרכה רגל אחת סביב ירכו ונלחצה אליו, חלמה שהם שוכבים כך, ישנים לא ישנים, והוא מראה לה פצעים בגופו, תראי, הוא אומר לה, בגלל זה אני לא יכול לאהוב אותך, זאת לא אשמתי. היא נגעה בזין שלו ובשנתה היה לה ברור שהוא מקור המחלה, והוא הולך וקטֵן, הולך ומתמעט עד שנמוג. מרוב בהלה התעוררה וראתה את פניו המאומצים בשינה, וחייכה בחמלה. הוא כל כך אוהב לישון, אוהב לישון, מלמלה לעצמה, מנסה לסלק ממוחה את המילים "הוא חולה". היא הדליקה לה סיגריה לפני שתחזור לישון, מנצלת את ההזדמנות להביט בו בחופשיות; אך עכשיו זה מעבר לשינה רגילה, האוויר בחדר כבד, מְיַשֵּן, נח על עפעפיו, כן, היא ממש יכולה לראות את זה, נח גם על כל גופה כמו המון ידיים בלתי נראות, לא מגרות אלא מרדימות. היא כיבתה את הסיגריה ונתנה לשינה לכבוש אותה שוב.

רחש לא ברור נשמע בבית, והוא הזדקף לרגע בבהלה. היא לא התעוררה, והוא הביט בפניה החלקות ונבהל. סקר את עיניה העצומות ואת מִתאר פניה וגופה; פתאום נחתה עליו אישה והוא אינו יודע מה לעשות בה; הוא חש צורך לבקש ממנה סליחה ועשה זאת, לחש את המילה לתוך אוזנה, משוכנע שלא תשמע אותו; אך היא שמעה, שנתה תמיד קלה כשהיא ישנה אתו, והשיבה בקול רדום "על מה?". הוא לא השיב ונשק לה עמוק על שפתיה. הנשיקה הייתה סם שינה חזק לשניהם ושוב נרדמו, צוללים אל תוך המזרן הכפול.

מתוך שקיעתה נבהלה לפתע, חשבה שהלילה לא ייגמר לעולם, והם לא יצליחו להתעורר. אני חייבת לקום עכשיו, אמרה לעצמה, אך לא משה ממקומה. עכשיו נדמה לה שהחדר נע במעגלים הולכים ומתרחבים, וכך גם מעגלי החושך שמקרינים לה עפעפיה הסגורים. נשימתו הואצה לפתע ונעשתה לא סדירה, והיא הוטרדה מזה והפנתה אליו את גבה. אז חלמה שהיא באה לבקר אותו בבניין לבן ענקי, שכל האנשים בו לבושים לבן מלבדה ומלבדו, וגם עור פניהם לבן. הם יצאו אל המדשאה שמחוץ לבניין, ושם ישבו ושתקו והוא הלך ונמוג עד שנעלם, ואז ידעה שהמציאה אותו ושכל האושר החמקמק שלה אתו הוא מדומה, ובאכזבה מוחשית ממש כמו השינה ייבבה מעט, עד שחשה את ידו נוגעת במותניה ונרגעה.

אחרי פרק זמן לא מוגדר הוא פקח את עיניו, וחש שישן כבר עשרים שעות והוא עדיין כבד מעייפות. בחוץ ירד גשם אימתני שהבהיל אותו. הוא קירב את פניו אל שקע צווארה ונצמד אל גבה המקומר בתקווה לגנוב קצת משנתה, ואז החלה חרדה מטפסת בו, חרדה שאתה חש כשכל העולם ישן חוץ ממך, ונראה שאיש לא יתעורר לעולם, ואתה תיוותר לבד; אבל לא, אותה אפשר להעיר, הנה היא מסתובבת אליו, קוראת חלושות בשמו ומחבקת אותו חיבוק רפה, והוא שוקע לתוכה בנִרדמוּת, ועתה הם שותפים לגמרי לשינה האינסופית, לשינה שהייתה אינסופית עד שקדחה לפתע בראשם צפירה חוזרת ונשנית. היא חשבה שהיא חולמת עדיין, חולמת על שעונים מעוררים, והשינה שהצטברה בחדר הייתה כה רבה שנדמה לה שאִתם ישנים בחדר עוד אנשים רבים, על הרצפה, על הארון ועל שולחן הכתיבה.

ולבסוף הוא קם בתנועה יגעה וכיבה את השעון המעורר. הם התלבשו בתנועות איטיות, כאילו הם מתחת למים, ויצאו מהבית. הם הלכו לכיוונים שונים ולא החליפו ביניהם מילה.

 

ירושלים, 1992

(התפרסם בספרי "התעוררות" בהוצאת גוונים ובכתב העת "אב")

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 29/7/2007 14:02
75 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-4/8/2007 11:38



כשהייתי מורה לספרות בתיכון הייתה לי תלמידה אחת שמאוד אהבתי, הרגשתי שאני מבינה אותה למרות שבניגוד לכמה אחרים ואחרות היא לא באה לספר לי ולשתף אותי במה שקורה בחיים שלה, אבל ככה הרגשתי. ובטקס הסיום שלה ושל הכיתה שלה אמרתי לה שאני מאוד אוהבת אותה ומרגישה חיבור למי שהיא, והיא פתאום הפתיעה אותי בחיבוק מאוד חם ובאמירה שגם היא מאוד אוהבת אותי. זה קצת הפתיע אותי כי לא הרגשתי בזה עד כה, והיא אמרה לי כן, כי אם הייתי אומרת לך שאני אוהבת אותך ומתקרבת אלייך, אח"כ הייתי מרגישה לא נעים להתנהג לא בסדר בתור תלמידה, ורציתי לשמור לי את האופציה הזאת. צורת החשיבה הזאת הייתה מאוד חדשה לי, ומאוד מאוד התלהבתי מזה. יש בזה בעיניי המון כוח. דווקא בלתת מקום לאי נוחות, או למשהו שיכול להיחשב "חולשה" (אין כאן באמת שום חולשה, כמובן, אני רק חושבת שאני במקומה אולי הייתי מלקה את עצמי או דוחה צד אחד של הקונפליקט. כאילו הימנעות היא לא דרך לגיטימית, ואם רוצים להתקרב למישהו זה מין מבחן אומץ באמת להתקרב אליו).

אני עדיין לא מבינה לגמרי לגמרי מה כל כך אהבתי במה שהיא עשתה ולמה קמתי הבוקר עם רצון לספר לכם את זה (וקודם כול למה נזכרתי בזה) אבל יש שם משהו. אני עוד לא יודעת אם זה בדיוק אותו דבר כמו משהו אחר שמאוד מרשים אותי, שהוא החיבור למה שמרגישים גם אם זה "לא טוב". למשל השאלה "את מפחדת?" או "מה מאיים עלייך?" וכו' שבדרך כלל אנשים מתפתלים מולה בניסיון להוכיח כמה הם לא מפחדים, ואיזה כוח עצום יש בלהגיד "כן, אני מפחדת" - כשהסב-טקסט של זה הוא בעיניי: אני חברה מספיק טובה של עצמי בשביל לתת מקום למה שאני מרגישה בלי תנאים, ואז גם ללכת עם זה עד הסוף מול העולם.

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 28/7/2007 06:03
76 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של רותם ב-30/7/2007 23:54


מילים (שיר)

"המטאפורות יכולות לקצר את המרחק שביני לבינך"

- הרוקי מורקמי

מילים

 

אילו מילים יפות! שלךָ?

בנות כמה?

מותר ללטף?

בוא ואראה לך גם

את שלי

שאל ואענה

אשאל ותענה

ובשתיקות וברווחים

תחמוק ממני

ובמילים אטפס ואאחוז

במחלפות שערך

אל תתחלף

הישאר.

 

(מופיע גם בבלוג החדש. בינתיים לא מגיעים משם עדכונים למנויים, אני לא יודעת למה, אבל כמו שאתם רואים הבלוג מתפתח לו ואני מוסיפה עוד ועוד שירים וקישורים).

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 26/7/2007 10:59
44 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-1/8/2007 08:51


הפנטזיה הבלתי נלאית להיות אחד ומה היא בעצם?

אני מאוד אוהבת את השיר הזה של ג'ול:

 

Haunted

I will come 2 u
In the still of the night
And I will crush u
With the burden of sight
And u will understand
The shadows in my heart
The fury of my conviction
Will cause your heart 2 quicken
And then, my dear
U will see u want me here


CHORUS
And when u wake up
U will see yourself through my eyes
And when u break up
You'll understand
Why it is I cry


Let me speak quietly
So your heart can hear
I will hypnotize and mesmerize u
With the sound of your own fear


CHORUS


I just wanna get along
This is your song
I wrote it in my head
But the melody's all wrong
And it's driving me crazy
Not having u, baby
2 keep me company
In my own private world
You're my one true girl
And I won't be stoppin'
Just 'cause your knees are knockin'
When I decide 2 in
So don't make a sound
'Cause there's no one around
2 come between us now
I'm gonna haunt u, girl

 

מצד אחד יש פה קונוטציות של אלימות ואונס, אונס מנטאלי בטוח יש פה, ומצד שני מה שעומד מאחורי זה הוא רצון מאוד פשוט - שהאחר יבין את העולם הפנימי שלי. when you break up you'll understand why it is I cry.

וזה מזכיר לי שאפילו בכתבים הפסיכואנליטיים של מלני קליין, שנוטה להסביר הרבה התנהגויות ופנטזיות בצורה "שלילית" (כביטוי של תוקפנות למשל) אחד ההסברים להזדהות השלכתית (לצורך העניין נגדיר את זה כמנגנון של "לגרום לאחר להרגיש את מה שאני מרגיש" - כמו שקורבן הופך לתוקפן) הוא הצורך לעורר באחר את אותה חוויה כדי שיהיה יסוד להבנה ואמפתיה.

וגם אני, כשאני מגיעה למקום של רצון לכפות על אחרים את הרצון שלי או את קרבתי או להתערבב אתם, זה לא באמת מה שאני רוצה. מה שאני באמת רוצה הוא דיאלוג, ובדיאלוג הזה אין שום דבר מסוכן או מסובך או מאיים.

 

[ובהמשך היום ובכלל אני אעלה עוד שירים ואולי גם סיפורים לבלוג החדש פה, אם יהיה לכם זמן וחשק תבואו.]

נכתב על ידי לי עברון-ועקנין, 25/7/2007 07:55
72 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לי ב-29/7/2007 09:37



הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  

החודש הקודם (6/2007)  החודש הבא (8/2007)  
112,473
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללי עברון-ועקנין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לי עברון-ועקנין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © Nana 10 (ע"ר)