| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
החיים שמתחת לחיים
נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 49 ICQ: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
ארכיון: חיפוש טקסט בקטעים: חלון מסרים: הוסף מסר הבלוג חבר בטבעות: « בלוגרוטיקה » ± « הקומונה של לי » ± « מועדון קריאה » ± יסמין (סיפור) יסמין (אגדה בהמשכים) (1) יסמין (אגדה בהמשכים) (2) יסמין (אגדה) (3) יסמין (אגדה בהמשכים) (4) יסמין (אגדה בהמשכים) (5) יסמין (אגדה בהמשכים) (6) יסמין (7) יסמין (8) יסמין (9) - אחד לפני האחרון. יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו) פינת שיר חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי) פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג' פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ' פינת שיר: שניים של רביקוביץ' סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת + פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה" פינת שיר: רחש/ אליעז סגל פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט למשל האוקיינוס הלא שקט ענק הרגע הזה / חיה שנהב שירים [את רוצה עוד לשיר] [בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור [לקחת את ילדתי] X מסמן את המקום (בסוף הפוסט) אות האהבה אחי בבודפשט קנית בלונים ופרחים בגן המשחקים בית, חתול ואהבה בסיבוב הנחש בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו דרכים העדרך (בסוף הפוסט) התרגשות מצמיתה ואולי פתאום אפגוש אותך חתולוביץ' יופיו לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים לפעמים הירח מילים מכתב בבקבוק מרווח חדש להפתעה סוחרי הנשים עפר וכוכבים פלסטר פני בת הארבע פעם אהבה גדולה + הדג האחרון פריז או אהובי צ'לנוב; אף פעם לא אמחק קינת הגינה; בבוקר קשה לדבר את האהבה הטובה ריקוד שכבות שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה שתיים בצהריים דרכים צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים) כמה שירים בריז'יט (שיר) רומפלשטילצכן (שיר חדש) צחת-העור ואדמונית שוקולד מריר פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :) באתי אליך ילדה דודתי שמתה שני שירי עין כרם שרדינגר שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15 הרדיפה אחרי האושר ואלד אותךָ איש (דרקולה 2) אושר לפי מידה אותו נהר כמו עובר I Dreamt Lord Voldemort עולם שלושה פוסטים באחד גב תפוס יום האישה לקראת שיחה רק ההבטחה העדשה חתולים יום שלישי, ערב שבועות מיצפטל שירים שהקראתי באזכרה לָמה געגועים השעה המכריעה דבר בלתי נראה קופסה, ולא לסגור את ישרא! פוסטים נבחרים A man who needs your love crush Lou and Andy sometimes I hear my voice אהבה שאינה תלויה בדבר אומרים לנו שיש אוריינות אחרת אוצרות אושרים איזה כיף שכן, איזה כיף שלא אמפתיה אני מעדיפה ב"נ ומ"מ רוקדות בזכות האהבה העצמית גוונים של אהבה דיוק הכאב וטשטוש האושר האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה האיש העצוב ביותר בעולם הארה קטנה הדהוד ההגדה לבית פולטי הכלב השחור - סיפור הכפתור של חזי המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם" העין (סיפור) - חלק ב' העין (סיפור) חלק א' הפנר יודע לדבר אהבה הצד האפל של לטרון התאווה לדעת ולהבין ולא היה באייקון אלא זוהר ז'ק ברל חברות הדדית חיבוקים טרטיף יום הולדת 35 יומולדת שנה לבלוג כמו רדיו לבבי התרגל אל עצמו להפשיר את הקרח למה אני לא אוהבת אירוניה מדעי הדחייה מחסן ישן של כלים מיכאל, המציאות מילות חיבה מילים מישהו לבכות אתו מישהו לרוץ אתו מסיבת כיתה שנות השמונים מקרונים, סקטים וביצה סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!) עוברות האורח קורפו קפקא מון אמור קצת הוא שאלון שינה (סיפור) שלושה סרטים שהטביעו חותם שליחים שפות שש מילים מחפשות משורר תנינה מתארחת בבלוג הפנר יודע לדבר אהבה תנינה והטטושון חול גלגוליו של שיר אהבה I'm in love again rare and precious jethro tull 9/8/2010 הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל העיר שמתחת לעיר האלילות 1: ארתה קיט גשר הגשם מדבר כדרך אוהבים A Paris על סוסים וסדינה סאטן דוּדֵי שמחה לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר האלון והבלוט הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג קצר וחטוף ושובר את הלב "לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים" לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה נס שדבר אינו מוחק את העיקר תפוחים בוקר שבת שיחת לב אל לב שיר מתנגן לי בראש גן חיים p או לא p משולחנה של המתרגמת להסכין עם גבולות קיומנו משני הצדדים. עכשיו. אהבה שמרחיבה את העולם ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו נשף יותר מדי עיניים ופחות מדי חול סלון כריות טעם של מחמאה שנשארת חומר סותר בדידות Danish (חרדה+זמן) מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר) איש האופניים קרוב רחוק קרוב הנה אני ממשיכה מוצלחת האיש שהילד בו חי אנשי הפח כמו עִם הנה הגשם שוב על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון) דג האותיות איה אקורד ברור של אהבה חיי עץ וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר And I'm a music lover הפסקת קפה רגע לפני Undressed to kill Of Woman Born מכתב ליהודה עמיחי הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית" מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג היער והפארק הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס there's nothing else above a heart במקום הסד של הסטנדרטים אני ברשת Murakami in Jerusalem על "הספר הקטן" בנרג' הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה מדף הספרים שלי בNRG מתברר שהספרים שלי עוד קיימים "מילת אהבה" ב"שיר חדש" אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא" מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005 הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי" הדף שלי ב"במה חדשה" הספרים שמכירים אותי אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן אמה/ ג'יין אוסטן ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר הנה אני מתחילה/ יהודית קציר מי יציל את תנינה/ נורית זרחי מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן עין החתול/ מרגרט אטווד פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן תקוות גדולות/ צרלס דיקנס קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור) 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 התעוררות (סיפור) 1 2 3 4 5 6 - סוף |
7/2009
פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי אין כזה שתהיה אחד כזה שתמיד ירצה ממני עוד, ואף פעם לא אעניק לו די מעצמי. שתגלה בי עניין, ולא תגלה עניין בעניין שאגלה בך. אין כזה. שתבוא בשם המין המכתיב את הכללים, ותיקח אותי אל היערות החמים, אל התלים השחונים. שתגיע בידיים דלוקות ובאיברים מטונפים, תבצע בי את זממך בלי הרבה שאלות. שתהיה האחד – תלך חסר פנים ושם, תעוף מזיכרון לזיכרון לוהט כפרח המגע. שתמיד תרצה ממני עוד, ולעולם לא אעניק לך די מעצמי. אין כזה. החלונות פתוחים, ורוח לבנה חמה נושאת את עצבַי עמה. חתיכות זפת וריח עטרן עולים מהפנים הכחולות של הים התיכון. השקט תם, והבוקר עולה עלי לח וסואן כמוך. זהו זה. עכשיו עכשיו אין עצוב מלהיפרד עם פריחת עץ האביב, זאת המוציאה שמיכות לֶבֶד למרפסות הבתים וילדי שכונות אפלוליוֹת אל חצרות נוטפות שמש. עכשיו כמו פעם – מגע עור בעור, העור הדק בלחיים, הקדוש בשפתיים, הענוג בידיים, היפה בלב. עכשיו הנגיעה בווילון שנמצא בבית נטוש, הרגיעה מרחש הפרפרים הסואן, זיכרון המצבה שנעקרה ממדרכת תחנת אוטובוס באישון לילה בסתיו, וריח פעמונֵי-מאי מהול במי ורדים צוננים. עכשיו כאן, אתךָ או בלעדיך. פעם פריחת עץ האביב, ופעם העור הדק בלחיים. ממש כמו אז, כך תמיד. מתוך "מסלול הכאב הנועז", שוקן, 1997 (לשיר השני יש לחן יפה של יוני רועה שמבצעת נורית גלרון באלבום שלה "להתראות מתוק") 24 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של יעלילה ב-15/8/2009 21:33
אז בגן חיים הייתי בת 13 או 14 ובמובן מסוים הייתי בבעיה: ההורים שלי והחברים שלהם היו הרבה יותר מגניבים מכפי שמישהו בגילי היה יכול אי פעם להיות (למרות שלא באמת ידעתי – אל בני גילי לא יצא לי להתקרב מספיק בשביל לבדוק). ותמיד היה לא' מה להשמיע, ג'ניס ג'ופלין ולאונרד כהן ובאך, ותמיד הייתה לו כוס ויסקי ביד והוא ציטט מכל מיני שירים ואבא שלי החרה-החזיק אחריו במבטא בריטי מושלם. ובאחת החופשות בגן חיים הם הזמינו גם את ש', בהפתעה. והייתי מאוהבת בש' ונוכחותו הפכה את גן חיים לגן עדן מתוח. כשהתקלחתי בערב קיוויתי שייכנס. כשאכלנו ארוחת ערב מול החלון המרושת, הנוף האינסופי וצרצור הצרצרים היו טבולים בדבש. כשישבנו בחוץ, מגע העשב הארוך הפראי על הרגליים היה מוחש. ובבוקר בבריכה, אני בבגד הים הטורקיז שלי (נבוכה בדיעבד כשראיתי בתמונה את השדיים צרובי השמש כמעט מזנקים מהמחשוף אל המצלמה) שוחה הלוך ושוב וש' צועק אלי: לי, את נהיית פצצת מין מוקדם מדי, ואני עונה לו: אני לא אחכה לך, והוא משתהה רגע כאילו הוא עצוב באמת. אשתו מעירה משהו על זה שהוא מתעניין רק בבנות עד גיל 19 (אני מחשבת כמה זמן נשאר לי), ור' אחר כך שואלת אותי בהתרגשות, כחוזרת אחורה לגיל שלי או לגיל ורוד אחר, אם אני מאוהבת בש'. אחר כך כשא' היה בבית חולים וסופו קרב, כתבתי שיר שהתחיל: "אז בגן חיים היה כל כך רחוק ממוות". ועכשיו כשגם אבא שלי כבר איננו אני חושבת, איזה מגניבים היו החברים של הורי, אנחנו לא מגניבים כמותם. (ואמא שלי אומרת: חכי לגיל 40.) 60 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-8/8/2009 18:01
ערב מפתיע אתמול בערב היה לי תור לרופא שיניים שעשה לי סתימה במקום כואב במיוחד (מכירים את זה שמרדימים לכם את כל האוזן, הלחי והלסת ורק העצב שבשן שמטפלים בה נשאר ערני וכאוב להפליא?) ואחר כך הלכתי לי עם שני שקי הבד לסופר של רמי לוי, המכונה בפי "שמחת עניים", ושמפאת הפרוזאיוּת המטורפת של חוויית הקנייה בו אני נוטה להתפצלות קיצונית הרבה יותר מהרגיל בין הרוח לגוף. כלומר – אני לא באמת נמצאת שם כשאני נמצאת שם (אגב, כשהייתי ילדה הייתי ככה כל הזמן, כיום העובדה שרוב הזמן אני נמצאת במקום שבו אני נמצאת היא חלק מהשיפור הגדול באיכות חיי). (ועל הפער בין החיים לבין החיים הפנימיים דווקא בזמן הקנייה בסופר, כתבתי את השיר שעל שמו ייקרא קובץ שיריי כולו. משום מה אני לא מצליחה להעתיק את הלינק אז אצרף את השיר בסוף.) לא היו לי חמישה שקלים לעגלה והבחורה בקופה הראשית הסכימה לתת לי מטבע בתמורה לתעודת הזהות שלי. שיננתי לעצמי לא לשכוח את הזהות שלי בסופר בסוף הקנייה, כי זה נשמע יותר מדי כמו סיפור של נורית זרחי, ובסוף הקנייה ניגשתי לשם אבל הבחורה כבר לא הייתה, אלא איש. "איך קוראים לך?" הוא אמר כשביקשתי את התעודה. "לי עברון-ועקנין." "גם עברון וגם ועקנין? למה את עושה את זה? עברון זה מהבית?" אמרתי לו שכן והוא נתן לי את התעודה ואז שאל: "את הבת של רם עברון?" "כן." "מה אתו, הוא בסדר?" "הוא מת." "חבל..." (עד פה – קצת דומה למחזה אבסורד, נכון? אבל מכאן ההפתעה הנחמדה) "הוא ראיין אותי פעם," הוסיף האיש. "באמת? מי אתה? מה עשית?" "אני מרציאנו מהפנתרים השחורים. כשעשו עלינו סרט, והממסד האשכנזי לא רצה לקבל אותנו, אבא שלך נתן לנו במה," אמר בהתרגשות. ואני זוכרת, זוכרת שההורים שלי דיברו על זה שאבא שלי ראיין ראשון את מנהיגי הפנתרים השחורים, אם אני לא טועה. "הוא היה איש יקר," אמר מרציאנו בחום ונפרדנו ב"נעים להכיר" הדדי ולבבי. אחר כך גיגלתי אותו. כנראה זה היה רפי מרציאנו, כי סעדיה מרציאנו כבר לא חי. מצד שני אם זה היה סעדיה זה היה יותר מתאים לאווירת מחזה האבסורד שבה התחילה השיחה. אבל הבה נבחר בריאליזם על פני האבסורד – אפילו בסופר. החיים שמתחת לחיים בַּסּוּפֶּרְמַרְקֵט הַתּוֹר מִתְאָרֵךְ. זוּג יַלְדוּתִי לְמַרְאֶה, הוּא בְּשֵׂעָר קָצוּץ וּמִכְנְסֵי שְׁלֹשֶׁת-רִבְעֵי הִיא מְתֻלְתֶּלֶת מִתְחַבְּקִים מֶרְחַק כַּמָּה קֻפּוֹת מִמֶּנִּי, הוּא מְלַטֵּף אֶת שְׂעָרָהּ. אֲנִי עֵרָה וְקַשּׁוּבָה מְאֹד לִמְחִירֵי הַטִּיטוּלִים וְהַמַּטֶרְנָה וְכָל מִינֵי גְּבָרִים פּוֹנִים אֵלַי, לִמְכֹּר כַּרְטִיס אַשְׁרַאי לְהַצִּיעַ שֶׁאֶטְעַם יוֹגוּרְט חָדָשׁ. הַקֻּפָּאִית וַאֲנִי שׁוֹלְפוֹת בַּקְבּוּק מַיִם וְשׁוֹתוֹת בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בְּדִיּוּק אֲנִי מְחַיֶּכֶת; הִיא לֹא. וְכָל הַזְּמַן בְּתוֹכִי הַחַיִּים הָרוֹחֲשִׁים מִתַּחַת לַחַיִּים הֶמְשְׁכֵי דִּיאָלוֹגִים יְשָׁנִים תּוֹעֲפוֹת רֶגֶשׁ שִׁיר שֶׁל זָ'ק בְּרֵל, אֲבָל אֲנִי עֵרָה וְקַשּׁוּבָה מְאֹד. 60 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-8/8/2009 18:02
All the places we never went כרגע סיימתי לראות את הסרט Elegy (בעברית קראו לו "חולשה ליופי") ואני רצה לספר לכם, זה עוד לא סדור ולא כלום, אבל אהבתי מאוד מאוד. קווי המתאר הכלליים - בן קינגזלי הוא מרצה ומבקר תרבות ואמנות, שמתאהב בסטודנטית שלו - פנלופה קרוז היפהפייה, יש ביניהם סיפור אהבה כאילו קלישאי (המרצה והסטודנטית, האינטלקטואל והצעירה היפהפייה) שמתפתח לכיוונים בלתי קלישאיים ונוגע בכל מיני סוגים של צער (ומעורר אותם) על כל מיני אובדנים וביניהם הצער על אובדן היופי (דקירת הצער שהרגשתי אני לנוכח גופה המושלם של קרוז קיבלה משמעות אחרת כשהסרט הגיע לסופו). קרוז באמת יפה עד כאב אבל קינגזלי, הוא מדהים. המבטים שלו, הדריכות וההתרגשות שלו כשהוא מסתכל בה, אי אפשר לא להתאהב בו. חוץ מזה שהוא מדהים ומרשים תמיד. לא כל הנשים נראות כמו פנלופה קרוז, אבל גם לא כל הגברים נראים כמו קינגזלי ומשדרים מה שהוא משדר. והציטוט שאני רוצה לשמור לי (בשביל מה יש בלוג?), שכששמעתי אותו הייתי מוכרחה מיד לרשום - I miss you. I miss all the places we never went [למי שכבר ראה ומכיר: הסוף הוא כמו היפוך של ג'יין אייר, וזה מאוד יפה ומעניין. אם הייתי באוניברסיטה הייתי כותבת על זה מאמר.] 21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-8/8/2009 18:00
פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון
הייתָ צריך לומר לי, ביום שלישי כשתסעי אלך לקפה ואזמין לי עוגת שוקולד, ואילו אני אני הייתי צריכה לומר לך שביום שלישי כשאסע אלבש שמלה אדומה ואנעץ דגי-זהב בשערי; אהיה היפה בנשים ביום שלישי כשאתיישב במושב המטוס ואחגור חגורה ואעלעל במגזינים ואבחר לי שעון ואקנה בקבוק ג'וני ווקר משובח להרף דף כרומו אחד פני יוכתמו בדמעות שוקולד ואני לא אנגב אותן, כל הדרך הביתה אני לא אנגב עד מהרה תתפשט שמועה מקצה המטוס לסופו ממערב למזרח, מקפה לקפה – שלא נראתה ולא תיראה עוד ברקיע ממעל ובארץ מובטחת מתחת חברבורה מתוקה מאחת נוסעת בשמלה אדומה ביום שלישי בלי שתי צמות לבדה שירדה מתנדנדת מכבש המטוס ולא ניגבה ולא ניגבה מה שיכול היה לעזור, השמועה, כמובן לו הגיעה אליך בתנאים של ירח לוקה בחסר ודגי שוקולד צפים על גבם בנהר להבטיח שעוד נשוב ניפגש ביום גשם יפה לקפה ללהג את עצמנו לדעת אבל אנחנו, צמד שוטים, לא אמרנו דבר מכל זה, אמרנו דברים אחרים, דבקה לשוננו לחִכֵּנוּ מֵרוֹע (מתוך "הים ידע", כרמל, 2008) 29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-8/8/2009 18:00 הדף הבא דפים: 1 2 3 החודש הקודם (6/2009) החודש הבא (8/2009) |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||